המסע של שרה-חיה ליהדות
הן זקוקות זו לזו ומוצאות אחת אצל השניה את הכוח לשאוב את האמונה בבורא עולם - התוועדויות הנשים הפכו לתופעה פופולרית ביותר. כתבת ynet הצטרפה להתוועדות לקראת שבועות, בהשתתפות בתו של הבאבא סאלי וסלבריטי בפני עצמה ושמעה את סיפורה המרגש של גיורת הצדק שרה-חיה דריבן
אסיה מספרת שמאז ששינתה את שמה לחסיה האור התחיל "להישפך" לתוכה והמזל השתנה. רחל משתפת את הנשים בהתמודדות שלה עם מחלת בתה וכיצד החליטה להרפות ולהעביר את העניינים לידיים של הקדוש ברוך הוא, ומאז היא בהודיה אליו. אביבה מבקשת לקרוא את תפילה השל"ה הקדוש לכבוד ראש החודש.
המועד: ערב ראש חודש סיון. המיקום: על גג ביתה של המארחת המופלאה, הודיה צאיג, ברובע היהודי, עם נוף עוצר נשימה המשקיף על רחבת הכותל והר הבית. מצב הרוח: רוחני.
קשה למדוד את היקף התופעה, אבל באחרונה מלבלבת איזושהי עדנה נשית. הן זקוקות זו לזו ומוצאות אחת אצל השניה את הכוחות להמשיך הלאה ולשאוב מכך אמונה בבורא עולם. התוועדויות הנשים הפכו לפופולריות ומשמשות כעוגן ומקור לשמחה בקרב נשים רבות, הרחק מכל נוכחות גברית. ההתוועדות תתקיים לרוב בבית של אחת הנשים, האירוח יהיה כיד המלך ונושאי השיחה נשיים ושזורים בדברי חיזוק ואמונה.
אורחת הכבוד בהתוועדות הנוכחית היא הרבנית פנינה יגודיוב, בתו של הבאבא סאלי וסלבריטי בפני עצמה. "אנשים נוסעים עד הבבא סאלי, עד באבא אלעזר בבאר שבע, עד רבי דוד מנהריה, ופה איתנו יושבת הרבנית, הבת של הבאבא סאלי. לגברים יש בבא, לנו יש את הממא", מציגה שני-זהבה בהתרגשות את הרבנית.
הרבנית פנינה בוחרת לדבר לקראת חג השבועות, על החשיבות שבאחדות, כפי שעם ישראל קיבל את התורה. "אם רק אחד היה מתנגד לקבלת התורה - לא היינו מקבלים אותה", היא דורשת.
באותו מעמד, מספר ימים לפני שקוראים את מגילת רות, אשר הלכה אחר נעמי וממנה יצא דוד המלך, מרגש במיוחד היה לשמוע את סיפורה של שרה-חיה דריבן המתגוררת עם בעלה אדי בחווה ליד חברון. שרה-חיה, גיורת צדק, מספרת לנשים על מסע הנדודים שעברה עד שהגיעה לחיק העם היהודי.
ארגנטינה-חברון
היא נולדה בשם צ'רנה-קלרה בעיר מרסדס סנט לואיס שבארגנטינה. ביום הכיפורים האחרון, כשהיא מתפללת במערת המכפלה באולם יצחק, לבושה כולה לבן, חשבה לעצמה: "זה לא כתוב בתולדות החיים שפעם קראו לך צ'רנה-קלרה והיום את גרה ליד האבות ויושבת בפתח מערת גן עדן ומתפללת להשם. זה לא היה כתוב בשום מקום".היא מספרת על המלחמה העצומה שהיתה לה שם, אם לבכות או לא לבכות, "כי היה שבת ובשבת לא בוכים אבל הבכי פרץ מעצמו", היא מסבירה. "אבל יודעים שזו הדרך. עם יסורים או בלי יסורים, מה שלא יהיה, עם חיפוש, עם לשמוע את הלב ולהאמין בקול הפנימי הזה. שזה כנגד כל הדברים שמתרחשים מסביבך. אני מודה לקדוש ברוך הוא בלי סוף שעשיתי את כל הדרך הזאת ואני שייכת לעם הכי קדוש. אלו הם דברים שאתם נולדים איתם. יש לכם יהלום פנימי. יש לכם את הזכות לשמור או לא לשמור אבל לא מפסיקים להיות יהודים", פנתה בדבריה לנשים.
"בן אדם שרוצה להידבק בעם הזה", היא מסבירה, "צריך ללכת 40 שנה במדבר כדי להגיע למהות של עצמו. לאני היותר עליון שלו. לאיזושהי נשמה שטמונה בתוכו אבל היא יכולה להתעורר או להישאר רדומה כל החיים".
במהלך הערב מציעה שרה-חיה לנשים לעשות פעולה ביחד. "יש לנו כוח. אנחנו יכולות לעשות דברים", היא מודיעה לנשים המרוכזות בדבריה. היא מוציאה דף ועט וכותבת מכתב לראש עיריית ירושלים: "אנחנו נשות ציון מבקשת ברחמים לתת לעוד יהודי אחד או שניים פרנסה ולהשאיר את ציון קבר דוד המלך פתוח בכל שעות היממה". הדף עובר בין הנשים וכולן חותמות.
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: ישראל ברדוגו")
