א-יידישע סטייל
זה לא בושה להיות אשכנזי: להקת אוי דויז'ן חוזרת לשטייטל עם אלבום ראשון בתערובת היידיש-פאנק-כלייזמרים. כתב ynet היה באירוע ההשקה בלבונטין 7. בואו לראות
את האולם מילא הפעם לא רק הקהל הקלאסי של אוי דויז'ן, אלא גם בני משפחה רבים ובהם ילדים מה שרק הוסיף עוד מימד לאווירה הקרנבל, אם יש מילה כזאת בפולנית, בכל פעם שההרכב הזה נמצא על במה.
הייחודיות של אוי דויז'ן היא שלמרות הפיתוי, הלהקה לא מתיימרת לתת למוזיקה עטיפה מודרנית שתישמע כביכול נכון לתקופה. אוי דויז'ן לוקחים שירים וקטעי מוזיקה שהיו מנת חלקם של קהילות יהודיות רבות באירופה, שלפני מלחמת העולם השניה ושנוגנו במיטב השטייטלים המקומיים, ואת השירים האלו הם מנגנים ושרים בלי להזדקק לעטיפות סינתטיות כאלו או אחרות.
"היהדות הספרדית השכילה לעשות ולקחה כבר לפני הרבה שנים את העבר שלה ושימרה אותו. ואילו הצד האשכנזי, מהרבה סיבות, לא נגע בחומרים האלו ואנחנו כאן כדי לנסות כן לשמר את כל הדבר הזה", כך אומר תלמודי שמנגן בהרכב על האקורדיאון, אבל משמש בעצם כאחד האבות של כל הסצינה המוזיקלית הזו שאוי דויז'ן מייצגת.
מסבירים ומזיעים
בזכות הלהט של תלמודי והחבורה לעניין הזה אפשר בהחלט להרגיש שהם על הבמה. לפני כל שיר הקהל מקבל הסבר מדוייק ולרוב גם משעשע על הסיפור המקורי שלו ותוך כדי הם קופצים, מזיעים ושרים כאילו זאת הפעם הראשונה שלהם על הבמה ולא כמו הרכב ששעה וחצי אחר כך צריך לתת עוד סיבוב של הדבר הזה.
אמנם כל ההרכב עושה עבודה באמת מרשימה של נגינה והכנסת אנרגיות אל תוך המופע. אם זה הכינור של גרשון לייזרסון (שגם שר חלק מהשירים ברוסית) הקלרינט של אייל תלמודי או הבס של אביחי טוכמן, אבל אחד הדברים המרכזיים שמעוררים התפעלות היא השירה של נועם ענבר (הבילויים) שנותן ביידיש כאילו שלפו אותו עכשיו מאיזה פינת רחוב ביאסי רומניה.
כמו בבילויים, ענבר מצליח להביא אל תוך המוזיקה הרבה רבדים והרבה עומק שלא תמיד אפשר למצוא על פני השטח וכשזה קורה בשפה, שהוא עד כמה שידוע לי לא דיבר אותה בבית או בבית ספר, זה מרשים הרבה יותר. "כמו שהיו פעם הכליזמרים, אנחנו פה בשביל הכסף. אז תקנו את האלבום", זורק לקהל תלמודי לפני היציאה הביתה. לא יודע אם במקומו הייתי בונה על בית בקיסריה מהאלבום, אבל גם איזה לופט בקראקוב נשמע לי לא רע.
לפנייה לכתב/ת 
