מה מחכה להם: אובאמה, מקיין והמתנדנדים

בניגוד למה שנהוג לחשוב - שכל קול חשוב בבחירות לנשיאות ארצות הברית - על-פי הדמוקרטיה האמריקנית, היתה הילארי קלינטון יכולה לקבל יותר קולות מברק אובאמה, כפי שאכן היה, ובכל זאת להפסיד את מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. זאת, בשל השיטה האנכרוניסטית של צירים ואסיפות בחירות (קוקוסים), שבהן אין הצבעה אישית חשאית בקלפי, אלא מניפולציה קבוצתית של עסקנים פוליטיים משופשפים.

הבחירות לנשיאות ארה"ב - סיקור מיוחד ב-ynet:

• קלינטון השעתה את הקמפיין ותמכה באובאמה
• סקר: הדמוקרטים רוצים את קלינטון כסגנית נשיא
• מההכרזה עד לניצחון: תמונות מקמפיין דמוקרטי סוער
  

הבחירות הכלליות לנשיאות ארה"ב עלולות להיות שידור חוזר של מה שקרה במירוץ הדמוקרטי - אם אחד המתמודדים יגרוף ב-4 בנובמבר יותר קולות, אך בכל זאת יפסיד את הנשיאות. זאת, משום שהניצחון בבחירות לא נקבע על פי ספירת קולות הבוחרים - אלא על פי סך האלקטורים שצברו המועמדים. מי שהצליח לצבור 270 אלקטורים - נבחר לנשיא ארה"ב.

ארבע פעמים בהיסטוריה האמריקנית אירע שהמועמד שגרף יותר קולות בבחירות לא היה זה שניצח בהן. הפעם האחרונה היתה ב-2000, כאשר סגן הנשיא אל גור, שגרף למעלה מחצי מיליון קולות יותר ממושל טקסס ג'ורג' וו' בוש, הפסיד במירוץ לבית הלבן. בבחירות הוכרע המאבק על פלורידה לטובת בוש בזכות 537 קולות (והחלטה שערורייתית של בית המשפט העליון), שזיכו אותו בכל 27 האלקטורים של מדינה זו. כך גרף בוש 271 אלקטורים והפך לנשיא ה-43 של ארה"ב.

גור וליברמן לפני בחירות 2000. יותר קולות, פחות אלקטורים (צילום: AP) 

מועצה נבחרת בוחרת את הנשיא וסגנו

האבות המייסדים של ארה"ב אהבו דמוקרטיה, ולאמריקנים ישנן סיבות להתגאות בדמוקרטיה שלהם. הם אמנם כתבו חוקה מדהימה, אבל לא ממש סמכו על כושר השיפוט של האזרח הפשוט, וקבעו שיטה לפיה מועצה נבחרת - ולא הציבור - בוחרת בסופו של דבר מי יהיה נשיא ארה"ב וסגנו. בפועל, בעלי זכות ההצבעה בכל אחת מ-50 המדינות ובמחוז קולומביה הבירה, בוחרים את הנציגים שלהם למועצה הבוחרת (המכונה בלעז electoral college) על פי מפתח של צירי הקונגרס שמשגרת כל מדינה לוושינגטון.

בסך הכל ישנם 538 אלקטורים - מאה כמספר הסנאטורים (שני סנאטורים מכל מדינה) ועוד 435 כמספר צירי בית הנבחרים ועליהם שלושה נציגי מחוז קולומביה. חלוקת הצירים בבית הנבחרים מבטאת את מספר התושבים היחסי בכל מדינה. קליפורניה, המדינה הגדולה בארה"ב משגרת לבית הנבחרים בוושינגטון 55 צירים, טקסס - 34, ניו-יורק - 31 ופלורידה - 27. לעומתן, דלאוור, צפון דקוטה, דרום דקוטה, וויומינג ומונטנה דלות האוכלוסייה משגרות שלושה צירים כל אחת.

