מלחמה בחלל - בקרוב מעל גגות בתינו?
כל מה שרציתם לדעת על מירוץ החימוש בחלל, מפי תרזה היטצ'נס, מנהלת המרכז למידע ביטחוני בוושינגטון. כתבה ראשונה, מי מפחד מ"מלחמת הכוכבים"?
"במלחמה, אל תיכנס לקרב חזיתי בעלייה מול אויב המחזיק בשטחים שולטים. אל תגיב למתקפה של אויב היורד עליך משטחים שולטים. משוך את האויב להגיע לרום שלך לפני שתיכנס לקרב"
- סון טצו, אסטרטג צבאי סיני, "אמנות הלחימה", 500 לפנה"ס בקירוב
"כבוש את השטחים השולטים והחזק בהם!" זו תורת הלחימה המקובלת מימי קדם. עתה, כשבני האדם והמכונות שהם בונים מגיעים לחלל החיצון, אין פלא שמצביאי העולם נושאים את עיניהם אל החלל שמסביב לכדור הארץ ורואים בו שטח מפתח בלחימה מודרנית. עד לאחרונה ניתן היה לומר כי קיימת נורמה הפוסלת את חימוש החלל. על אף שלא נחתמו אמנות בין-לאומיות, האוסרות במפורש הצבת מערכות לא גרעיניות נגד לוויינים או כלי נשק אחרים במסלול סביב כדור הארץ, מדינות נמנעו בדרך כלל מכלי נשק כאלה מחשש להפרת מאזן הכוחות העולמי ולכניסה למרוץ חימוש יקר בחלל.
אבל כעת עלולות ההבנות האלה להיסדק. באוקטובר 2006 אימץ ממשל בוש מדיניות חדשה, "מדיניות החלל הלאומית", הגורסת, בלשון עמומה, שלארצות הברית יש זכות ל"שליטה בחלל" ודוחה "כללים חוקיים חדשים או הגבלות אחרות שמטרתם להגביל את גישתה של ארה"ב לחלל או את השימוש בו." שלושה חודשים אחר כך זעזעה הרפובליקה העממית של סין את העולם כשיירטה את אחד מלווייני מזג האוויר המזדקנים שלה מסדרת "פֶנגִיוּן". הפעולה הניבה מטר של רסיסים מסוכנים הסובבים עדיין בחלל ומבול של מחאות בין-לאומיות, שלא לומר מצוקה ניכרת בחוגים הצבאיים והפוליטיים האמריקנים.
היירוט היה הניסוי הראשון מזה יותר מעשרים שנה של מערכת נשק ייעודית נגד לוויינים. בעקבותיו הצטרפה סין לארה"ב ולרוסיה, המדינות היחידות שגילו יכולת טכנולוגית כזאת. משקיפים רבים תהו אם הניסוי הוא סנונית ראשונה בעידן חדש של לוחמה בחלל.
ערך אנציקלופדי
לוויינים
יש להבדיל בין לוויינים טבעיים - הם הירחים הסובבים סביב כוכבי הלכת (כגון הירח של כדור הארץ) - לבין לוויינים מלאכותיים שמשגר האדם, ובהם עוסק ערך זה.
מבקרים טוענים שאין כל ודאות שפיתוח אמצעי לחימה בחלל יגביר את ביטחונה של מדינה. ככלות הכול, מעצם טבעם, קל באופן יחסי לאתר ולעקוב אחר לוויינים ואפילו אחר כלי נשק חלליים, וסביר להניח שגם בעתיד הם יישארו פגיעים מאוד להתקפה, יהיו האמצעים שיגנו עליהם מתוחכמים ככל שיהיו.
יותר מכך, פיתוח מערכות נגד לוויינים יביא כמעט בוודאות למרוץ חימוש יקר ומשולח רסן. רק הניסויים שיידרשו על מנת לבחון את טכנולוגיית הלוחמה בחלל, לקראת קרב החלל האמיתי, ייצרו כמויות אדירות של פסולת שתמשיך להקיף את כדור הארץ. הפסולת, שעלולה להתנגש בלוויינים וברכבי חלל מאוישים במהירויות של כמה קילומטרים לשנייה, תאיים על תקשורת הלוויינים, על חיזוי מזג האוויר, על אמצעי ניווט מדויקים ואפילו על מערכות הפיקוד והשליטה הצבאיות, ועלולה להחזיר את כלכלת העולם לשנות ה-50.
