ישראלים במזרח: 10 טיפוסים של מטיילים

מדריכים רבים נכתבו אודות הטיול במזרח. כבר כתבו על המדינות, המקומות, המסלולים, הטראקים, האוכל, המקומיים, המקדשים והדת. דבר אחד שכחו להזכיר, והוא חשוב מאוד: הישראלים שתפגשו בדרך, ואיתם תאלצו להתמודד במהלך הטיול.

מקורם של הישראלים, כידוע, הוא ביהדות הגולה שהייתה נפוצה כמעט בכל העולם. המדינה החדשה והצעירה קיבצה יחד רבים מהם, תחת קורת גג אחת, בתקווה שיישארו שם לתמיד. אך הישראלים, עם הקוצים בתחת, המשיכו לנדוד ברחבי העולם, כאשר הפעם הם מכנים את זה בשם התמים "טיול".

במדינות העולם השלישי, בטוחים התושבים שמדינת ישראל היא מדינת ענק עם עשרות מיליונים של תושבים. קשה להאשים אותם לאור כמות הישראלים המטיילים במקומות רבים, אבל לכו תסבירו להם שכל תושבי מדינת ישראל לא ימלאו אפילו חצי מעיר הבירה שלהם. במהלך טיולי פגשתי כמה סוגים אופייניים של ישראלים מטיילים והנה החלוקה לפניכם. ראו הוזהרתם.

המתחשבנים

המתחשבנים עבדו בארץ קשה מאוד לקראת הטיול. הם מלצרו, סחבו, ניגבו, ניקו, מילאו, וקרעו את עצמם בעבודות שחורות כאלה ואחרות. הם עשו את זה במשך 8 ימים בשבוע, 25 שעות ביממה. בלי לצאת עם חברים, בלי לדבר עם ההורים, ובלי להוציא אגורה. את הכל הם חסכו לטיול.

פתאום, כשהם מגיעים ליעדם, קשה להם לעשות את הסוויץ' בראש, ממצב של לחסוך כסף, למצב של בזבוז טוטאלי. וכך הם מסתובבים להם במזרח ומחשבים הכל בצורה אובססיבית. מחשבים בראש את ההפרש בין השקל לבאט, לרופי, לדונג, לדולר וכו'. והאם זה יוצא יותר יקר או יותר זול מאשר בארץ? ואם אז בכמה ולמה? באופן אבסורדי לחלוטין מטרת הטיול שלהם בעצם היא חיסכון.

קשה לעשות את הסוויץ' בראש. מתחשבנים (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

כשפוגשים אותם על הדרך הם נועצים את המבט שלהם במשהו ששייך לך, ושואלים מיד "כמה זה עלה לך?" ואז גם משיבים שלהם זה עלה פחות. אם יושבים איתם במסעדה לא נעים להזמין מנה גדולה ("3 דולר למנה, השתגעת?"), כי הם יתקעו לך מבטים רעבים בצלחת, בעוד שהם מסתפקים בפת לחם עבשה.

אם עדיין יתחשק לכם להמשיך ולדבר איתם אחרי כל זה, תוכלו לשמוע סיפורים מסמרי שיער, שמזכירים בעיקר סיפורים של פליטי מלחמה קמבודים.

משפטים אופייניים: "שבועיים חיינו על קופסאות שימורים, לקחנו טרמפים עם רכבים שמיועדים להסעת חזירים, חלקנו חדר עם משפחת קופים, אבל בזבזנו פחות מ-10 דולר ליום".

איפה מוצאים אותם: במקומות שיש בהם אינטרנט חינם.

הפרנואידים

הפרנואידים דומים למתחשבנים במספר מאפיינים, אך בנוסף לכך הם גם בטוחים שכולם (אבל כולם) מנסים כל הזמן לרמות אותם ו"לדפוק" אותם. אמנם הם צודקים ב-90% מהמקרים, אבל הם מתעסקים בעניין בצורה אובססיבית עד שמטרת הטיול שלהם היא - שלא ידפקו אותם.