השיטה האנכרוניסטית הזאת פירושה שכל קול נספר, אבל לא כל קול קובע במערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב. מפת ארה"ב היא עכשיו לוח שחמט ענקי שעליו מנהלים האסטרטגים של שני המחנות את המשחק הפוליטי שלהם. במקום שחור ולבן, לוח השחמט הפוליטי צבוע בכחול דמוקרטי ואדום רפובליקני.

האסטרטגים של מטה אובאמה ומטהו של יריבו ג'ון מקיין שוברים בימים אלה את הראש מהי האסטרטגיה המנצחת, באילו מדינות יהיה נכון להשקיע הרבה משאבים וזמן של המועמד לנשיאות, באילו פחות, ובאילו מדינות פשוט חבל על הזמן ועל הכסף. החלטה נכונה או מוטעית תוכל לעשות את ההבדל בין מעבר לשדרות פנסילבניה 1600 בוושינגטון הבירה, לבין מפח נפש והסתלקות לעבר השקיעה.

עוצמתן של המדינות המתנדנדות

ארבע המדינות הקטנות שהוזכרו קודם הן מדינות שתושביהם נוהגים באופן מסורתי להצביע רפובליקנים. משום כך, תושבי המדינות הנידחות הללו לא יראו את ברק אובאמה באסיפות בחירות או בתשדירים מיוחדים - שדווקא צפויים להפציץ תחנות הטלוויזיה בפלורידה, פנסילבניה, מישיגן ומדינות מתנדנדות אחרות. במדינות המתנדנדות צפוי ברק אובאמה להשקיע הרבה זמן אוויר - וגם והרבה זמן על הקרקע. אך מקיין לא יבזבז זמן ומשאבים על המדינות האמורות, המצויות בכיס שלו. הוא אולי יבקר פעם אחת בכל מדינה כזו, ויקיים שם אסיפת בחירות בודדת ופגישה עם התקשורת המקומית.

אובאמה בצפון קרוליינה. מאמין שיש לו סיכוי להפתיע (צילום: AP) 

במערכת הבחירות של שנת 2000 נלוויתי למסע הבחירות של סגן הנשיא דאז אל גור במסע במדינה המתנדנדת מישיגן. גור היה כבר אז נביא של איכות סביבה, והתוכנית היתה לחצות בספינה את אגם מישיגן כדי להגיע למדינת וויסקונסין. אבל התוכנית השתנתה בין-לילה: במקום לעלות על הספינה בבוקר, קפץ אל גור למטוס שלו ומיהר לקליפורניה. הסיבה לשינוי: בוש ביקר בקליפורניה, ואחד הסקרים רמז על אפשרות שהמועמד הרפובליקני עשוי להפתיע ולנצח במדינה הדמוקרטית הגדולה. הפסד קליפורניה פירושו הפסד בבחירות, אבל בסופו של דבר התברר שאל גור פשוט נפל קורבן לתעלול רפובליקני, ובזבז זמן וכסף על מדינה שהיתה ממילא בכיסו.

הציבור האמריקני מתעניין בסקרים הארציים (שעל לפיהם יחסי הכוחות בין אובאמה ומקיין פחות או יותר שקולים), אבל רק הסקרים במדינות המתנדנדות מספקים מענה לשאלה מי מסוגל להגיע למספר המכריע של 270 אלקטורים. לפי הערכה גסה יש לאובאמה 228 אלקטורים ממדינות "דמוקרטיות בטוחות". למקיין יש על פי הערכה 190 אלקטורים במדינות "רפובליקניות בטוחות". הקרב בין השניים ניטש על כ-120 אלקטורים בכ-12 עד 15 מדינות, שיהוו את לשון המאזניים. שם יצטרכו המועמדים לנשיאות לרכז את מרב כוחם.

