המ"פ של שליט: לא נלחמים עליו, משהו נשבר

"כשחייל מקריב את חייו למען המדינה, אתה מצפה שיילחמו עליו. זה לא קורה, נראה לי שמשהו כאן נשבר". כך אמר ל-ynet סרן (מיל') יואב בלקס, לשעבר מפקד פלוגת "מחץ" בגדוד 71 של השיריון - הפלוגה שאליה השתייך גלעד שליט. הדברים נאמרים בראיון מיוחד, לציון שנתיים לחטיפתו של גלעד ונפילת שני חבריו לצוות הטנק - סגן חנן ברק מערד וסמ"ר פבל סלוצקר מדימונה. 

"אני חושב שלא נעשה מספיק כדי להחזיר את גלעד הביתה", אמר בלקס בכאב והוסיף: "יש מעין חוזה בין החיילים למדינה. החייל נשבע למדינה, ואני תמיד מצטמרר מחדש כשאני שומע בהשבעות את המשפט של החיילים 'ואף להקריב את חיי...".

דבריו של המפקד נאמרים על רקע הסלמת המאבק שמנהלים בני משפחת שליט לשחרורו של גלעד, מאבק שהונח השבוע על שולחנם של שופטי בג"ץ. השופטים קבעו עקב עתירת בני המשפחה כי על הקבינט לקיים דיון נוסף בשאלת קידום הרגיעה ושחרורו של גלעד.

מחכים כבר שנתיים:

• הידיעה הראשונה: קצין וחייל נהרגו, חייל נחטף
• זעקת ההורים לאחר החטיפה: "שישמרו על בריאותך"
• הדו"ח: זמן רב חלף עד להכרזה על חטיפה
• המכתב הראשון מגלעד
• ההקלטה של גלעד: שחררו אסירים, מצבי מידרדר
• המכתב האחרון: מתחנן שתשחררו אותי
  

ההיכרות של בלקס עם שליט לא הייתה מעמיקה, בהתאם ליחסים שבין חייל צעיר שלובש מדים 11 חודשים

למפקד הפלוגה שלו, ובעיקר בגלל האופי השקט של גלעד. "כבר בראיון הראשון שלי איתו הבנתי שהוא חייל מופנם, לא אחד ששומעים אותו, שעושה רעש. אבל מאוד מקובל ואהוד", סיפר בלקס.

סרן במילואים בלקס, שהשתחרר מצה"ל לפני כמה חודשים, לא שוכח לרגע את תמונת הטנק הפגוע סמוך לכרם שלום. "הייתי באותו בוקר באזור כיסופים", שיחזר, "שמעתי על האירוע בקשר, ובהתחלה לא היה ברור כל כך מה קרה, אך הבנתי שיש נפגעים. נסעתי מיד למקום. במקביל דיווחו בקשר שחסר חייל, חשבתי לתומי שפשוט לא ידעו איפה לחפש בטנק ולכן לא מוצאים אותו".

"סובל מקשיים בריאותיים ונפשיים". המכתב האחרון

התמונה המחרידה החלה להתבהר כעבור דקות. "כשהגעתי למקום, הכריזו על קוד 'חניבעל' - חטיפת חייל, והתחלתי לאט לאט להבין שיש סיכוי שאחד החיילים נחטף. ראיתי את הטנק, את הזירה, הבנתי ששני אנשי צוות נהרגו, סגן חנן ברק וסמל פבל סלוצקר, לא ידעתי מי נפצע ומי נעדר. זה לקח עוד כמה דקות עד שקלטתי שגלעד נחטף".

"חייל חטוף - הסיוט של כל מפקד"

עבור בלקס המ"פ, היתה זו התגשמות התסריט הקשה ביותר שיכול להיות. "זה סיוט של כל מפקד. כל הזמן דיברו איתנו על אפשרות של חטיפה, הזכרנו את זה בכל תדרוך, תמיד נזכרנו במה שקרה בשנת 2000 בהר דב. קשה מאוד לעכל את זה, גם היום, שנתיים אחרי". המ"פ הצעיר הבין מהר שכעת יש לו שני חללים, חייל חטוף - ופלוגה שלמה שהוא חייב להשאיר על הרגליים, לא לתת ללוחמים שבה להישבר.

"בכנות, זה היה משהו לא ברור, אתה נמצא במצב שלא מכין אותך אליו. פתאום זה משהו עם משמעות מדינית, ואני חושב לעצמי שפתאום מי שעוסק בגלעד, החייל החמוד, זה ראש הממשלה". לדבריו, לא האמין לרגע שיחלפו שנתיים ושליט לא ישוב הביתה. "זמן קצר אחרי החטיפה שאלתי את המג"ד שלי בנימה מאוד נאיבית מתי גלעד יחזור, כאילו הוא יצא לקורס או משהו כזה, אבל הסמג"ד היה יותר ריאלי. הוא אמר שלפעמים עניינים כאלה יכולים גם להמשך שנים".

כוחות צה"ל ביום החטיפה. "הסיוט התממש" (צילום רויטרס) 

"מיד לאחר האירוע הקפצתי את כל הטנקים שלנו לגזרה, אנשים יצאו מהמיטות, הגיעו מהבית, היה חשוב כמה שיותר מהר לתת להם את התחושה שממשיכים הלאה ולא מוותרים". פלוגת מחץ המשיכה להלחם ברצועת עזה עוד חודשים ארוכים לאחר החטיפה, תמיד עם תקווה קטנה ולא נסתרת שיום אחד יחזירו את שליט הביתה. אפילו את תלושי המשכורת עבורו שהמשיכו להישלח לגדוד - הקפידו החברים לשמור, ליום שבו יחזור.

"הוא כמו אח קטן שנמצא בשבי"

"היו בהחלט חיילים שהיה להם יותר קשה, נתנו להם גם מקום לפורקן, דיברנו על הרגשות, על המחשבות, בעיקר שבכל משימה שלנו - אנחנו מגינים על הבית ויודעים שגלעד נמצא ברצועה ולא שוכחים אותו לרגע", מספר בלקס. "דיברנו עליו, הזכרנו אותו, תמיד נשאר חלק מאיתנו".

חבריו של גלעד הביעו תקווה לפני שנה בדיוק כי יזכו לראותו בקרוב:

"לפחות נקווה שעד שאנחנו נשתחרר בבקו"ם, הוא יהיה איתנו ונשתחרר ביחד". בימים אלה השחרור של בני המחזור שלו קרוב יותר מתמיד. גלעד עדיין לא שב.

בלקס המשיך לפקד על פלוגת מחץ, עוד כמה חודשים לאחר התקרית הקשה. לאחר מכן היה קצין המבצעים של הגדוד ולאחר תפקיד נוסף בחטיבה 188, השתחרר מצה"ל כשהוא נושא בליבו את המחשבה שגלעד, פקודו, עדיין בשבי. "זה כל הזמן במחשבות, גם בשיחות שלי עם המשפחה של גלעד, אני מאוד תומך בהם במאבק שלהם, בפעילות שהם עושים להשבתו. עבורי זה כאילו אח קטן שנמצא בשבי ולא יכול לעשות כלום".

גלעד שליט נחטף לרצועת עזה לפני 731 ימים, שנתיים בדיוק.