עסקות השבויים: עובדות מול ספין
מה שנראה כמצעד איוולת ורשעות מצד ממשלת ישראל, משקף מאמץ כן לשיפור עמדות וייעול המו"מ, במטרה למזער את המחיר
הלב נחמץ למראה משפחות השבויים המתרוצצות בין בג"ץ, שרי הממשלה והתקשורת. סבלן קורע הלב הוא כנראה העובדה היחידה שכולה אמת במה שהציבור נחשף אליו בימים אלה. השאר הם חצאי עובדות וספינים פוליטיים הפורחים, כמו תמיד, בחסות ערפל צנזוריאלי סמיך. אבל כשבוחנים לעומק את מעט המידע האמין שניתן לפרסם, ומשווים אותו לסיטואציות דומות בעבר, אפשר להבחין שהמו"מ בעניין השבויים נמצא כעת בצומת קריטי; בישורת האחרונה.
טבעי שבמצב זה מנסות המשפחות להאיץ את המו"מ באמצעות לחץ ציבורי ותקשורתי, כדי להבטיח שיקיריהן יחזרו בהקדם הביתה. אולם מה שנראה כמצעד איוולת ורשעות מצד ממשלת ישראל, משקף למעשה מאמץ כן לשפר עמדות וליעל את המגעים, כדי למזער את המחיר האסטרטגי שישראל תשלם תמורת שבוייה.
המו"מ הנמצא במצב המתקדם ביותר הוא בעניינם של גולדווסר ורגב. המצב
בתמצית הוא כזה: בשבועות האחרונים הצטבר במוסד ובאגף המודיעין של צה"ל מידע, שיש בו כדי להצביע ברמה קרובה לוודאות ששני שבויינו בלבנון אינם בין החיים. כתוצאה מכך העבירה ממשלת ישראל, באמצעות נציגה עופר דקל והמתווך הגרמני, הודעה לחיזבאללה, כי אם לא יוותר הארגון על דרישותיו המפליגות - יוכרזו גולדווסר ורגב כחללים שמקום קבורתם לא נודע. במקרה כזה המו"מ יתנהל על חילופי גופות ולא על אנשים חיים.
חיזבאללה הבין שהוא עומד לאבד קלפי מיקוח, ובתגובה גיבש עם המתווך הגרמני מתווה חדש לעסקת חילופין: גולדווסר ורגב תמורת ארבעת אנשי חיזבאללה השבויים בישראל, הרוצח סמיר קונטאר, יותר ממאה גופות חללי חיזבאללה ולבנונים אחרים, והתחייבות בפני מזכ"ל האו"ם לשחרר מספר פלסטינים. ישראל תקבע כמה פלסטינים ישוחררו, כמחווה אישית לבאן קי-מון, אחרי שגולדווסר ורגב יחזרו.
מחליטים שלא להחליט
דקל, בשובו בסוף-השבוע שעבר מאירופה, הציג מתווה זה בפני אולמרט, ברק, לבני, הרמטכ"ל וראשי המוסד והשב"כ. ברק ואשכנזי נוטים לקבל את העסקה כפי שהוצעה, מתוקף אחריותם להחזיר הביתה חיילים שנפלו בשבי. הם גם סבורים שחיזבאללה הגיע לקצה הוויתורים. ראשי השב"כ והמוסד, לעומת זאת, מתנגדים למתווה המוצע. לטענתם, המחיר עדיין מוגזם, שחרור קונטאר ופלסטינים יאפשר לנסראללה לקצור ניצחון תעמולתי חשוב ומסוכן לישראל, יביא להקשחת עמדת חמאס במו"מ על שליט, יסתום את הגולל על הסיכוי לקבל מידע על רון ארד ויעודד חטיפות נוספות.
אולמרט ולבני מקבלים כנראה את עמדת האחרונים. לכן הוחלט שלא להחליט בינתיים, אלא להביא את העניין לקבינט בסוף שבוע זה או בשבוע הבא ובינתיים, במקביל, לנסות לשפר את תנאי העסקה, כלומר: לקבל מידע אמיתי נוסף על רון ארד תמורת קונטאר ולהוריד מהפרק את שחרור הפלסטינים כמחווה למזכיר האו"ם. לשם כך, עוד לפני ישיבת הקבינט, הודיע צה"ל אתמול שהרב הצבאי הראשי פתח בהליכים להכרזת רגב וגולדווסר כחללים שמקום קבורתם לא נודע. הודעה זו אינה בלוף: מנוף הלחץ הזה הוא אמיתי, ובחיזבאללה מבינים היטב את משמעותו לגביהם.
אבל משפחות גולדווסר ורגב נלחצו. שם חוששים, בצדק מבחינתם, שכיפוף הידיים בין ישראל לחיזבאללה עלול להביא לכך שיקיריהן לא יגיעו הביתה בקרוב - כפי שקיוו. אולי לא יגיעו בכלל - כמו רון ארד, מה שישאיר את קרנית גולדווסר בעגינותה, כמו שקרה לתמי ארד. לכן פתחו המשפחות במסע לחץ מתוקשר ואינטנסיבי על הממשלה. הודעת צה"ל בעניין פעולת הרב הצבאי, אילו תואמה מראש עם המשפחות ומטרתה הייתה מוסברת להן, אולי הייתה עוברת בשקט מצידן. אבל במערכת הביטחון חששו שמטרת המהלך תודלף לתקשורת. התוצאה היא שההודעה המפתיעה הגבירה את ייאוש המשפחות ואת תסכולן. אם לא די היה בכך, באו הכרזתו חסרת הרגישות של הרמטכ"ל לשעבר יעלון והטורים הרגשניים בתקשורת, שהכניסו את המשפחות לסף היסטריה.