"מלחמת הכוכבים" חוזרת
משחר עידן החלל העלו מדענים רעיונות לכלי נשק נגד לוויינים ולאמצעי לוחמה בחלל, והשתוקקו לנצל את היתרונות הצבאיים שמציעים ה"שטחים השולטים" שאין להם מתחרים. אולי הניסיון הבולט ביותר הוא "יוזמת ההגנה האסטרטגית" (SDI), שקיבלה בפי מבקריה את הכינוי המזלזל "מלחמת הכוכבים". ברוב המקרים, נמנעה האסטרטגיה הצבאית האמריקנית מלפתח אמצעי לחימה כאלה.
כלי נשק חלליים מוגדרים באופן מסורתי כמערכות המיועדות לגרימת הרס, הפועלות בחלל החיצון לאחר ששוגרו היישר מכדור הארץ או הוצבו במסלול סביבו. ההגדרה כוללת כלי נשק נגד לוויינים, מערכות המשגרות קרני לייזר מן הקרקע ומסוגלות להטות אותן אל מעבר לאופק באמצעות מראות המותקנות על ספינות אוויר או על לוויינים ומערכות המוצבות בחלל ומסוגלות לירות קליעים או אלומות אנרגיה מן החלל. (חשוב להזכיר שכל המדינות יימנעו, ככל הנראה, משימוש בסוג רביעי של נשק נגד לוויינים: פצצות גרעין המתפוצצות בגובה רב. גל הקרינה האלקטרו-מגנטית וענן החלקיקים בעלי המטען הגבוה, שייווצרו בעקבות הפיצוץ, ינטרלו או יהרסו כמעט את כל הלוויינים והחלליות המאוישות הסובבים את כדור הארץ).
כל טענה הנוגעת בדרך כלשהי לכלי נשק בחלל מעוררת מחלוקות פוליטיות. לאחרונה הועלתה הצעה להרחיב את ההגדרה לכלי נשק "חלליים" כך שתכלול שתי טכנולוגיות קיימות התלויות במעבר בחלל: טילים בליסטיים בין-יבשתיים (ICBMs) ומערכות לוחמה אלקטרונית קרקעיות. על פי טענתם של מעלי ההצעה, קיומן של מערכות אלה נוטל את העוקץ מן הוויכוח בדבר הסכנה שבפיתוח כלי נשק "חלליים", מפני שעל פי ההגדרה המורחבת הם כבר קיימים.
אולם, יהיה המובן המדויק של המונח אשר יהיה, השאלות שכלי נשק אלה מעלים אינן חדשות לצוותי החשיבה האסטרטגיים בוושינגטון: האם כדאי, או בכלל אפשרי, לשלב כלי נשק נגד לוויינים וכלי נשק היורים מן החלל באסטרטגיה הצבאית הלאומית של ארצות הברית?
המרוץ בחלל - מאזן ביניים
מדינות שהפגינו יכולת ליירט לוויינים מן הקרקע: סין, רוסיה, ארה"ב. מדינות וגופים שהגיעו למסלול גאוסטציונרי (36,000 ק"מ):
סוכנות החלל האירופית, צרפת, שירותי השיגור הבין-לאומיים (רוסיה, ארה"ב), יפן, Sea Launch (נורבגיה, רוסיה, ארה"ב). מדינות שהגיעו למסלול הקפה נמוך בלבד (בין 100 ל-2,000 קילומטרים): הודו, ישראל, פקיסטן, אוקראינה
מדיניות החלל הלאומית החדשה של ארה"ב והניסוי הסיני חידשו את דחיפות הדיון בנושא, דיון הנערך בדרך כלל מאחורי הקלעים.
רבים מראשי מערכת הביטחון האמריקנית הביעו חשש בעקבות הניסוי הסיני, שאם יתעורר עימות כלשהו סביב טייוואן, תוכל סין לאיים על הלוויינים האמריקניים הסובבים במסלול נמוך. מפקד הזרוע האווירית של צבא ארה"ב, מייקל מוסלי, השווה באפריל 2007 את ניסוי היירוט הסיני לשיגור הלוויין "ספוטניק" בידי ברית המועצות ב-1957, שהאיץ במידה ניכרת את מרוץ החימוש בימי המלחמה הקרה. מוסלי חשף גם שהפנטגון החל לבחון את המערכות האמריקניות להגנה על לוויינים והסביר שהחלל החיצון נעשה אזור עימות.
תגובת הקונגרס תאמה את הקווים הפוליטיים הצפויים. נצים שמרניים, המתנגדים לסין, כמו סנטור ג'ון קיל מאריזונה, קראו מיד לפיתוחם של כלי נשק נגד לוויינים ומערכות יירוט חלליות כדי להתמודד מול היכולות הסיניות. לפי שעה, פוליטיקאים מתונים יותר, ובהם נציג מסצ'וסטס, אדוארד מרקי, דחקו בממשל בוש לפתוח במשא ומתן במטרה לאסור שימוש בנשק חלל.
