הדלפה וקוץ בה

הידיעה 'המרעישה' שפרסם "ניו-יורק טיימס" ביום שישי גרמה כנראה לכמה צחקוקים שבעי רצון במטה חיל האוויר ובמשרד הביטחון בתל-אביב. התמרון הגדול שביצע חיל האוויר בשמי יוון והים התיכון, לפי מקורות זרים, בתחילת החודש לא היה הראשון וכנראה גם לא האחרון מסוגו.

חיל האוויר מתאמן כבר עשרות שנים למבצעי תקיפה בטווחים ארוכים מאוד. איראן היא רק יעד אפשרי אחד. כבר ב-1985 הפציצו מטוסי קרב של חיל האוויר את מפקדות אש"ף בטוניסיה בהצלחה לא מבוטלת ושבו הביתה בשלום. אותה תקיפה התבצעה במרחק של 1,600 קילומטר משטחה של ישראל. כ-300 קילומטרים יותר מהטווח שבו נמצאים כיום מתקני העשרת האורניום של איראן בנתנז. זה היה כאמור לפני 23 שנים.

אחר כך, כשהחל להצטבר מידע על תוכנית הגרעין הצבאית של איראן, רכשה ישראל בארה"ב את מטוסי ה"רעם" - דגם של F-15 בעל טווח טיסה ארוך במיוחד וכושר נשיאת חימוש מוגדל שיוצר במיוחד עבור חיל האוויר הישראלי למטרת תקיפה בטווחים ארוכים; ואת מטוסי ה"סופה" שגם הם 'נתפרו' בארה"ב לאותה מטרה. ישראל אף לא התאמצה להסתיר את העובדה שחיל האוויר, אחרי שהצטייד במטוסים אלה, נערך ומתאמן דרך שיגרה לביצוע משימות תקיפה מורכבות בטווחים ארוכים מאד.

איך אוכלים באוויר?

האיראנים, למשל, יכלו אילו רצו, לעיין כבר ביוני 2001 בגיליון מספר 139 של ביטאון חיל האוויר ולמצוא כתבה שכותרתה: "ללא חניית ביניים". הנה, לשם איזכור, קטע מאותה כתבה: "על רקע התגברות האיומים ממדינות עימות מרוחקות, הפכו הטיסות לטווחים ארוכים לרלוונטיות יותר בשנים האחרונות... הטיסות מונוטוניות, מעל שטחים לא מוכרים, והסמכות והאחריות מוטלות במלואן על כתפי המוביל".

ראש מחלקת הדרכה בחיל-האוויר, אל"מ ר', סיפר בשעתו: "תמיד אזכור את הטיסה ארוכת-הטווח הראשונה שלי, כטייס F-16 צעיר. בניגוד לטיסות עד אז, שהיו כל-כך ברורות וטבעיות עוד מקורס-הטיס, פתאום היו כמה דברים חדשים ומוזרים: למשל, לאכול באוויר. מה פתאום לוקחים אוכל למטוס? מה פתאום שותים בקוקפיט? הדרך ארוכה, וחייבים לתדלק באוויר - יותר מבגיחה רגילה; לשבת מחובר למתדלק הרבה זמן, כשצריך להתמודד במקביל עם ההטסה".

אין אם כך כל חידוש בעובדה שטייסי חיל האוויר שלנו מתאמנים במבצעי הפצצה וחילוץ מורכבים וארוכי טווח עם חילות אוויר זרים ובשטחן של מדינות ידידותיות באזור הים התיכון. טורקיה, למשל, היא אחת המדינות הללו. ידוע גם שאימונים כאלה מתבצעים מדי שנה כבר שני עשורים גם באזורים אחרים על פני הגלובוס. לא צריך להיות מומחה צבאי גדול כדי להבין שאיראן היא לפחות אחד היעדים האפשריים העיקריים לתרגולים אלה.

לגיטימי לכן לשאול מה קרה בתמרון האווירי ארוך הטווח האחרון של חיל האוויר הישראלי שהצדיק כותרת בעיתון חשוב ורב השפעה כמו ניו-יורק טיימס. מדוע עוררה הידיעה רעש כה רב עד שראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, ד"ר מוחמד אל בראדעי, יקפוץ ויאיים בהתפטרות אם תותקף איראן. התשובה היא שבפועל, בשטח, לא התרחש שום דבר שלא קרה כבר כמה פעמים קודם לכן. חריגים הם רק הדלפת המידע אודות התרגיל, מפי בכירים בפנטגון.

ישראל לא אישרה רשמית את המידע אבל גם לא הכחישה אותו, כך על-פי ההודעה שפרסם דובר צה"ל. המידע ופרשנותו כפי שנמסרו על ידי אותם פקידים וקצינים אנונימיים בפנטגון מלמדים שמדובר כנראה במהלך אמריקני ישראלי מתואם שנועד להעיר את דעת הקהל העולמית מהשיתוק שאחז בו לאחרונה בכל מה שנוגע לבלימת תכנית הגרעין של איראן.

