חנה קהת: עיסוק הרבנים בצניעות - פורנוגרפיה

כשמבקשים לברר עם ד"ר חנה קהת, מייסדת תנועת הנשים הפמינסטיות הדתיות "קולך", היכן הכל התחיל, עשויים להגיע רחוק יותר מכפי שנדמה. אפילו אל הימים שבהם עוד לא נולדה. "אבא שלי רצה בן, והתכוון לקרוא לילד על שם הגאון מווילנה. אבל נולדה לו בת, אז הוא קרא לי חנה, על שם אשתו של הגאון", מספרת קהת, "לא פעם אני שואלת את עצמי איך זה משפיע על ילדה שיודעת שרצו שהיא תהיה בן, אליהו, והיא יצאה בת".

אז לא זו בלבד שקהת נולדה בת, היא גם נלחמת את מלחמתן של הנשים במוסדות הגבריים-דתיים, שהגאון מווילנא נחשב לאחד מגדוליהן - זאת מבלי לחצות את הקווים. בימים אלה משודרת בגלי צה"ל סדרת הרצאות של קהת, וזהו עיתוי

טוב לשוחח עמה ולברר את גבולות השיוויון באורתודכסיה, כפי שהיא רואה אותם.

כאשה שמגדירה את עצמה כפמיניסטית-אורתודוכסית, אני מבקשת מקהת "רשימת מכולת" של השינויים שהיא מצפה שייערכו, והיא פותחת בעמדות הכוח: "אני רוצה להגיע למצב שבו לא תהיה שום היררכיה ביחסים בין המינים", היא אומרת, "אני מצפה שיהיו נשים רבניות, ופוסקות הלכה ודיינות".

בתי כנסת מעורבים? "לא בהכרח, אני שואפת לדגמים של 'שירה חדשה'". נשים מובילות תפילה? "לא יודעת, פה מחיר הפשרה סביר". צניעות? כיסוי ראש? כאן היא כבר לא מוותרת: "אלה נושאים שחייבים לעבור לבחירה והגדרה אישית. אם רבנים מתעסקים בכך, זה חוסר צניעות ועיסוק סקסיסטי שעיקרו הפשטה של הנשים. השיח ההלכתי המוגזם והמפורט בנושא הצניעות הוא סובלימציה לרצון לעסוק בגוף של האשה. זו פורנוגרפיה".

עוף מוזר

את ד"ר חנה קהת (באותם ימים: חנה פישר) פגשתי לראשונה בגיל עשרים, בסיום השירות הלאומי, כשלמדתי מפיה קבלה במכללת ברוריה בירושלים. היא היתה צעירה חרדית, מלומדת ומבריקה. בוגרת בית ספר "בית יעקב" ובת למשפחה חרדית מיוחסת ממאה שערים. אביה היה דיין וראש ישיבה.

חנה הייתה עוף מוזר ומפתיע בעולם החרדי, אף אחד לא באמת ידע איך לאכול אותה. היא היתה פעילה בתנועת ההחזרה בתשובה החרדית-ליטאית "ערכים", וככל הידוע לי אשה יחידה בקרב חבורה קטנה ומצליחה של בחורי ישיבות חרדים,

חכמים, וחדורי מוטיבציה לצרף אליהם את הציבור החילוני כולו. וכפי שהיא מעידה על עצמה: "הרבה בעלי ובעלות תשובה הם תלמידי לשעבר".

"אני חושבת שנשים שעוסקות בהחזרה בתשובה עושות את זה כיוון שיש להן רקע אקדמי-אינטלקטואלי, ואין להן מה לעשות אתו. המדרשות עבורן זה אפיק כמעט יחיד להתבטא", היא אומרת. "עבורי, הפעילות הזו היתה יציאה לגיטימית מהעולם החרדי. זו היתה מסגרת שכללה מגע עם אנשים מבחוץ ומתישהו הבנתי שהגישה של ההחזרה בתשובה לא נכונה. הרגשתי שזה בא מתוך התנשאות, והתנתקתי מזה באופן מיידי. כמו מהרבה דברים בחיים".

במושגים של העולם החרדי, חנה היתה רווקה מבוגרת (התחנתה בגיל 27). אבל זה לא שלא היו נסיונות לשידוכים. "מגיל 18 התחילו להכיר לי בחורים, אבל השידוכים עם החרדים לא עבדו. בניגוד למה שמקובל לחשוב, היכרות בין בחור לבחורה בעולם הליטאי היא תהליך ארוך יחסית של יצירת קשר, וזה לא קל. בעולם החסידי השידוך הוא מאוד מהיר. אצלי מדובר על קשרים שנמשכו לפעמים שנים. לזכותו של אבי ייאמר שמההתחלה הוא אמר לי: 'את אולי תצטרכי גבר לא חרדי'. ואכן, במקביל לחרדים פגשתי בעיקר גברים מ'מרכז הרב', אבל העולם שלהם היה רחוק ממני יותר מעולמם של החרדים".

