תנוחת כפיות: הדבר הכי קרוב לגבר בהריון
היא מכורבלת "בתוכי" בתנוחה עוברית. השיער שלה מדגדג לי באף, היד נרדמת. אני מקווה שאם אשכב מספיק זמן בעיניים עצומות בסוף אירדם, אבל לא מצליח. והיא? לה דווקא נוח
לילה. חדר שינה. זוג מכורבל ביחד בפוך. הגבר שוכב מאחורי האשה, בתנוחת כפיות. האשה מושכת את ידו ומניחה אותה על הבטן שלה. היא: "מאמי, בוא נלך לישון מחובקים". הוא: "טוב, מתוקה" וחושב לעצמו - שוב פעם לילה בלי שינה.
הם ממשיכים לשכב באותה תנוחה. הוא חושב לעצמו - אוף! השיער שלה ממש מדגדג לי בפנים! הוא מנסה להזיז את הראש טיפה לאחור מבלי להזיז אותה. הוא חושב לעצמו, אולי אם אשכב מספיק זמן בלי לזוז ובעיניים עצומות, בסוף אני אירדם. מחזיק את עצמו בתנוחה שלא נוחה לו. לה דווקא נוח.
הוא שוב אומר לעצמו, טוב, אני כבר לא יכול יותר, עוד מעט נרדמת לי היד. הוא מושך את ידו מתחת לראשה ומסתובב לצד השני. היא מתעוררת.
היא (בקול ישנוני): "מאמי? הכל בסדר?"
הוא (בקול סבלני): "כן מתוקה. הכל בסדר. תחזרי לישון. מחר יש לך יום ארוך".
היא: "לילה..." (סוג של פייד-אאוט)
הוא חושב לעצמו – עכשיו אוכל סוף סוף להירדם. אני בצד שלי, היא בצד שלה.
כל כך ידוע, כל כך מוכר, אבל למה? למה אני לא מצליח להירדם בתנוחת כפיות, אלא אם כן אני הרוג מעייפות? איך זה שלה כן נוח?
אני שומע בדרך כלל תשובות שמוציאות את הגברים רע:
- גברים מנותקים רגשית. גם לה לא נוח, אבל לה חשוב יותר להביע את אהבתה.
- גברים הם יותר טריטוריאליים. קשה להם עם זה שמישהו פולש לטריטוריה שלהם, גם אם זו אהובתם.
- גברים הם אגואיסטים. לא מעניין אותם איך היא מרגישה, העיקר שיוכלו כבר לישון.
ואני בטוח שאפשר לחשוב על עוד תשובות סטריאוטיפיות מהסוג הזה.
אבל אני, באופן לא כל כך מפתיע, דווקא רוצה לצאת להגנת הגברים ולנסות לתת הסבר מסוג אחר, שיציג אותי ואת חבריי הסובלים מכפיות באור טוב יותר.
נתחיל בזה שהעובדה שקשה לנו להירדם בתנוחת כפיות ושלא נוח לנו להישאר בה לאורך זמן אינה אומרת שאנחנו לא אוהבים כפיות. אני, למשל, נורא אוהב כפיות. הייתי שמח להישאר בתנוחה זאת ולהירדם, פשוט קשה לי. ואתן יודעות מה הדבר שהכי קשה לי בלהישאר בתנוחת כפיות? הפחד מלהפריע לכן לישון כשאני זז באי נוחות.
גם אני וחבריי מרגישים את המשהו הזה שבלהיות מחובקים, בלהיות שנים שהם אחד. גם אנחנו לא רוצים להתנתק. אבל מישהו צריך לעשות את הצעד. ה"אני בצד שלי, היא בצד שלה" לא בא מתוך ניתוק רגשי, טריטוריאליות או אגואיזם, הוא דווקא בא מהרצון לשים את השינה שלך לפני שלי.
נראה לי שהתשובה לשאלה מצויה במשמעות עמוקה יותר שיש לתנוחת הכפיות. יש שטוענים שמקורו של רגש האהבה הרומנטי שבין גבר לאשה הוא באהבת אם לילד. מדענים מוצאים בעובדה שבני זוג מדברים זה אל זה כמו שאם מדברת אל ילדה במה שנקרא בלעז "baby talk" (פוצי מוצי וכדומה) תימוכין לעמדה זו.
לי נראה שתנוחת הכפיות מקפלת בתוכה, תרתי משמע, חיזוק נוסף לתיאוריה של המדענים. בתנוחת כפיות היא ב"תוכו", הוא מכיל אותה. בתנוחת כפיות היא לעתים קרובות מתקפלת "בתוכו" לכדי תנוחה עוברית. לכן, לפי דעתי, תנוחת כפיות הדבר הקרוב ביותר לגבר בהריון – היא העובר/ילד והוא האם/אב המגונן. ועכשיו ברור לנו למה לה כל כך נוח להירדם, בעוד שהוא לא מצליח.
מרגיש את כובד האחריות לשמור עליה
לה כל כך קל להירדם, מפני שהיא מצויה בתנוחה הנוחה ביותר שאנחנו כבני אדם יכולים לדמיין. היא חוזרת במובן מסוים לרחם. בעוד שלו כל כך קשה להירדם מפני שהוא מרגיש את כובד האחריות לשמור עליה, הוא חש את הנטל (פיזי ונפשי) המוטל על כתפיו. כמו אם, כמו רחם, הוא צריך לדאוג שלא יהיה לה קר, לעטוף אותה באהבה ולהגן עליה מפני הסכנות שאורבות לה מן החוץ.
הוא חושש לזוז יותר מדי, כדי לא להפריע את מנוחתה. הוא חושש שימעך אותה, או יכאיב לה. שומר עין אחת פקוחה, לראות אם אויב מתקרב. זה כאילו מובנה בתנוחה. היא מצטנפת לה בתוכו, והוא עוצר נשימתו. היד כבר מתעייפת, אבל אסור לזוז. היא מתעוררת לרגע, והוא מרגיע אותה: "שני ילדה שלי, מחר יש לך יום ארוך. שני ילדה, כדי שיהיה כוח להתמודד עם העולם הקר הזה שבחוץ".
עד שהוא מתעייף. מקווה שהיא כבר נרדמה, וכמו הורה שזה עתה סיים לספר סיפור ערש, הוא מתגנב בשקט לצד שלו של המיטה. משתדל שהמיטה לא תחרוק, כדי שהיא לא תעורר. כי מחר בבוקר היא תצטרך להיוולד שוב, לצאת אל אוויר העולם מתוך ידיעה שלעת ערב תוכל לשוב אל אליו, להתנחם בזרועותיו.
לפנייה לכתב/ת 
מישהו צריך ליזום את ההתנתקות
צילום: ויז'ואל/פוטוס
ומה עם כפיות הפוכות?
צילום: index open
מומלצים