לרוב הם יצעקו על הבן אדם שהם מדברים איתו, מבלי להתחשב במנטאליות השונה, מה שיגרום למצב להיות יותר גרוע כי במזרח מי שמתעצבן וצועק, "נשרף" אוטומטית בעיני המקומיים.

משפטים אופייניים: "אה, יו דיד איט טו מי בכוונה! יו טריי טו לדפוק מי!" ; "אני שונא את התאילנדים/פיליפינים/ויאטנמים האלה. מנסים לרמות אותך ועדיין מחייכים אליך. רק צעקות הם מבינים".

איפה מוצאים אותם: בשוק, מנהלים ויכוחים מביכים על 10 אגורות עם קשישות. במונית, צועקים על הנהג ובמסעדה, יורדים לחיי המלצר.

אין צורך לצעוק. נהג ריקשה הודי (צילום: איי פי)

הבועתיים

אלה אנשים שיוצאים מישראל, אך עדיין נשארים בה. הם באים למזרח וחוזרים על המסלול שחבר שלהם עשה לפני חודשיים, בעקבות טיול שידידה שלו עשתה לפני שנה. הם לא צריכים ספר טיולים כי חברים שלהם תכננו בשבילם את הכל כבר בארץ. אם חלילה אין להם חברים שהיו במקום, הם יגלשו לאתרי תיירות ישראלייים ויטיילו למקומות שיש עליהם הכי הרבה המלצות.

הם ידברו עם המקומיים בעברית במקום ללמוד את שפת המקום (ואם המקומיים לא יבינו אז הם יגבירו את הקול וידגישו את המילים בהתאמה), לא יגעו באוכל המקומי ובמקום זה ילמדו את המקומיים להכין שקשוקה וסלט, ילכו לקבלת שבת בבית חב"ד ולסדנא להכנת חלות. בתאילנד יש כבר מקומות בהם עברית היא שפה שנייה, ואין דבר משעשע יותר מעברית במבטא תאילנדי.

משפטים אופייניים:  "מה זה הם לא יודעים להכין פה חומוס?" ; ובארץ: "מה, אתה נוסע לתאילנד? אתה כבר יודע לאן ללכת?"

איפה מוצאים אותם: בעיקר איפה שכולם נמצאים.

אז אם בארץ לא רציתם אפילו לשמוע על החגים? חב"ד (צילום: מאיר אלפסי)

המתנכרים

אם תהיו במזרח במקום שיש בו אך ורק ישראלים, ובצד יושבים שני אירופאים שעל פניהם הבעת סלידה מעורבת במבוכה ותימהון, אל תתבלבלו. אלה בעצם ישראלים שלא רוצים להודות בישראליותם.

המתנכרים נבוכים מההתנהגות של הישראלים ואחת הסיבות שבגללה הם יוצאים לטיול היא בשביל לברוח מהמדינה שלהם. הם לא מעוניינים שהיא תרדוף אותם גם לחו"ל. לעולם לא תראו אותם נועלים "קרוקס", צועקים משפטים בעברית סתם כך ברחוב, או הולכים למקומות שנחשבים "ישראליים מדי" לטעמם. אם אתם רוצים להחמיא להם, פנו אליהם באנגלית ואז תגידו להם שהם נראים כמו ספרדים או אוסטרליים. אפשר להעריך אולי את התרחקותם מהמסחור, אבל הם עלולים לפספס גם מקומות יפים בשל הגישה שלהם.

משפטים אופייניים: "בקו סאמוי הישראליאדה פשוט נוראית".

איפה מוצאים אותם: קשה למצוא אותם, הם לא מהמתבלטים.

ישראלים או אוסטרלים? (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

המופתעים

לפעמים קשה להבין מה מרגש כל כך בלפגוש ישראלי בחו"ל, אבל יכול להיות שאתם פשוט מזכירים להם את הנכד שלהם.

