עוז שולח גלויה מדרבן

מי אני? עוז בילו, בן 30 מקרית אתא, עוסק בביטחון.

איפה אני גר? בדרבן (Durban) שבדרום אפריקה, בחבל שנקרא קאזולו נאטאל על שם לוחמי הזולו המסורתים. אני גר בצפון העיר, במרחק של שתי דקות מהים ומאזורי הבילויים.

מה אני עושה בחו"ל? אני קב"ט הקהילה היהודית בדרבן בשלוש השנים האחרונות.

מתי ואיך הגעתי לכאן? הגעתי לדרום אפריקה לפני שלוש שנים בעקבות החברה הדרום-אפריקאית שלי בארבע שנים האחרונות - מוניק. את מוניק פגשתי במהלך עבודתי בדרום אפריקה. אחרי שגרנו בארץ במשך תקופה מסוימת קסמה לי האפשרות לחזור לחיות בדרום אפריקה. מאז שאני זוכר את עצמי אהבתי לקרא ספרים על אפריקה, על לוחמי הזולו המסורתיים, על המרחבים הפתוחים ומלאי החיות ועל הטבע והחופים המדהימים של אפריקה. המצחיק הוא שכשנחתתי בפעם הראשונה בדרבן, נעלמו לי הטבע והחיות וגיליתי שזאת עיר מאוד פעילה (לטוב ולרע) וגם מאוד מפותחת מבחינת כלכלה וטכנלוגיה. אבל במרחק 30 דקות נסיעה מהעיר מתגלית אפריקה האמיתית - מרחבים עצומים, טבע פראי והמון חיות.

מוניק ועוז (צילומים: עוז בילו) 

מה גורם לי להרגיש ישראלי? הזקן ומשקפי השמש או אולי הקרניים על הראש? ועכשיו ברצינות: שכל הזמן שואלים אותי על המצב בארץ. בדרבן אין הרבה ישראלים כמו בשאר העולם והעובדה שאני ישראלי תמיד מסקרנת אנשים חדשים שמכירים אותי - במיוחד אחרי שהם טועמים את החומוס והטחינה שלי...

מה עוד גורם לי להרגיש ישראלי? להיתקע בפקק בחזרה מהעבודה, לשים דיסק של משינה בפול וליום ולשיר כמו משוגע כששאר הנהגים לא מבינים מילה, וגם כשנפגשים כמה חברה ומנגנים מוזיקה ישראלית - זה תמיד מחמם את הלב.

סיטואציה מצחיקה/מעניינת שקרתה לי כישראלי בחו"ל: כשזה קרה לא חשבתי שזה כל כך מצחיק... בכל הצמתים כאן יש תמיד ילדי רחוב שמקבצי נדבות ואני תמיד נותן להם ממתקים אם יש לי. רק כדי שתבינו, הדרום אפריקאים כמעט ולא נוסעים עם חלון פתוח מחשש לחטיפה (של תיקים ושל עצמם), אז לכל ילד רחוב יש את הקסם שלו לשכנע את הנהגים לתת לו כסף. יום שישי אחד בצהריים, בזמן שאני מחכה ברמזור, הגיעה קבוצת ילדים בגיל 17 והתחילה לרקוד בצורה מצחיקה. כשהם הגיעו לחלון שלי נתתי להם סוכריות. אבל אחרי שהם לקחו את הסוכריות הם המשיכו להסתכל לתוך הרכב שלי בצורה מחשידה. מייד נפלט לי משפט בעברית: "על הכיפאק, כנראה שלא אהבתם את הסוכריות". עכשיו כמובן שהם לא הבינו מילה אחת ממה שאמרתי, מלבד "על הכיפאק", וזה נשמע להם כאילו אמרתי "Kafer", שזו מילת הגנאי הכי מעליבה ומשפילה להגיד לאדם שחור באפריקה. תוך שנייה הם הפסיקו לרקוד, כבר לא נראו כל כך ילדים, ובטח שלא מצחיקים. מהר מאוד הבנתי שמשהו הולך לקרות לי. בסוף זה נגמר בדו"ח על זינוק סטייל "מהיר ועצבני" ברמזור אדום. רק כשסיפרתי לחבר ישראלי את הסיפור הוא הסביר לי איפה טעיתי ואת משמעות המילה. אז חבר'ה, כשמטיילים בדרום אפריקה, לא כדאי להשתמש בביטוי "על הכיפאק".

