דיימונד זה לא קאש
ניל דיימונד אולי ותיק, אבל השירים שלו רחוקים מלהביע פיוס והשלמה. באלבום החדש, שהפיק לו ריק רובין, חסרה להקת ליווי וחסר הליטוש. מה שעבד עם ג'וני קאש לא הולך כאן
כשנפתח האלבום "Home Before Dark" בפריטת גיטרה אקוסטית בודדה ובקול זקן ויפה, קרוב למיקרופון, קל לטעות ולחשוב שמדובר באלבום נוסף בסדרת American של ג'וני קאש המנוח. אך ניל דיימונד אינו ג'וני קאש.
שלא תטעו: גם דיימונד, כמו קאש, הוא סופרסטאר. דיימונד הוא רב-אמן בכתיבת שירים, מאסטר אמיתי, שעל חגורתו יותר סימני כיבוש וניצחון מרוב כותבי השירים של זמננו. הוא אחראי ללהיטים מושלמים כמו "I'm A Believer" שהתפרסם בביצוע המאנקיז, "Girl, You'll Be A Woman Soon" (שהחידוש שלו ליווה את סצינת מנת היתר של מיה וואלאס ב"ספרות זולה"), "Red Red Wine" של UB40 ורבים אחרים - כולם יצאו תחת ידו. כמבצע הוא אחראי לעשרות ביצועים בלתי נשכחים, שרובם נסקו בזמנם לצמרות המצעדים.
רב-אמן שכתב בעבר שירים מושלמים. ניל דיימונד (צילום: ג'סי דיימונד)
בגיל 67, הוא כבר לא צריך להוכיח דבר. הוא יכול לנוח על זרי הדפנה, לחיות בשפע ולהתענג על הישגי העבר. אך לא - נפשו אינה מוצאת מרגוע והשובע רחוק ממנו. לכן באלבומו החדש הוא חובר שוב למפיק הוותיק והמעולה ריק רובין, שהתפרסם בזכות עבודותיו עם הביסטי בויז, מטאליקה, רד הוט צ'ילי פפרז ושלל אמני מטאל והיפ-הופ.
רובין נודע ביכולתו המופלאה להזריק חיים מחודשים לקריירות של אמנים מזדקנים: הוא עשה זאת עם "Wandering Spirit "של מיק ג'אגר, עם "Wildflowers" של טום פטי, ובצורה הבולטת ביותר עם סדרת American המעולה של ג'וני קאש, שהחייתה וריעננה את המוזיקה של קאש בשנותיו האחרונות והציגה אותו לדורות חדשים של מאזינים. רובין מתמחה במתן מכות חשמל מעוררות לזמרים שיצירתם גוססת. הבעיה היא שדיימונד בריא וחיוני כתמיד מבחינה יצירתית, ומכת החשמל המטאפורית מתבזבזת עליו, אולי אפילו עושה לו נזק.
בניגוד לאמנים מזדקנים רבים, שמביעים בשיריהם פיוס, רכוּת והשלמה, ניל דיימונד איננו שליו. הלחנים שלו מלאי כוח ומאבק. המילים חושפות נפש מסוכסכת, אפילו רדופה, מוכת געגועים. בשיריו פושים חשש מקירבה, ספקות עצמיים, בדידות וחרטות. יחד עם שירי האהבה שלו, שגם הם אינם רומנטיקה מושלמת ונטולת רבב, נוצרת תמונה נפשית מורכבת ומאתגרת, לפעמים אפילו סותרת. אלה הם החיים האמיתיים, ובכללו של אלבום, ניל דיימונד יודע לתאר אותם במיומנות ובשקיפות, על פגעיהם וקשייהם - למרות ואולי בגלל בחירת המילים הפשוטה, הקרובה לקרקע, והדימויים הלקוניים והארציים. אך אלה לא שירים מהסוג שהעלו את דיימונד לגדולה. אלה שירים של כותב מוכשר שנפגעו כשוויתר על הליטוש הדרוש להם.
לא מצליח להתרומם
הקול של דיימונד מוגבל והטקסטים חלשים יחסית ליכולותיו, אבל הלחנים מלאי החיוּת שלו זועקים לעיבודים מלאים יותר. העיבודים האקוסטיים הערומים והנקיים - סימן ההיכר של רובין כשהוא מפיק אגדות רוק מזדקנות - מסרסים את הכוח שמבקש להתפרץ מלחני שירים כמו "One More Bite Of The Apple", למשל. אלה לחנים חזקים של אלבום רוק ספרינגסטיני כמעט או של להקת קאנטרי מלאה. פזמונים חוזרים רבים, כמו זה של "Pretty Amazing Grace" המקסים, פשוט קמלים בלי עוצמה של להקה או תופים, שנעדרים כליל מהאלבום וחסרונם מורגש. שירים רבים כאן נוסעים במלוא המהירות על מסלול ההמראה אך לא מצליחים להתרומם.
דיימונד גייס את ריק רובין כדי שיעזור לו ליצור את החסד והעדנה להם זכה קאש בערוב ימיו, אבל דיימונד אינו קאש. הכימיה בין קאש ורובין, כישרון ההגשה החד-פעמי של קאש, הדרמה שנוצרה כשיוצר בשיעור הקומה שלו נפגש עם שירים בני זמננו לביצועים מחודשים - כל אלה לא קיימים כאן.
דיימונד הוא כותב מוכשר, אך שיריו, על הטקסטים המתארכים והלחנים המאז'וריים והאופוריים שלהם, על האפרוריות הקלה שבהגשתם, לא מרוויחים דבר מההפקה של רובין. היא לא מתאימה לשירים ולא לקול. רובין מלביש אדם זר בחליפה של סופרמן ומתפלא שהוא לא נוסק לשמיים. לדיימונד יש אמנם כוחות-על, אך הם שונים מאלו שהיו לקאש ושום גלימה לא תעזור, אפילו אם ריק רובין תפר אותה.
ניל דיימונד, Home Before Dark, יונייטד/NMC
