הכירו את המשלחת לבייג'ינג - של הפלסטינים

יותר מ-38 ספורטאים ייצגו את ישראל באולימפיאדה הקרובה, אבל הם לא יהיו היחידים שיגיעו לבייג'ינג מהשטח שמשתרע בין הים לירדן. במשחקים האולימפיים ה-29 במספר ישתתפו גם ארבעה נציגים פלסטינים - שתי נשים ושני גברים, שני שחיינים ושני אתלטים. בשבילם, וזה ברור כבר זמן רב לפני טקס הפתיחה, הסיסמה המובילה היא - "העיקר ההשתתפות".

אולימפיאדת בייג'ינג תהיה הרביעית במספר בה יונף הדגל הפלסטיני. בראשונה, אטלנטה 1996, כלל לא השתתפו ספורטאים מהרשות, בסידני 2000 הופיעו שני פלסטינים ובאתונה 2004 נכחו שלושה. הפעם יהיו אלה חמזה עבדו, זקאיה נסאר, נאדר אל מסרי וגאדיר גורוף, שיהוו את המשלחת האולימפית של המדינה שעדיין לא הוכרה ככזו ושטרם הכריזה על עצמאותה.

הרביעייה הזו, כמו שאר ספורטאי הרשות, נאלצת להתמודד עם בעיות רבות - החל מקשיי תנועה בגלל ההגבלות על כניסת פלסטינים לישראל, דרך בעיות מימון לתחרויות בחו"ל וכלה במחסור באימונים סדירים ובמתקנים ברמה נאותה.

חמזה עבדו. סיים במקום ה-97 באליפות העולם (צילום: רויטרס)

"אנחנו חייבים לייצג את עצמנו באותה דרך בה מדינות אחרות עושות", אמר עבדו בן ה-17 לסוכנות הידיעות רויטרס. השחיין הירושלמי אמנם קבע מספר תוצאות טובות בתחרויות בארץ (כמו במשחה ימק"א האחרון), אבל שיאו האישי ב-100 מ' חופשי (המשחה בו יתחרה בבייג'ינג) הוא 56 שניות, כמעט 10 שניות איטי משיא העולם של אלן ברנאר. באליפות העולם אשתקד הוא סיים במקום ה-97 ב-100 מ' פרפר עם 1:00.98 ד', שיא פלסטיני חדש, שאיטי במעט משיא הנשים הישראלי.

"בלי הסכם שלום העזרה אינה אפקטיבית"

מאמנו ויו"ר איגוד השחייה הפלסטיני, איברהים טוויל, טוען שבעיות המימון והגבלות התנועה מונעות התקדמות של ספורטאים כמו עבדו: "יש הרבה תחרויות חשובות בהן השחיינים שלו צריכים להשתתף כדי להשתפר, אבל אין כסף, אז אנחנו יכולים לשלוח אותם לתחרויות הללו. אנחנו כן מקבלים כסף כדי לשלוח אותם לאולימפיאדה, אבל מה אנחנו יכולים להשיג בלי הכנה מתאימה?".

טוויל סיפר שנועם צבי, יו"ר איגוד השחייה בארץ, מנסה לעזור לספורטאים, אבל טען כי התקדמות אמיתית יכולה להגיע רק לאחר השגת הסכם שלום ישראלי-פלסטיני. "יו"ר האיגוד הישראלי יוצא מגדרו כדי לעזור לנו, אבל בלי הסכם שלום זה לא יכול להיות אפקטיבי", טען טוויל. עבדו הוא בר המזל מבין הארבעה, מכיוון שכירושלמי יש לו תעודת זהות ישראלית, המאפשרת לו חופש תנועה יחסי ואימונים בבריכות האולימפיות בארץ.

חמזה עבדו מתאמן בירושלים. המצב שלו טוב ביחס לנסאר (צילום: רויטרס)

לעומתו, לנסאר, סטודנטית לרפואת שיניים מאוניברסיטת ג'נין, אין מתקן אימונים סביר בו היא יכולה להתכונן לבייג'ינג. השחיינית הצעירה קיוותה להתאמן בנצרת הסמוכה יחסית, אבל בגלל שנאסר עליה להגיע לצאת מהשטחים היא נאלצת להגיע עד בית לחם, מרחק של שעתיים נסיעה.

מסע של שמונה שעות - לאימון אחד

לעתים, היא טוענת, המסע לאימון בבריכה של 18 מטר לוקח לה שמונה שעות. "בריכה אולימפית של 50 מ' היא כמו ים בשבילי", אמרה נסאר, שהשתתפה בשנה שעברה באליפות העולם במלבורן וסיימה במקום ה-123 ב-50 מ' חופשי עם תוצאה של 32.17 ש', כשבע שניות איטי מהשיא הישראלי, ששייך לאניה גוסטומלסקי.

כמו שאר חבריה למשלחת, גם נסאר לא הצליחה לקבוע את הקריטריון האולימפי לבייג'ינג, אך תשתתף במשחקים בגלל האפשרות של כל מדינה לשלוח שני שחיינים ושני אתלטים, גם אם אלו לא השיגו את תוצאות המינימום.  

נאדר אל מסרי באיצטדיון בעזה. המעבר ליריחו עשה לו טוב (צילום: AP)

האצנית גורוף, שתשתתף ב-100 וב-200 מ' לנשים, מתאמנת כבר שבע שנים כדי להגיע לאולימפיאדה. "אני מתכוונת לייצג את פלסטין, מדינה שנחשבת על ידי רבים כמקום לא רלוונטי", אמרה גורוף בת ה-17.

"יש כאן אנשים משכילים שאכפת להם, ואני אראה את זה במשחקים האולימפיים".

נאדר אל מסרי, העזתי היחיד שישתתף בבייג'ינג, סיפר על ההכנות: "אני מתאמן כבר 10 שנים על מנת להשתתף באולימפיאדה ועכשיו החלום שלי התגשם". אל מסרי, רץ למרחק ארוכים שיתחרה ב-5,000 מ', נעזר בעיתונאים ישראלים ובפעילי זכויות אדם כדי לקבל אישור מיוחד לעבור מעזה ליריחו, על מנת להתאמן בצורה נוחה יותר למשחקים: "ברור שהבעיות בעזה השפיעו על יכולותיי כאתלט, אבל אני מתמקד באולימפיאדה. יש לי מטרה אחת, ואני אשיג אותה".