בטיול בשמורת Hluhluwe. מומלצת במיוחד

למה אני הכי מתגעגע? למשפחה, לחברים, לשווארמה בומבינו בחיפה אחרי יום שבת בים, לרעש של המטקות בחוף, לקרמבו, לבמבה, לחומוס, לטחינה, למילקי, לאוכל של אמא, לקללות בפקקים, לחיילים במדים בטרמפיאדה ביום שישי (כולנו היינו שם), לטלוויזיה המצוינת שיש לנו (ואני לא מתכוון ל"הישרדות"), לטיולים ביום שבת לרמת הגולן ולרחצה לילית בכינרת.

מה הייתי לוקח איתי מכאן ומביא לישראל? את הגלים!!! יש פה גלים מצוינים לגלישה כל ימות השנה - חלומו של כל גולש, סוולים מושלמים ושקיעות מטורפות. וגם הייתי לוקח איתי את כל הקופים שיש פה על העצים ומנסים לגנוב לנו אוכל דרך החלון והם תמיד חמודים ומצחיקים ומחליף אותם בחתולי רחוב שבארץ, למה לא? עוד סיבה לחייך!

גלים מעולים לגלישה, כמעט כל השנה

חמש המלצות על העיר שלי:

1. גלישה: דרבן ידועה בחופי הגלישה שלה ומארחת כל שנה סבב תחרויות גלישה עולמי כגון: quicksilver, O'Neill and billabong. יש רשת נגד כרישים שפזורה לאורך החוף המזרחי באורך של 30 קילומטר - דבר שמבטיח גלישה ושחייה בטוחה ללא חשש ממבקרים "רעבים".

2 . אוכל הודי: דרבן ידועה בתרבות ההודית שלה וקל מאוד להתבלבל ולחשוב שאתה נמצא בבומביי. יש מסעדות הודיות נהדרות שמתמחות בעוף עם רוטב קארי והמאכל האהוב עלי במיוחד (התחליף לשווארמה) נקרא bunnychow שזה כיכר לחם שלם ממולא בטלה ותפוח אדמה ברוטב קארי חריף - מעולה ומומלץ בחום! יש גם bunnychow צמחוני עם שעועית וירקות.

3. רוגבי: הספורט הלאומי של דרם אפריקה. אני התאהבתי במשחק ממבט ראשון! זה משחק אגרסיבי עם המון מחשבה. תרבות הרוגבי בדרבן היא מדהימה - אנשים מגיעים לאיצטדיון שלוש שעות לפני המשחק, שותים, שותים ושוב שותים וכשהמשחק מתחיל החוויה היא אמיתית! הקבוצה המקומית היא ה"sharks" והיא מדורגת במקום השני בדרום אפריקה. בסיום כל משחק רוגבי האוהדים יכולים לרדת לדשא, ללחוץ ידיים לשחקנים ולהמשיך בהפנינג שנמשך כל הלילה בפאבים שנמצאים בתוך האיצטדיון.

על הדשא, אחרי משחק רוגבי 

4. Hluhluwe: במרחק שעתיים נסיעה מדרבן אפשר לראות את אחד מהספארי המדהימים באפריקה - Hluhluwe הוא פארק עצום (נסיעה מהשער הצפוני לשער הדרומי יכולה לקחת 20 שעות) מלא חיות - פילים, קרנפים, ג'ירפות, קופים, זברות, היפופוטמים. חוויה אפריקאית מדהימה! אפשר ללון בשמורה בתנאי קמפינג עד מלון חמישה כוכבים (יקר מאוד). ההמלצה שלי זה למצוא מלון בעיירה הקרובה - יותר זול ובמרחק של חמש דקות נסיעה. רצוי להצטייד ברכב 4X4 ובמפה כדי לא ללכת לאיבוד.

5. פאבים: חבר'ה, דבר אחד ברור: הדרום אפריקאים יודעים לשתות! הבירה פה זורמת מהחבית כל הזמן. רוב הפאבים מלאים בכל יום מהרגע שמסיימים את העבודה ועד לשעות הקטנות של הבוקר, במיוחד בזמן משחקי רוגבי וקריקט. האלכוהול מאוד זול, יש מבחר גדול של בירות מקומיות ויש יותר חנויות למימכר אלכוהול מאשר חנויות מכולת. הדיסקוטקים נסגרים יחסית מוקדם (אחד בלילה). ההמלצה שלי היא ללכת למתחם הבארים בצפון דרבן על החוף, במקום שנקרא "אומשלנגה".

הערה: לא לשכוח! אליפות העולם בכדורגל מתקיימת בדרום אפריקה ב-2010. מומלץ להזמין מקום כבר מעכשיו כי בתי המלון פה מוגבלים במקומות.

• לכל הכתבות במדור "מדברים גלויות"
  

• גם אתם גרים בחו"ל ורוצים לשתף אותנו בחוויה? כתבו לנו !