מסר לסין ולרוסיה

האפשרות שישראל נערכת לתקוף בעצמה באיראן, בשיתוף עם ארה"ב או בלעדיה, נועדה להבהיר לרוסיה ובעיקר לסין צרכנית הנפט הגדולה וגם לאירופים כי אם לא יהדקו את טבעת הסנקציות על איראן, עלולים בטהרן להגיע תוך שנה-שנתיים ליכולת שתאפשר ייצור פצצת אטום. ישראל לא תרשה זאת ותתקוף; מתקפה ישראלית תבעיר את המזרח התיכון, מה שיזניק לשמיים את מחירי האנרגיה. זה המסר שממשל בוש וגם ממשלת ישראל רוצים להעביר לכל גוררי הרגלים בזירה הבינלאומית בעניין הסנקציות על איראן.

מדוע ישראל לא פירסמה עובדות אלה בעצמה? מפני שלישראל אין עניין להופיע כמחרחרת מלחמה וכמי שמאיימת ישירות על איראן, מה שיצדיק את התחמשותה בתואנה של הגנה עצמית. לישראל אין עניין להפוך את הנושא הגרעיני לעניין ישראלי-איראני. חשוב שכל מדינות העולם יבינו וידעו שפצצת אטום איראנית היא איום ישיר על שלומן ועל מקורות האנרגיה שלהן. לכן הדליף הפנטגון - ככל הנראה בתיאום עם ישראל - את דבר התרגיל האווירי שנערך השנה. אותם פקידים לא הדליפו את דבר קיומם של התימרונים הקודמים, למרות שבנאט"ו יודעים היטב והרבה זמן מראש מתי והיכן נערכים תרגילי התקיפה הגדולים וארוכי הטווח של חיל האוויר הישראלי.

הצרה היא שלהדלפות מסוג זה לעיתים קרובות יש נשורת לא חיובית המשיגה תוצאה הפוכה מזו שהתכוונו לה יוזמי ההדלפה. בשבת כבר פירסם ניו-יורק טיימס מאמר פרשנות נוסף, שבו רמז כי ישראל מאיצה את הכנותיה לתקיפה כדי להכריח את הממשל הנוכחי בארה"ב לשתף עמה פעולה בתקיפה צבאית של מתקני הגרעין באיראן, עוד לפני שהנשיא בוש הידידותי וסגנו צ'ייני מסיימים את תפקידם. פרשנית העיתון כותבת כי בממשל בוש הגיעו למסקנה שתקיפת איראן אינה רצויה וכי לא תתקיים בתקופת הממשל הנוכחי. ישראל, כותבת הפרשנית, יודעת שלממשל הבא שייכנס לבית הלבן רק בינואר 2009, יקח הרבה זמן ללמוד את הנושא ולקבל החלטות. בינתיים תחצה איראן את "הסף הטכנולוגי" ותתחיל לייצר את הפצצה הראשונה. העולם ימשיך לעמוד באפס מעשה והפצצה האיראנית תהפוך לעובדה מוגמרת ומאיימת.

לכן, נכתב במאמר הפרשני, דחוף לישראל לגרור את ארה"ב לפעולה צבאית בשבעת החודשים שנותרו לממשל בוש. העיתון האמריקני מציין גם כי בכל מקרה, גם אם תתקוף ישראל בלי אישור אמריקני, אם מפני שמטוסי ישראל יאלצו לעבור במרחב אווירי הנשלט על ידי ארה"ב ואם מפני שאיראן תתקוף בתגובה את חיילי ארה"ב המוצבים במפרץ הפרסי ובעיקר בעיראק. למי ששכח, כדאי להזכיר שהיו לא מעט גורמים בתקשורת, באקדמיה ובפוליטיקה האמריקנית והעולמית שטענו כי ישראל היא שהסיתה את בוש לתקוף את עיראק ב-2003. לכן ישראל אשמה במותם של אלפי חיילים אמריקניים ועשרות אלפי עיראקים מאז. לעלילת הדם הזו יש לא מעט חסידים בארה"ב גם היום. נקל לשער מה יקרה אחרי תקיפת איראן.

תוצאה לא רצויה נוספת לפרסום הנוגע לתימרון האווירי הישראלי היא העלייה הנוספת במחירי הנפט בשוק העולמי. הפרסום גם מגדיל את המוטיבציה של איראן לרכוש מערכות הגנה אווירית נוספות וחדישות יותר ברוסיה. כרגע קשה לדעת אם הפרסום יפעל בכיוון הרצוי לישראל ולארה"ב. כלומר יגרום להאצה ולהחרפת הסנקציות הכלכליות והלחץ הדיפלומטי על איראן. ייתכן בהחלט שהפרסום יפעל דווקא כבומרנג נגדנו. ימים יגידו.