אובאמה שואף לגנוב מדינה רפובליקנית

ברק אובאמה יצטרך לשמור על כל המדינות שהצביעו עבור ג'ון קרי לפני ארבע שנים - ו"לגנוב" מדינה אחת שתמכה בנשיא בוש בבחירות הקודמות לנשיאות. מדינה כזו יכולה להיות וירג'יניה, וזו גם הסיבה שלסנאטור הדמוקרטי ממדינה זו - ג'ים ווב בעל הרקע הביטחוני - יש סיכוי להתמנות לסגנו של אובאמה. מטה אובאמה איתר במדינה זו ובג'ורג'יה, שהצביעו עבור בוש בשתי מערכות הבחירות האחרונות, 700 אלף שחורים בעלי זכות בחירה שטרם נרשמו להצביע. אפשר לסמוך על המטה שישקיע את כל הכסף והאמצעים הדרושים כדי לרשום את אותם בעלי זכות בחירה, ולהביאם לקלפי. אובאמה גם מאמין שיש לו סיכוי להפתיע בצפון קרוליינה, קולורדו, נוואדה, ניו-מכסיקו, מיזורי או אינדיאנה - כולן מדינות שבהן בוש ניצח ב-2004.

מי שעוקב אחר תנועותיו של אובאמה, יכול ללמוד את האסטרטגיה שלו. הוא לא חיכה לניצחון הפורמלי על הילארי קלינטון כדי להתחיל לחרוש מדינות מתנדנדות. בשבוע שעבר, הוא ביקר בניו מכסיקו, קולורדו ונוואדה ומשם טס לקצה השני של ארה"ב, לפלורידה שבה יהיה לו קשה יותר לנצח את מקיין. אובאמה זקוק לקול היהודי ולכן הוא השקיע את זמנו בבית כנסת בעיר בוקה רטון ובהבטחות מרקיעות שחקים בכינוס איפא"ק בוושינגטון.

ביום שלישי - שבו התקיימו הפריימריז האחרונים בדרום דקוטה ומונטנה - העדיף אובאמה לא לבזבז זמן יקר על שתי המדינות הרפובליקניות, וערך את אירוע הניצחון שלו דווקא במינסוטה, שבה יקיימו הרפובליקנים את הוועידה שלהם ב-1 בספטמבר. זוהי מדינה הנוטה קלות לדמוקרטים, ששווייה 10 אלקטורים.

מקיין פוזל למסורת ההצבעה העצמאית

אובאמה מחפש הזדמנויות במדינות שבהן ניצח בוש בקושי את ג'ון קרי. אבל מקיין אינו בוש - יש לו בעיות עם האגף השמרני של הרפובליקנים, אבל מנגד הוא מסוגל למשוך קולות עצמאים. לכן הוא משקיע מאמצים במדינות בעלות מסורת הצבעה עצמאית כמו וויסקונסין (10 אלקטורים) וניו המפשייר (4), שהצביעו לקרי בבחירות הקודמות.

קרי ניצח ב-2004 גם בפנסילבניה (21 אלקטורים) ומישיגן (17) - שהן יעד מרכזי של מקיין.

במערכת הפריימריז הדמוקרטית בפנסילבניה נחשף הקושי של אובאמה עם מצביעים לבנים ממעמד הפועלים. מקיין מקווה גם להפתיע במדינות הנוטות לדמוקרטים כמו וושינגטון (11) וניו ג'רזי (15).

המפה האלקטורלית בבחירות הקרבות אינה ברורה כשהיתה במערכות הקודמות, שבהן חולקה ארה"ב פחות או יותר על פי המפתח הבא: הצבעה לדמוקרטים בחוף המזרחי והמערבי, והצבעה לרפובליקנים בלב ארה"ב ובדרומה. האווירה הציבורית נוחה לדמוקרטים בשל מצב הכלכלה והמלחמה בעיראק. קרוב לוודאי שהדבר יתבטא בנצחון דמוקרטי מוחץ בבחירות לקונגרס. כל הסקרים מצביעים על כך שהציבור האמריקני רוצה שינוי, החשוב יותר בעיניו מניסיון. מסיבה זו, העדיפו הדמוקרטים את אובאמה על פניה של קלינטון, ונראה שהציבור בארה"ב עשוי להעדיף את אובאמה על פני מקיין - אלא אם כן יתברר שבניגוד לסקרים, אמריקה עדיין לא בשלה לנשיא שחור.