מה בין זנות לזהות

פרשיית ריגול

חלקה הארי של פרשת שלח לך מוקדש לפרשת המרגלים. משה שולח את נציגי השבטים שיתורו את הארץ (יג, יט-כ): 'וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב: וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים: וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה...'

למי שהספיק לשכוח את הסיפור, נזכיר שהמרגלים יעשו פחות או יותר מה שמשה מצווה עליהם ובכל זאת גם הפעם זה יגמר בעונש ובבכי (יד, א): 'וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא'.

זה לא הנושא שלי הפעם ולכן לא אכנס לשאלה למה כועסים על המרגלים. נראה שמישהו שלח אותם למשימת ריגול, אך כדרכם של פוליטיקאים הוא הסכים לקבל רק את התשובה שהוא הכין מראש.

דרשה של סמיכות פרשיות

השורש החוזר שוב ושוב בפרשת המרגלים הוא 'תור' (שמונה פעמים). גם בסיום הפרשה, בפרשת הציצית, חוזר שורש זה והוא מזמין אותי לדרשה של סמיכות פרשיות (טו, לז-מ): 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם'.

גם ה'זנות' ו'הראייה' מופיעות בשתי הפרשיות, פרשת המרגלים ופרשת ציצית, ומזמינות אותנו לחשוב על הקשר המשולש 'תור', 'ראייה', ו'זנות'. האם ה'זנות' היא סוג של בגידת העיניים בזהות הפנימית של האדם, בחירה מסוכנת 'לתור' בשדות זרים והרסניים? ואולי ה'זנות' היא דרכו של ממסד (פנימי או חיצוני) להתגונן מפני נסיונות בריאים ונועזים, להגדיר את זהותנו מחדש, לפרוץ גבולות ולרענן את החיים?

האם הציצית נועדה להזכיר ללובש את זהותו או את מחוייבותו לממסד? האם המרגלים חטאו לעצמם ולעם או פשוט הכעיסו את הממסד?

סיפור פשוט על הקשר בין ציצית, זהות וזנות:

מישהו בעולמם של חכמי התלמוד התלהב מהמפגש הלשוני בין הציצית והזנות ובחר לראותו כפשוטו והביא לעולם את האגדה הבאה (בבלי מנחות מד ע"א):

באו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו, נשמט וישב לו על גבי קרקע. ואף היא נשמטה וישבה על גבי קרקע.

אמרה לו:... איני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי.

אמר לה: ... לא ראיתי אשה יפה כמותך, אלא מצוה אחת ציונו ה' אלהינו וציצית שמה... אמרה לו: איני מניחך עד שתאמר לי מה שמך ומה שם עירך ומה שם רבך ומה שם מדרשך שאתה למד בו תורה.

כתב ונתן בידה.

עמדה וחילקה כל נכסיה, שליש למלכות ושליש לעניים ושליש נטלה בידה, חוץ מאותן מצעות, ובאה לבית מדרשו של רבי חייא. אמרה לו: רבי, צוה עלי ויעשוני גיורת.

אמר לה: בתי, שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים? הוציאה כתב מידה ונתנה לו.

אמר לה: לכי זכי במקחך. אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר, זה מתן שכרו בעולם הזה ולעולם הבא - איני יודע כמה.

הרבה דברים יפים ותמימים יש באגדה על הזונה שלפנינו:

בחור ישיבה תם המקפיד מכל המצוות דווקא על מצוות ציצית, מתפתה לראשונה בחייו, ללכת לזונה אגדית ויוקרתית הנמצאת מעבר לים. את ארבע מאות הזהובים של הזונה מנצחות ארבע הציציות הקשורות לטליתו ומזכירות לו, בשעה שהוא מתפשט, מהי הזהות שלו.

בחירתו של העלם הצעיר לדבוק בזהות המסומלת בציצית, גורמת דווקא לזונה לחפש לעצמה זהות חדשה. לדבוק בגבר שלא הסכים לראות בה זונה, בגבר שקיים אתה (אולי לראשונה בחייה) שיחה אמיתית ועירומה על יופי ועל מחוייבות פנימית.

והגיבור התמים של האגדה? הוא זוכה במתנות כולן: שומר על הזהות שלו, זוכה באשה היפה ובלא מעט כסף (ואם תרצו גם בעולם הבא).

פעמים רבות נמצא בחירה ספרותית להעמיד את דמות הזונה כמי שמספרת את האמיתות הגדולות של החיים. הזונה, המסמלת את הניכור וחוסר הקשר, זוכה לנקודת תצפית מיוחדת על החיים, היא לא חייבת דבר לאיש ועל כן היא יכולה להציע אמת מעורטלת גינוני נימוס. באגדה המעניינת שלנו דווקא הזונה, ולא הגבר, היא הזוכה העיקרית לתובנות ולשינוי מתוך המפגש עם הזונה הפנימית שבה.

אגב אורחא נשים לב כמה קל להתגייר בעולם בו שאלות הזהות הן שאלות של אמת - זונה המגלה עצמה בעזרת 'לקוח בוגדני'. אין ספק שבתי הדין הרבניים היו פוסלים את הגיור של רבי חייא.

הזונה וסקס והעיר הגדולה

מי שלא הלכה לראות את הסרט 'סקס והעיר הגדולה' שלא תלך. הוא נורא ואיום, הוא בנוי על פי מיטב הקלישאות ההליוודיות - בסוף הכל מסתדר.

בעולם האמיתי אין שום סיכוי שארבע נשים 'מתבגרות', שאין להן מושג מה הן רוצות מהחיים שלהן (חוץ ממותגים וסקס שגם הוא דועך בסרט...). ימצאו הכל – בעיקר את מה שהן לא ידעו אף פעם שהן חיפשו - אהבה. פשוט כך... היה רע ו... אופס נהיה ממש טוב.

בואו נגלה לגברת פרקר סוד קטן – בחיים האמיתיים מיסטר ביג נשאר לעולם מיסטר ביג, אלא אם כן הוא (וגם את) תעברו תהליכים רבי משמעות (שלא נרכשים בשום חנות בגדים בניו יורק). שרה יקרה, האמת העצובה היא שמיסטר ביג ימשיך להתעלל בך. האמת היא שגם זה צריך היה להסתיים בבכי או בהתבגרות האמיתית שלך.

חברי לבית המדרש של הטוקבקים

במהלך השבוע ניסיתי להסביר לעצמי למה אני אוהבת את הסוף הטוב והדרמטי של הסיפור התלמודי, בעודי מתעבת את ההפי-אנד ההליוודי שראיתי. יש לי מחשבות משלי על ההבדל בין סוף טוב אחד לשני אבל אשמור אותן כרגע לעצמי ואמתין לקריאות שלכם בסיפור התלמודי שסופו מתוק מכל מתוק.