קורבן הרגיעה הקודמת: לא יהיה פה שקט

הסכם הרגיעה בין ישראל לארגוני הטרור ברצועת עזה, אשר ייכנס מחר (ד') לתוקף, מתקבל בסקפטיות רבה בקרב תושבי שדרות ויישובי הנגב המערבי. אך בקרב משפחות שנפגעו במתקפות במהלך הרגיעה הקודמת - הספקנות גדולה עוד יותר.

אחת המשפחות האלה היא משפחת בסעד - שבנה אדיר נפצע אנושות בדצמבר 2006 יחד עם חברו מתן כהן מפגיעת קסאם בשדרות. שני הנערים בני ה-15 נפצעו בעת שיצאו מהבית לאחר שלמדו עם חברים נוספים למבחן.

פלוגות אל-קודס, הזרוע הצבאית של הג'יהאד האיסלאמי, קיבלו אחריות לירי הרקטה שבוצע לדבריהם לנוכח הפרות הרגיעה מצד ישראל. המקרה עורר סערה גדולה בשדרות והוציאה תושבים רבים להפגנה בדרישה לבטל את הפסקת האש עם חמאס.

אדיר בסעד אמר ל-ynet: "אני לא מאמין ברגיעה הזאת. אני לא מאמין שיהיה שקט. זה לא יחזיק מעמד. אתמול והיום היו קסאמים והיה 'צבע אדום'. מלבד הפציעה הקשה שלי, נפצעתי פעם נוספת באחד המקרים בהם רצתי לתפוס מחסה מפני הרקטה. זה קשה לי מאוד, במיוחד כשאני שומע את הצבע האדום - זה תמיד מחזיר אותי למה שהיה". 

אביו של אדיר, הלל בסעד, איננו מוכן לשמוע יותר את המילה "רגיעה". היא מסמלת עבורו את כאבו הגדול. "אני לא מאמין בשום מהלך עם הפלסטינים ובוודאי לא כאשר מדברים על הסכם של רגיעה איתם", הוא אומר. "מי כמונו ובמיוחד כמו הבן שלי יודעים זאת היטב. בדיוק כמו אז מדברים עכשיו על הסכם רגיעה, שיהיה שקט, והנה זה מה שקרה לנו.

בסעד מקבל מחשב מאנשי חב"ד (צילום: chabad.org.il)  

"אסור לנו לעשות איתם הסכם כזה. זו טעות שאנו משלמים עליה מחיר כבד. כל רגיעה רק מחלישה אותנו, לכן אני ממש לא בעד. לדעתי כל הפסקות האש האלה רק גורמות להם להתחמש יותר ולהיות חזקים יותר. אחר כך, זה נהיה הרבה יותר גרוע. אסור בכלל לדבר איתם, עברנו את שלב הדיבורים. צריך לעבור לשלב של מעשים ולא להפסיק עד שזה ייגמר".

ליל הפגיעה, אדיר נפגע יחד עם חברו מתן כהן (בתמונה) (צילום: גדי קבלו)

"כשהבן שלי והחבר שלו יצאו החוצה מהבית, זה קרה בגלל שחשבנו שאולי זה בסדר. הרי יש הפסקת אש. אז, זה היה בדיוק כמו עכשיו - אמרו 'הנה באה הרגיעה, הנה יש הפסקה של הירי', אבל הבן שלי והחבר שלו הם ההוכחה שכל זה רק דיבורים. אין לזה שום משמעות אמיתית. אנחנו באמת מפחדים מה יקרה אחרי הפסקת האש הזו".

לדברי הלל, מאז הפציעה עובר אדיר תהליך ממושך של שיקום אשר טרם הסתיים. רק לאחרונה שב לביתו כשהוא נעזר בקביים ובמלווה. "הוא נפצע מכף רגל ועד ראש. בבית החולים אפילו דיברו איתנו על האפשרות שהוא לא ישרוד. קיבלנו את הילד שלנו בחזרה, אבל התהליך עדיין ארוך. גם הפגיעה הנפשית מאוד לא פשוטה. צריך להבין עד כמה פציעה כזו של ילד פוגעת בכל המשפחה - אני הפסקתי לעבוד ועד היום אנחנו צמודים אליו. וזה מאוד לא פשוט".