אהוד ואהוד: איך משווקים את חוסר המעש?
אוזלת ידה של הממשלה מול הירי מעזה יוצרת לאולמרט וברק בעיה שיווקית: כל אחד משני היריבים הפוליטיים צריך להציג את חוסר המעש שלו כחוכמה מדינית, ולבדל אותו מחוסר המעש של חברו. רצוי שברק יודה שאין לו פתרון לבעיה, ולאולמרט כדאי להגיד שהוא סומך על ברק. אבל קשה להאמין שהם יקבלו את העצות: הכנות לא נמצאת במחסן שלהם
הדילמה סבוכה מהרגיל כי פנים רבות לה. רוב-רובו של הציבור מצפה מהם לפעול, להגיב ולשים קץ למתקפת הטילים הנוחתים על שדרות ובנותיה, יום יום ולילה לילה, כבר שנים רבות. אבל גם ראש הממשלה וגם שר הביטחון, מסיבות השמורות עמם (וחזקה עליהם שיש להם סיבות) נמנעים מהצעד שמצפים מהם לעשותו.
מצד אחד, שניהם חייבים להפיס את דעתו של הציבור המותקף, לספק לו סיבה מניחה את הדעת להימנעותם מנקיטת הפעולה המתבקשת, ולהבטיח לו שבעתיד, אם לא מחר אז מחרתיים, בוא תבוא. כאן, פתאום, הם מאמצים דווקא כלל המופיע בקוראן: "אלוהים עם הסבלנים, אם יתאזרו בסבלנות". במקום לתקוף, הם מנסים לשמור על הסדר הרגיעה הזמני, שייתן להם אוויר לנשימה, יסיר מעליהם את לחץ התושבים הנזעמים ויאפשר להם לדחות את הפעולה שאינם רוצים בה.
מצד שני, מאחר ושניהם תמימי דעים אבל יריבים פוליטיים, הם חייבים לבדל את עצמם האחד מהשני, כדי שיוכלו לקצור את הפירות ביום הבוחר. שלא ברצונם, נקלעו השנים לתסבוכת תקשורתית סבוכה ביותר: איך משווקים את חוסר המעש כחוכמה מדינית? ואיך מוצאים את הבידול בין שתי עמדות זהות?
הייתי ממליץ לברק לומר: אין פיתרון
אם ברק היה שואל אותי (והוא לא. כי הוא לא שואל אף אחד) הייתי מציע לו לנקוט גישה חדשנית ואולי אפילו מהפכנית. הייתי מציע לו אסטרטגיה המשלבת כנות יחד עם דיבור ברור, לא מורכב,בלתי מתחכם, המובן לכל אדם.
הייתי מציע לברק לצאת בהודעה הבאה: "כמי שאיש לא מטיל ספק בניסיונו ובכישוריו הצבאיים, אני אומר לכם, במלוא הכנות, שאין לנו פתרון לקסאמים. אינני מציע להכניס את צה"ל לביצה העזתית, להקריב עשרות או מאות מבנינו, לשלם מחיר מדיני כבד ולאחר מכן לסגת עם הזנב מקופל בין רגלינו, מבלי שפתרנו את הבעיה. לכן, אני מתכוון להפוך כל אבן כדי למצות את הרגיעה, גם אם היא זמנית, ובינתיים לעבוד במלוא המרץ, כדי לפתח מענה צבאי, למקרה שנזדקק לו בעתיד".
הודעה ברוח זאת תתקבל, אמנם, באכזבה, אבל גם בהבנה, ותקנה לברק אהדה, או לפחות הערכה, בזכות הכנות והשפה הברורה. ברק בוודאי מכיר את המשפט "ניכרים דברי אמת" (פירוש חז"ל לפתרון חלום פרעה-בראשית , וישב)
הייתי ממליץ לו לחשוב על זה.
הייתי ממליץ לאולמרט לומר: ועדה אחת הספיקה לי
אם ראש הממשלה, לעומת זאת, היה שואל לדעתי (והוא לא, כי יש לו יועצים אחרים) הייתי מציע לו לצאת בהודעה הבאה: "כמי שעשה את שירותו הצבאי בעיתון במחנה, אינני מתיימר להיות מומחה צבאי. לכן, אין לי אלא לסמוך על שר הביטחון ועל הרמטכ"ל. אין בכוחי ובסמכותי המוסרית לכפות עליהם פעולה המנוגדת לדעתם המקצועית. מוועדת חקירה אחת יצאתי בשן ועין ואינני מתכוון להידרש לוועדת חקירה נוספת".
"מה עוד, שמעולם לא הוקמה וועדת חקירה כדי לבדוק את קוצר ידה של הממשלה. את הפרק הזה למדתי ממורי ורבי, ראש הממשלה יצחק שמיר, שלא עשה דבר במשך 7 שנים, גם כאשר הטרור השתולל בחוצות ערינו, ואיש לא דרש לבדוק את חוסר מעשיו. לכן, כל זמן ששר הביטחון שלי דורש להימנע מפעולה צבאית אין לי אלא לגבות אותו."
ההודעה הזאת תעלה לאולמרט, אמנם, בביקורת על חוסר מנהיגות, אבל תתקבל בהבנה ובהערכה על כנותו, בעוד שהאחריות לחוסר המעש תוטל על כתפיו של שר הביטחון, יריבו.
האם הם יקבלו את ההמלצות? (כמובן שלא)
כסמל תותחנים בדימוס, אינני מתיימר לחוות דעה לגבי האסטרטגיה הצבאית הנדרשת. למרות שיש לי כזאת. יש לי דעה על מדינה שמוכנה להקריב את חיי אזרחיה אבל לא את חיי חייליה. יש לי דעה על מדינה ריבונית (החזקה באזור?) המשלימה עם מצב עניינים שבו היא מותקפת, ללא הפסק, בידי שכנתה החלשה וממשיכה לשבת בחיבוק ידיים, ועוד מכנה את קוצר ידה "איפוק". שבמקום לתקוף בחזרה, מסתפקת בתקיפת משגרי הטילים, אם וכאשר הצבא מזהה אותם.
ויש לי דיעה על הפסקת אש המושגת במחיר של מתן שהות לאויב להתחמש, להתעצם, להתאמן ולהתבצר כך שבעתיד יגבה מאיתנו מחיר כבד שבעתיים.
יש לי דיעה על מדינה הנוהגת בניגוד גמור לכלל התלמודי העתיק "הקם להורגך השכם להורגו" (מסכת ברכות) שאומץ על ידי רוב עמי העולם ומעוגן אפילו במגילת יסוד האו"ם (סעיף 51). אבל, כידוע, קובעי המדיניות אינם אמורים לעסוק בלימוד גמרא, ואני איני אמור לייעץ להם בענייני ביטחון
כל מה שהרשיתי לעצמי להציע הוא פתרון לתסבוכת התקשורתית שראש הממשלה ושר הביטחון נקלעו אליה. האם יש סיכוי שמי מהאישים הללו יקבל את עצתי? לדעתי לא. כי כנות וגילוי לב אינם מצויים במחסן התחמושת של הפוליטיקאי הישראלי המצוי. בסביבה המקדשת את התחמנות ואת אמנות הקומבינה, כנות היא מילה נרדפת לחוסר תיחכום. ואיזה פוליטיקאי רוצה להיתפס כבלתי מתוחכם? בעיניו, עדיף להיתפס כבלתי מובן, בלתי אמין, תככן ואפילו מתנשא, ורק לא, רחמנא ליצלן, "בלתי מתוחכם".
הכותב הוא מנכ'ל ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
לפנייה לכתב/ת 