השקפה, בקליפת אגוז

היום חנה נמצאת במקומות אחרים לגמרי, נשואה לברוך וגרה בגוש עציון. היא עמדה במשך כמה שנים בראש "קולך" ומנהלת מאבקים חשובים וקולניים בתחומים של אפליית נשים בבתי הדין הרבניים, וניצול מיני של נשים בעולם הדתי. אני מבקשת ממנה כמה הגדרות קצרות לנושאים סבוכים:

פמיניזם: בצלם אלוהים עשה את האדם. זכר ונקבה בראם.

רבנים: מסכנים. אנשים שיצאו למשימה בלי כלים מתאימים לאתגרים של התפקיד.

רפורמים: מעוררים בי כעס כי בגללם האורתודוכסיה התאבנה.

מיניות נשית: עוד לא ברורה לנשים עצמן. נושא שעדיין לא שוחרר מהדיכוי הגברי, אי אפשר לומר מה זה.

נידה: מסכת גדולה, שבפנטזיה שלי הייתי רוצה למחוק ולכתוב מחדש בשיח משותף בין שני המינים על מיניות ומגדר - ולא כשיח גברי, חד-צדדי ופולשני, על האינטימיות והמיניות של האשה. אגב, את המילה נידה הייתי רוצה להחליף, זו מילה מעליבה.

הומוסקסואליות: דבר שלא קיים בתורה. בתורה אין כלל שיח על זהויות. צריך לראות את הנשוא הזה בעין חיובית וניטראלית. זה עניין שדורש חשיבה חדשה.

בתורה יש איסור על משכב זכר, ולא על יחסים בין שתי נשים. לסביות היא בכלל לא בעיה מבחינה דתית, ואני מאד מעריכה את קבוצת הלסביות הדתיות - "בת קול", שיצרה מסגרת לתמיכה ועזרה הדדית לכל הנפשות הבודדות הללו שלפני כן היו באומללות רבה.

כיבוש: נס גלוי, שהוחמץ. אני מתכוונת לתוצאה העגומה של מלחמת ששת הימים המופלאה. לצד ההישגים האדירים למדינה - הגאווה, ההתנשאות והיהירות הובילו למצב שבו הפנים המכוערות שלנו מתגלות בהתעלמות מאנושיותם וזכויות היסוד של הפלסטינים.

תשמע קולי

חלק ניכר מפעילותה של קהת לשינוי המצב נעשית דרך "קולך", הארגון שהקימה והפך כבר למותג בעולם הדתי. כולם מכירים ושומעים. גם מי שממש לא רוצה להכיר, מכיר.

''קולך' היה דבר בעתו, ואני הזדמנתי למקום הנכון ברגע הנכון, הרבה מעבר למה ששיערתי", אומרת קהת. "אני הקמתי את 'קולך', אבל הצורך החברתי היה הרבה מעבר לציפיות ולחלומות שלי. חשבנו על שדולה קטנה של נשים שתלך לרבנים ותגיד להם שהגיע הזמן שדברים ישתנו, כי הנשים השתנו, והיום הארגון מונה אלפי חברות ועשרות סניפים.

"יצרנו בית לאלפי נשים שלא ידעו לתת לצרכים מילים. אני מדברת על תחושות של כעס, חוסר נחת, עלבון. על שנים של כאב מצטבר. העולם האורתודוכסי עדיין משפיל נשים, למרות ששום דבר בהלכה לא מחייב את ההשפלה הזו. מה למשל?

עזרת נשים מטרידה המון נשים. ההשפלה שם לעיתים מוקצנת, ונגרמת על ידי חברה שובניסטית שנתלית בהלכה כדי לשמר את היתרון הגברי".

אז מדוע זה הולך כל כך לאט בעולם האורתודוכסי? מדוע לגברים אורתודוכסים קשה יותר לוותר על עמדות כוח?, אני שואלת, וקהת משיבה: "כל חברת מיעוט שמרנית מסורתית לא מוותרת חברה מסורתית מרוויחה שקט תעשייתי שאין לחברת הרוב. חברת מיעוט תמיד לזעוק את זעקת הקוזק הנגזל, וחברת מיעוט שמרנית תמיד תפגע בחלשים - בנשים ובילדים, בהומוסקסואלים ובמפגרים.

"האלימות הגברית היא אוניברסאלית, הקורבנות בחברה הדתית היא כפולה. בעיה נוספית וחמורה היא האיצטלה דתית שניתנת למקרבן הדתי - אשה שנפלה קורבן בחברה הדתית עלולה לצטט הלכות כהצדקה פנימית וחיצונית לקבלה שקטה של האלימות. אשה עלולה לזהות רב עם אלוהים, ואז התנהגות פסולה של הרבנים חומסת ממנה אפילו את אלוהים". 

• להרצאותיה של קהת בנושא פמיניזם ויהדות - לחצו כאן