השורה התחתונה כרגע היא שהממשלה עדיין מקווה לשיפור תנאי העסקה עם חיזבאללה. המתווך הגרמני עושה את שלו וכשתתבהר התמונה סופית יובא העניין להכרעת הקבינט לכאן או לכאן: לקבל את מתווה העסקה הקיים, עם שיפורים או בלעדיהם, או להמשיך בתהליך הכרזת גולדווסר ורגב כחללים ולפתוח במו"מ מחודש על בסיס הנחה זו.
הבג"ץ לוחץ גם על חמאס
בעניינו של גלעד שליט, הפרשה סבוכה אפילו יותר: במערכת הביטחון הגיעו לפני כמה שבועות למסקנה שהמו"מ, שהתנהל עד כה באמצעות המצרים ואחרים, הגיע למבוי סתום כמעט מוחלט. המתווה הכללי של העסקה כבר סוכם, אבל חמאס לא היה מוכן להתפשר על השמות ברשימת המשוחררים שהגיש, וישראל לא יכלה להסכים שמתכנני הפיגועים במלון פארק בנתניה ופיגועי התאבדות אחרים ייצאו לחופשי. כתוצאה מכך הוחלט לנסות לקשור בין הסכמת ישראל להפסקת אש ברצועה ופתיחת המעברים אליה בהתקדמות במו"מ על שחרור שליט.
ביסוד רעיון זה עמדה ההכרה, שפתיחת המעברים מישראל לרצועה ומעבר רפיח בין הרצועה למצרים היא כעת האינטרס החיוני ביותר לחמאס. הארגון זקוק בצורה נואשת להקלת מצוקת האוכלוסייה, כדי שזו לא תמרוד בו. את האינטרס הזה החליטה מערכת הביטחון באישור ראש הממשלה למנף, כדי ללחוץ על חמאס והמצרים. כשדרישה זו הובאה בפני המצרים, הם קיבלו אותה, אבל ניסו לטעון כי די יהיה באווירה הטובה שתיווצר עם ההכרזה על הרגיעה כדי להביא לגמישות בעמדות חמאס. אולמרט, ברק, לבני והקבינט לא הסכימו, ודרשו קשר ברור יותר בין שחרור שליט להסכמה על הפסקת אש.
ברק ויועצו עמוס גלעד חזרו אל המצרים, התמקחו עימם ובאמצעותם
עם חמאס, ובסופו של דבר הביאו הצעה משופרת שחמאס הסכים לה: שבועיים אחרי תחילת הדיונים על הרגיעה, אחרי שתתחיל הזרמה מוגברת של סחורות במעברים בין ישראל לרצועה, ולפני שמצרים תפתח סופית את מעבר רפיח - יתחילו בקהיר שיחות קירבה אינטנסיביות בין נציגי ישראל וחמאס. נציגי שני הצדדים יישבו באותו מלון באגפים נפרדים והמתווך המצרי, עומר סולימאן ועוזריו, ידלגו ביניהם במטרה להגיע לרשימת משוחררים מוסכמת. הקבינט שמע את ההצעה ואישר את הסכם הפסקת האש.
ההנחה הייתה שמתווה המו"מ החדש הוא יעיל יותר מהקודם, ומבטיח סיכויים טובים יותר למחיר שפוי יותר תמורת שחרור גלעד שליט. הוסבר לשרים גם כי אם לא תושג הסכמה בעניינו של שליט, תוכל ישראל לסגור את המעברים ולטעון שתנאי הרגיעה הופרו. רוב חברי הקבינט השתכנעו, אבל כמה שרים, בראשם רמון ופרידמן, התנגדו לרגיעה ויצאו פומבית נגדה. כאן נכנסה משפחת שליט לתמונה, עם מסע שכנוע ציבורי משלה ופנייה לבג"ץ (מהלך תמוה משהו, וכדאי גם לשים לב כי בין עורכי-הדין שעתרו נמצא אלדד יניב - מקורבו האינטימי של ברק בעבר, ואויבו המושבע כעת). בג"ץ דחה אמנם את עתירת המשפחה, אבל החזיר את הנושא לקבינט כדי ש"יפזר את העמימות" ביחס לקשר שבין הרגיעה לשחרור החייל. החלטה זו אינה בהכרח לרעת המו"מ, כיוון שהיא מהווה גם לחץ עקיף על חמאס והמצרים ויוצרת עליהם איום מרומז.
מכאן שבשתי גזרות המו"מ לשחרור השבויים, נמצאים הדברים לפני הכרעה. לממשלה נימוקים טובים לצעדים שהיא נוקטת, וכך גם למשפחות. צריך רק להיזהר, שההיסטריה הציבורית בישראל לא תיצור בקרב חיזבאללה וחמאס את התחושה, שהדמוקרטיה והתקשורת הישראלית יעניקו להם את מלוא תביעותיהם מבלי שהם, מצידם, יצטרכו להתגמש.
לפנייה לכתב/ת 