משחקי כוח בין-לאומיים
דאגה נוספת, וייתכן שאף גדולה יותר, נשקפת מכך שבכמה מדינות אחרות, ובהן אחת מיריבותיה האזוריות של סין, הודו, יתעורר צורך לפתח יכולות התקפה והגנה בחלל. לדוגמה, הביטאון המקצועי האמריקני Defense News ציטט גורמי ביטחון הודיים שאמרו שארצם כבר החלה לפתח באופן עצמאי כלי נשק קינטיים (קליעים שאינם מתפוצצים, המשמידים את המטרה על ידי התנגשות בה) ומערכות לייזר נגד לוויינים.
אם תפנה הודו לנתיב הזה, אין ספק שיריבתה העיקרית, פקיסטן, תלך בעקבותיה. כמו להודו, גם לפקיסטן תכנית מפותחת מאוד לייצור טילים בליסטיים, בהם טילים לטווח בינוני המסוגלים לשאת מערכות נגד לוויינים. אפילו יפן, המעצמה האסייתית השלישית, עשויה להצטרף למרוץ החימוש בחלל. ביוני 2007 החל בית הנבחרים היפני לדון בהצעת חוק, שממשלתו הנוכחית של ראש הממשלה פוקודה תומכת בה, המתירה פיתוח לוויינים "למטרות צבאיות ולשמירה על בטחון המדינה".
באשר לרוסיה, בעקבות הניסוי הסיני שב והדגיש הנשיא פוטין את התנגדותה של מוסקבה לחימוש החלל. עם זאת, הוא סירב לבקר את פעולותיה של בייג'ין ובחר במקום זאת להאשים את ארצות הברית דווקא. המאמצים האמריקניים לבנות מערכת הגנה נגד טילים, טען פוטין, והתכניות התוקפניות יותר ויותר של אמריקה להציב עמדות צבאיות בחלל הן שדחפו את סין לפעולה. עם זאת, רוסיה עצמה, כמעצמת חלל ראשית ששילבה לוויינים במערך ההגנה הלאומי שלה, תתקשה לוותר על הצטרפות למרוץ החימוש בחלל.
עקב התרבותן של המדינות המסוגלות לפעול בחלל, מתחזקים התומכים בפיתוח אסטרטגיית לחימה איתנה בחלל בדעתם, שחימוש הרקיע הוא בלתי נמנע ושארה"ב תיטיב לעשות אם תגיע ראשונה לעוצמת אש בחלל. לטענתם, כלי נשק נגד לוויינים ומערכות נשק בחלל יהיו הכרחיים לא רק להגנה על הלוויינים הצבאיים והמסחריים האמריקניים, אלא גם כדי למנוע מיריבים עתידיים לנצל את יכולותיהם בחלל כדי לשפר את ביצועי כוחותיהם בשדה הקרב הארצי.
מרוץ חימוש בחלל יגרום ללא ספק להפרת מאזן הכוחות ומכאן גם להגברת הסיכון לסכסוך כלל-עולמי. תחרות פזיזה, אם בחלל ואם על כדור הארץ, תמנע כל אפשרות לשמור על שיווי משקל בין היריבים. גם אם יצליחו המעצמות להשיג יציבות, אין שום ביטחון ששני הצדדים יבינו שאכן זה המצב. ברגע שאחד הצדדים ירגיש שהוא מפגר אחר יריבו במרוץ, הוא יתפתה להקדים רפואה למכה כדי למנוע הידרדרות נוספת. למרבה האירוניה, הדבר נכון גם לגבי הצד שיעריך שהוא מוביל במרוץ ויתפתה להכות ראשון, לפני שהיריב ידביק את הפער. ולבסוף, מרוץ חימוש בחלל יגביר את הסכנה שטעות טכנולוגית תצית מלחמה. ככלות הכול, במרחבים הריקים של החלל קשה מאוד להבחין בוודאות בין פעולה מכוונת לבין טעות.
(המאמר הושלם לפני ה-20 בפברואר 2008, ולכן לא מתייחס ליירוט הלוויין USA 193 על ידי חיל הים האמריקאי)
פרק ב': כלי נשק "חלליים". כל הסוגים, כל הפרטים
הכותבת היא מנהלת את "המרכז למידע ביטחוני" בעיר וושינגטון ועומדת בראש הפרויקט לביטחון החלל שמנהל המרכז בשיתוף עם "הקרן לעולם בטוח". הכתבה התפרסמה במלואה בגיליון יוני של מגזין סיינטיפיק אמריקן ישראל
לפנייה לכתב/ת 
טיל ליירוט לוויינים משוגר מספינה אמריקאית
צילום: AFP
