טומי מעולם לא תקף את הדת
"לשואה היו שישה מיליון קרבנות פיזיים אבל היו לה גם קרבנות רוחניים-דתיים. ייתכן שאלמלא אירעה, הכישרון הגדול של לפיד היה נרתם להסברת ערכי תורת הנצח של עמנו". הרב ישראל מאיר לאו מספר ל-ynet על הקשר המיוחד עם טומי לפיד ועל הפגישה האחרונה בבית החולים
לפני 30 שנה בדיוק, ב-1978, קיבלתי טלפון מטומי, שהזמין אותי לראיון של שעה לתכנית "לכל הדעות" שהנחה בגל"צ. הנושא היה ספרי "יהדות הלכה למעשה" שיצא לאור באותו חודש. במשך שעה שלמה ישבנו באולפן, כשטומי מסביר למאזינים הצעירים כמה חשובים הידע בענייני יהדות והכרת הדינים והמנהגים שגדלנו עליהם, כפי שבאים לידי ביטוי בספר. הוא ראה או שמע על הספר, והיוזמה לארח אותי בתכנית הייתה שלו ולא של איזשהו יחצ"ן מטעמי. טומי הקדיש לכך שעה שלמה, בלי כל ביקורת, וודאי שלא שלילית.
בנושא היחס לדת ולדתיים נראה שעבר מהפך כלשהו. במהלך עשרות השנים בהם כתב מאמרים ורפורטז'ות, ובהן שלוש שנים כסופר בלונדון, לא שמעתי ממנו התקפה אחת בנושא הדתי. הוא היה שייך למה שכינו "המאפיה ההונגרית", לצד אפרים קישון וקריאל גרדוש, שאליהם הצטרף הבוקר. שלושתם לא קיבלו חינוך דתי, אבל יחסם לשומרי המצוות, ובמיוחד לחובשי הכיפה הסרוגה, היה אוהד ביותר, ובוודאי שלא בנימה לוחמנית או תוקפנית כלשהי.
בהקשר זה צריך לציין את חותנו של טומי, ייבדל לחיים ארוכים דוד גלעדי, המוהקיני האחרון מדור מייסדי העיתונות, צעיר בן 100. הוא היה בעל רקע דתי מובהק ובנו של רב ידוע בהונגריה. ביום חמישי, שלושה ימים לפני פטירתו דיבר חתנו גם עליו באהבה גלויה ובהערכה רבה.
לפני כחמש שנים, בהיותו סגן ראש הממשלה ושר המשפטים, ייצג טומי את הממשלה במצעד החיים מאושוויץ לבירקנאו. הוא הצטרף אלי כאחד ממובילי המצעד מראשיתו. בנאומו שם העלה את שאלת הימצאותו של אלוקים בתקופת השואה. לא הסכמתי לדבריו, ואמרתי לו זאת שוב גם בפגישתנו האחרונה ביום חמישי. לא באתי לחדד מחלוקות אך גם לא לטייח דברים. "עניתי לך בעדינות אבל בתקיפות שאני חולק על דעתך", הזכרתי לו.
בפגישתנו בבית החולים ציטטתי בפניו את המשפט שאיוב אומר לאשתו: "את הטוב נקבל מאת האלוקים ואת הרע לא נקבל?!". טומי חייך. שאלתי אותו: כשאתה קם כל בוקר עם זוג אוזניים וזוג עיניים ופה די גדול וכישרון דיבור וכושר כתיבה – האם אתה משתף את אלוהים בכל ההישגים וההצלחות ואומר "מאת ה' הייתה זאת", או שאתה מקבל את זה כמובן מאליו, כדברים שיש לכולנו? מדוע רק בשבר גדול כמו השואה הימצאותו ונוכחותו היא חלק מסדר היום, מטרידה את מנוחתך? אנחנו לא צריכים ולא מסוגלים לנהל את ספרי החשבונות של בורא עולם.
טומי הדגיש תמיד שהוא לא נגד הדת ולא נגד הדתיים, אלא שולל כפייה דתית. הוא היה ממייסדי המפלגה של נאמני הליברליים שפרשה מגח"ל – ניסיון פוליטי שלא צלח, ושם לא נשמעה מפיו מילה בנושא הדתי והוא לא רכב על האוכף הזה. לכן קצת כאב לי כאשר הצטרף לשינוי של פורז ונשא כדגל המרכזי את המאבק בנושאים היקרים לליבם של יהודים רבים.
לשואה היו שישה מיליון קרבנות פיזיים אבל היו לה גם קרבנות רוחניים-דתיים. לא קרבנות גוף, אלא קרבנות נפש. אנשים שאבדה אמונתם בעקבותיה. ייתכן שאלמלא הייתה השואה, הכישרון הגדול של יוסף לפיד היה נרתם להסברת ערכי תורת הנצח של עמנו.
לפנייה לכתב/ת 
