עיראק, לונדון, תל אביב

כשפתחתי את הספר "תום הביקור" הרגשתי שוב כמו במסע אל תוך ההיסטוריה הפרטית שלי. מה היה קורה לו משפחתה של אימי לא הייתה מגיעה לישראל מעיראק בשנת 1951 ובמקום זו נוסעת ללונדון? מה היה קורה לו משפחת אבי לא הייתה נסה ממשהד לישראל, אלא מהגרת לאירופה?

כיצד אז הייתי רואה משם את הפרוייקט הציוני? מהי הבדידות של היהודי-הערבי, כשהיא לא עוטה על עצמה את הגלות הנוספת של היותו בישראל? האם ישנה אפשרות של חיים יהודים שלמים מחוץ לישראל?

שמעון בלס הוא אחד מהסופרים הישראליים הפוריים ביותר בספרות העברית. כיום כשהוא נושק לגיל שמונים הוא מוציא את ספרו החדש "תום הביקור". בשנים האחרונות ספריו זכו להכרה ממסדית רחבה, ספריו יצאו מחדש, והוא אף זכה בפרס נשיא המדינה לספרות עברית.

בשנת 1964 יצא לאור "המעברה" הרומן הראשון של שמעון בלס. הנושאים, הדמויות והשפה שהוא יצר אתגרו את גבולות הספרות העברית. בלס נכנס אל הספרות העברית בשנות השישים המוקדמות עם קבוצת הסופרים, ובהם עמוס עוז, א.ב. יהושע, עמליה כהנא-כרמון, יצחק אורפז, ישעיהו קורן ואחרים – כחלק מ"דור המדינה".

בלס בלט בהתבטאויותיו בשנות השישים והתנגד להבחנה בין ה"קולטים" העליונים לבין "הנקלטים" הנחותים. הוא התנצח עם אנשי הרוח של התקופה בשאלות חברתיות ומסריו האינטלקטואלים הקדימו את הדיונים האקדמיים של ימינו. חוקר הספרות הידוע גרשון שקד הגדיר את הספרות של בלס כ"ריאליזם חברתי-עדתי". יובל עיברי שכתב עבודת מחקר טען כי מאמרי הביקורת בעיתונות הכתובה לא יכלו לעכל את המסרים החתרניים של הספרות של בלס ולכן תחמו אותו בתוך גבולות השיח הלאומי.

מי מבקר את מי

בעיראק סאלם עבד כמתרגם ומגיה בעיתון "אל וטן". והוא ציפה לנסוע ללימודים באוניברסיטת אוקספורד באמצעות מלגה מהקונסוליה הבריטית, אך אחד מידידיו הלשין עליו למשטרה שהוא "ציוני במסווה" ובשל כך הוא ישב כשש שנים בכלא ביחד עם קומיניסטים.

הוא השתחרר עם השכלה מהפכנית שהפכה אותו ל"מסוכן" חברתית. אחר עליית שלטון הבעת' בעיראק, הוא נאלץ לברוח לאיראן ושם בעזרת הסוכנות הוא עלה לישראל. אך דווקא בנקודה זו, הוא בחר להישאר נאמן לגולים העיראקיים האחרים. ולאחר שלוש שנים בישראל הוא הצטרף אליהם בלונדון.

הנובלה עוסקת במבט של סאלם על תל-אביב, קצת לפני הפלישה המתוכננת של ארה"ב לעיראק. הוא בוחן את מערכות היחסים של חברותיו הקרובות עדנה ואורלי. סאלם נפגש עם אחיו בחנות כלי הכתיבה שלו ומגלה לנו שהוא "המשפחה היחידה שיש לו, וכל כך זרה לו" (עמ' 14).

סאלם נפגש עם ג'קי חברו משכבר הימים מעיראק שהיה חלק מהמהפכנים הקומיניסטים

שהגיעו ארצה והפך לבעל חנות למכשירי כתיבה. אט אט רחובות תל-אביב מתפשטים והופכים למרקם של חיים זעיר-בורגניים, מפורקים ובודדים.

באחד הרגעים המקסימים בספר מביט סאלם ברחוב קינג ג'ורג' ב"חמש השקמים העתיקות הניצבות באמצע הרחוב הסואן" (עמ' 26). הוא מזהה אותן כ"שריד מעולם אחר שנשאר תקוע בלב לבה של המהומה התל-אביבית". ורק סיפור פלסטיני שהוא קרא על חמשת "האחיות האבלות" מעניק להן משמעות. "בעת לילה של ירח מלא הן פושטות צורה ולובשות צורה, והנה הן חמש נערות חינניות עטויות שחורים, וכל אחת מהן מספרת את הסיפור השמור בזיכרונה" (עמ' 26). השיקמות (שהופיעו גם על העטיפה) המספרות את סיפור הזכרון הן הגרעין של הכתיבה של בלס.

ההתעקשות של סאלם על ההישארות בתוך תודעת הגלות העיראקית בלונדון והפניית מבט לזכרון הציוני הותירה אותו בודד מול משפחתו, אך זו גם שימרה רצפים של זיכרון, שפה והוויה. תודעת הגלות של בלס מציינת בכאב את תום הביקור של דור הולך ונעלם, דור של סבי וסבתי. יחד עם זאת היא מחזירה את המשמעות למקום, ובאמצעותה הביקור שלי וכל מי שיקרא בספר, אף פעם לא מסתיים. 

• "תום הביקור", שמעון בלס, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה