אתה מסכן, יא אולמרט!
העולם הערבי מרותק מפרשת "מעטפות הכסף", שבמרכזה ראש הממשלה אולמרט. כלי תקשורת רבים שמחים לאיד, אולם במקביל נשמעים קולות המביעים קנאה על היכולת לחקור מנהיג בחשד לשחיתות. "לולא היתה לישראלים השקיפות לבוא חשבון עם הבכירים, הם לא היו מגיעים למקום אליו הגיעו", נכתב באחד ממאמרי המערכת
אך לא כולם שמחים לאידה של ישראל. נהפוך הוא. ישנם כאלה שאפילו בקול רם ובפומבי מקנאים בעם היושב בציון. מקנאים ביכולת לבוא חשבון עם ראש הממשלה - על כל מעשה. לא קל למצוא את הקולות הללו, אבל כשמוצאים - לא נותר אלא להתפעל מהאומץ הפומבי. קול כזה הופיע השבוע מאמרו של הפובליציסט חמד אל-מאג'ד ביומון רב ההשפעה "א-שרק אל-אווסט" היוצא לאור בלונדון.
תחת הכותרת "השוחד של אולמרט והמשוחדים הערבים", לא היסס אל-מאג'ד להסתיר את התפעלותו וקנאתו בישראל. "ענני המשבר הלבנוני הצליחו להסתיר ידיעה חשובה ולפיה משטרת ישראל חקרה את ראש הממשלה הישראלי, אהוד אולמרט, בחשד שקיבל שוחד", כתב. "אינני מתכוון להבליט את הידיעה כדי להתענג על הישראלים ועל השחיתות של מנהיגיהם, אלא להיפך.
"האנשים מקנאים בישות המופלאה הזאת אשר אינה מהססת לבוא חשבון עם ראשיה, זוטרים כבכירים, בחשד לשחיתות. הישראלים האשימו את מנהיגם בכך שלקח שוחד של כמאה אלף דולר - סכום שבמושגי השוחד הערביים הוא בדיחה, אותה לוקחים דגי הרקק של מקבלי השוחד הערביים", כותב אל-מאג'ד בלי להניד עפעף.
כוחה של ישראל - במוסריותה
לטענת אל-מאג'ד, "כוחם של הישראלים ועליונותם אינה נובעת מהארסנל הצבאי המבהיל שלהם. העליונות הצבאית הזאת היא התוצאה ואינה הסיבה. לולא היה לישראלים החוש התרבותי הזה והשקיפות הברורה לבוא חשבון עם הבכירים ולרדוף אותם משפטית, הם לא היו מגיעים למקום אליו הגיעו. אצלם נשאר מי שראוי להוביל את האינטרסים הישראליים העליונים של הביטחון הלאומי הישראלי והולך מי שחוטא, בוגד, מקבל שוחד, שם את ידו על הכסף (הציבורי) או מזלזל בחוקי המדינה. הוא הולך לגיהינום של שערוריות והכפשת שמו".
ראש ממשלה תחת חקירה (צילום: ירון ברנר)
"אינני חושב שיש מי ששכח את דו"ח וינוגרד המפורסם. אצל הישראלים אין מקום לתקשורת המוליכה שולל ואשר הופכת את התבוסות למסיבות ואת האסונות למצעדי ניצחון. בנוסף, הישראלים לא התרצו עד אשר כתבו את הדו"ח אשר הכיר בכישלון הצבאי ואשר לא נשמר במחשכים, אלא פורסם במלואו", כתב. אל-מאג'ד אינו מהסס גם לבוא חשבון עם השליטים הערביים. "אצל הישראלים אין את הקלישאה הערבית המפורסמת - 'תנאים מיוחדים' ו-'תקופה רגישה' - כדי לפטור את הבכירים מחשד לשחיתות", טען.
אל-מאג'ד שיבח את עבודת משטרת ישראל. "בשעה שבה פשטו המשוריינים הישראלים על הגדה והרצועה כדי לצוד את ראשי ההתנגדות הפלסטינית, פשטו ניידות משטרת ישראל גם כן בעומק הישראלי. הן פרצו למבנה עיריית ירושלים והחרימו מספר מסמכים של אהוד אולמרט. אל תשכחו שהוא הבכיר מספר אחת בישראל, ושהמשטרה ואנשיה נמצאים תחת מרותו. אולם, משום שבית המשפט הוציא צו למשטרה, והרשות השופטת אצלם היא עצמאית בהגדרה ובפועל, חסינותו אבדה גם אם הוא ראש המדינה".