המופתעים הם כמובן ההפך הגמור מהמתנכרים, והם ציונים גאים. בגולה הקרה נפרצים אצלם מחסומי הניכור, וכל הרגשות החמים שנשמרים בלבם פורצים בחדווה כאשר הם פוגשים בצעירים ישראלים מטיילים. אין זה פלא, לפיכך, שאחד מהמנהגים הנפוצים שלהם הוא מחיאות כפיים במטוס.

משפטים אופייניים: "תראה צביקה, איזה יופי! יש כאן ישראלים. מאיפה אתם בארץ? בואו שבו ותאכלו איתנו משהו".

איפה מוצאים אותם: באופן לא מפתיע הם תמיד יופיעו במקום האחרון בו תרצו לפגוש אותם. למשל באיזה בית קפה בעיר נידחת, או בכפר קטן ומבודד על ההרים.

המסטולים

אחד הדברים הנפלאים שמדינות המזרח מציעות הוא סמים בזול ומשטרה מושחתת. נוסיף לכך את חוסר המחויבות של התרמילאים לעולם, ונקבל אנשים שמעבירים את זמנם בעישון ובבליעה של חומרים שונים ומשונים, במשך שבועות וחודשים.

המסטולים (אל תקראו להם מסוממים כי המשמעות השלילית של המילה מעליבה ומעציבה אותם), מבלים את ימיהם בגילוי מחודש של ההנאות הקטנות של החיים שאי אפשר להתפנות אליהן בארץ הקודש הלחוצה. הפעילויות האהובות עליהם הן: מסיבות בטבע, שינה, אכילה, משחקי קלפים, בהייה בטלוויזיה, בהייה במדורה, בהייה בשמיים ובהייה באופן כללי. קיימים גם מקרים קשים של אנשים שבלעו משהו לא טוב, פעם אחת יותר מדי, ומאז הם מטיילים כבר בפלנטה אחרת.

משפטים אופייניים: "מה אתה לחוץ? בוא תעשן משהו".

איפה מוצאים אותם:  בוהים במשהו, יושבים על הכסא עליו ישבו אתמול (זה נראה כאילו הם פשוט לא זזו משם). את המקרים הקשים תוכלו למצוא בשערי מנשה.

אל תקראו להם מסוממים (צילום: רויטרס)

האגוצנטריים

האגוצנטריים הם לרוב משוחררי צבא טריים שמרגישים שהם בזבזו שנתיים, שלוש מהחיים שלהם. "הטיול הגדול" הוא הזמן שלהם לחיות את החיים כמו שהם רוצים וחסר למי שינסה לשבש להם את התוכניות. חבר חולה או מדוכא? מבחינתם הוא הורס להם את המצב רוח עם הבאסה שלו, ורצוי לעזוב אותו שיתמודד עם הבאסה שלו בעצמו.

משפטים אופייניים: "זה הטיול שלי, זה הזמן שלי והכסף שלי".

איפה מוצאים אותם:  מקווים שלא תמצאו אותם.

הנגעלים

בעיקר בחורות, אבל לא רק. הכל מגעיל אותם, כולל האוכל המקומי והתושבים של המדינה, שנראים להם מכוערים ומוכי מחלות.

משפטים אופייניים: "הכל פה מלא קבצנים ומלוכלך. מי בא לסטארבקס?"

איפה מוצאים אותם:  בסניף מקדונלד'ס בקניון הכי חדש בעיר.

החבורות

ארבעה עד עשרה אנשים שמטיילים ביחד, ורוב היום שלהם עובר בדיונים וויכוחים על המקום הבא אליו ילכו, מה יעשו, יאכלו, איפה ישנו וכמה ישלמו. אם תתחברו לאחד מהם הוא כבר יעדכן אתכם מי נגד מי.

משפטים אופייניים: "טוב, אז מי בעד?"

איפה מוצאים אותם: במסעדות עם שולחנות גדולים.

אתם

הסוג האחרון הוא אתם. יחידים ומיוחדים. ישראלים המטיילים בחו"ל ושונים מכולם. אין ספק שאתם לא כמו האחרים, אלא סתם אנשים נורמליים שמטיילים בארץ זרה ופוגשים טיפוסים שונים ומשונים בדרך.