הכותב מסיים בהמלצה לקוראים: "חפשו אחר מדינות העולם השונות. במדינה בה תמצאו שקיפות וחשבון פומבי - תמצאו גם תרבות, כוח, עליונות ושגשוג". למאמר זה, אגב, היו רק שלוש תגובות. אחד מהם, הכותב מסעודיה, כתב: "אני מבקש מאלוהים שכולם יקראו את מאמרך ויבינו למה האויב עולה עלינו. אני מקווה שנלמד מטעויותינו ולא נטמון את ראשינו בחול".
"אנו מקנאים בישראל"
חלק מהעיתונאים מודים שלא לציטוט, בקנאתם למערכת הישראלית. "העורכים שלי מבקשים ממני להסביר כל הזמן על השחיתויות של אולמרט. לך תסביר לאנשים משהו משפטי כל כך מפותל שבמושגים ערביים הוא בכלל לא שוחד", אמר לי לאחרונה עיתונאי ערבי בכיר בנוגע לחקירת המינויים לכאורה ברשות לעסקים קטנים.
גם הפובליציסט ג'ואד אל-בשיתי לא היסס לתקוף את השליטים הערבים אגב פרשת אולמרט. במאמרו שפורסם ביומון הירדני "אל-ערב אל-יום", תחת הכותרת "כמה שאתה מסכן, אולמרט", הוא לא שכח להביט פנימה. "מדינת ישראל אינה מדינה דמוקרטית משום שביחסה היומיומי כלפי הפלסטינים מאבדת הדמוקרטיה שלה רבות מהערכים והעקרונות של הדמוקרטיה... עמה אינו עם חופשי שכן הוא רודף עם אחר", הוא פותח בהסתייגות.
בהמשך המאמר הוא כותב: "ועם זאת, ואחרי כל זאת, אנו מקנאים בהם. השליט שלהם, ואין זה משנה כמה הוא משרת אותם ופועל למענם, נשאר אזרח הדומה באופן רב לכל אזרח אחר מבחינת החובות והזכויות. הוא אינו יכול לעמוד מעל החוק ולהגיע למעמד של פרה קדושה בו מותר לו מה שאסור לשאר האזרחים, גם אם הוא זה שהוציא את עמו מאפלה אל האור. אולמרט הוא אדם הנוטה למנעמי החיים. מסכן. הוא טיפה בים של (אנשים) הדומים לו אצלנו, ואשר אוהבים כסף, אוצרות, השקעות והוצאות. לשליט הערבי יש זכות ידועה בכל הקשור לכספיהם של האחרים."
אל-בשיתי לא חושש להוציא החוצה את הכביסה המלוכלכת וממשיך: "אשר לשליט הערבי - הוא אוהב חיי נועם, אוכל טוב שעמו מגדל, בניו לומדים מחוץ למולדת שהוא אוהב ואם הוא חולה - הוא מקבל טיפול רק בחו"ל.
אם הוא חושש מ"יום שחור", הוא מחביא את כל מה שצבר... הוא אוהב נשים ו'לילות אדומים' (גם אם הוא מבוגר או חולה). הוא אוהב עוצמה טוטאלית. הוא אינו רק שליט. הוא הוגה דעות וממציא.
"אל תשאלו אותו על ה'זכות' וה'אמת'. ה'זכות' היא כל מה שהוא רואה לנכון ואילו ה'אמת' היא כל מה שהוא חושב כעת. אל תשאלו אותו על 'הלגיטימציה שלו לשלוט' וזאת גם אם גזל את השלטון עד שהעם העניק לו את הלגיטימציה להישאר בו לצמיתות. גם אם המוות קיצר את שלטונו, יש לו הזכות להוריש אותו לבניו הזכרים. אכן, הוא נשאר 'לשרת' את צאן מרעיתו כל עוד הצאן ממשיך ללכת אחרי הרועה. לעמו אין זכות להחליפו ואילו לו יש את הזכות להחליף את מה שירצה. אוי, כמה שאתה מסכן, יא אולמרט!".
