אוכלי הנבלות של ה-NBA
"בכדורסל האמריקני גם התקווה היא מצרך. עבור שאיפה לעתיד טוב יותר היו מוכנות מינסוטה, סיאטל וממפיס הכושלות לסחור בכוכבים הגדולים שלהן. כך נבנו הסלטיקס והלייקרס ממצוקתן הכלכלית והמקצועית כל הדרך עד לסדרת הגמר". אמיר בוגן על הצד הפחות רומנטי של עסקי ה-NBA
לארי בירד, מג'יק ג'ונסון, רוברט פאריש, קארים עבדול ג'אבאר, קווין מקהייל, ג'יימס וורת'י, קיי.סי. ג'ונס, פאט ריילי. כל כך הרבה שמות בלתי נשכחים מן העבר עלו מן האוב כדי לקבל את פניהם של כוכבי ההווה של בוסטון סלטיקס ולוס אנג'לס לייקרס - פול פירס, קובי בראיינט, ריי אלן, פאו גאסול וקווין גארנט. הנוסטלגיה עמדה במוקד העימות העכשווי על האליפות עד כדי כך שהפכה את העתיד לזניח.
ואכן, שתי היריבות הוותיקות יכולות להרשות לעצמן להתעלם מהעתיד. אם זה היה תלוי בקבוצות ובמנכ"ליהן, דני איינג' ומיטש קופצ'ק, הם היו משהים אותו כמה שאפשר. לו רק היה ניתן, היו עוצרים את הזמן. המניאקים.
אבל את הזמן לא ניתן לעצור, למזלן של סיאטל סופרסוניקס, ממפיס גריזליס ומינסוטה טימברוולבס. כל אחת מהן יושבת על השעון -"Five minutes are on the Clock", יכריז דייויד סטרן מתישהו במהלך דראפט ה-NBA, שיתקיים בניו יורק ביום חמישי. חלון זמן של חמש דקות. ההזדמנות להרוויח את עתידן. לפני ששעון החול יגיע לקיצו. יגיע לקיצן.
איינג', גרוסבק ואלן חוגגים אליפות. היו מוכנים לעצור את הזמן (רויטרס)
מאיגרה רמה לבירה עמיקתא. איך בוסטון האלופה ואל.איי. סגניתה קשורות לעלובות החיים מסיאטל, ממפיס ומינסוטה (שנמנות על חמש הקבוצות הראשונות שייבחרו בדראפט)? ובכן, הכל קשור זה בזה. הצלחה ונחשלות, ותק וקשיי ההתאקלמות, מטרופולינים עצומים מול ערים צנועות, שגשוג כלכלי מול גרעונות תקציביים.
כדי להצליח ב-NBA, עלייך להיות בעל אף ארוך. כזה המעיד על השקרים שאתה נוהג לספר ביום הדראפט, וחשוב מכך - בעל חוש ריח מפותח, המאפשר לך להבחין בניחוח גופה נרקבת. ממש כמו נשר, או כל אוכל נבלות אחר, עליך לאתר את זה הגוסס, לנבור בפנים הגוף, ולבחור את האיברים הטובים ביותר.
כך קרה במקרה של איינג' וקופצ'ק השנה. גארנט וריי אלן מצד אחד, גאסול מצד שני. רווחת הסלטיקס והלייקרס הושגה בזכות מצוקת הסוניקס, הגריזליס והטי-וולבס. משבר עמוק שחורג מאין אונות מקצועית וגולש אל הכשלון הכלכלי-מסחרי של שלוש הקבוצות הללו, שהיו מוכנות להקריב את הנכסים-הכוכבים הגדולים לטובת עתיד לוט בערפל. מבטיח, לא מבטיח - תקווה, או לכל הפחות שינוי.
קליי בנט (משמאל). רוצה לפתוח עם הסוניקס דף חדש באוקלהומה (AP)
נתון שאולי לא נלקח בחשבון בשרטוט משוואת האליפות השנה הוא המאזן של שלוש הקבוצות הללו - סיאטל, ממפיס ומינסוטה - שלוש משבע הקבוצות בעלות המאזן השלילי הגרוע בליגה על פי דירוג מגזין 'פורבס'. ולא, אין הכוונה למאזן הנצחונות, אלא בזה התקציבי. הטימברוולבס רשמו הפסד תפעולי של כשני מיליון דולר ב-2007, הסוניקס כשישה מיליון דולר והגריזליס כ-11 מיליון דולר.
אמנם את מצעד המפסידות מוליכות בגדול פורטלנד טרייל בלייזרס (25 מיליון) וניו יורק ניקס (42 מיליון), אולם להן יש את הרזרבות. המולטי-מיליארדרים פול אלן וג'יימס דולן יכולים להרשות לעצמם לבזבז סכומי עתק על שכר שחקנים ולספוג את ההפסדים. למייקל הייסלי מממפיס, גלן טיילור ממינסוטה וקליי בנט מסיאטל אין את הפריבילגיה הזאת.
זו הסיבה שהווארד שולץ החליט למכור את הסוניקס לפני שנתיים לבנט. כך קורה שהאחרון מתעקש להעבירם לאוקלהומה סיטי. כדי להשאיר תקווה לו, לאוהדים ולפרנצ'ייז, הוא צריך לפתוח דף חדש. דף חדש בספר התקציב, דף חדש בדברי ימי הקבוצה. ללא סעיף ריי אלן. הכוכב המזדקן נשלח לבוסטון בתמורה לוואלי שצ'רביאק, דלונטה ווסט (שניהם כבר לא בסיאטל) וזכויות הדראפט על ג'ף גרין. לו ולקווין דוראנט יש עוד דרך ארוכה. בנט מקווה שלפחות יהיו אוהדים מכניסי כסף שיעמדו לצידה.
גארנט. טימברוולבס הרוויחו את האי ודאות על ודאות חסרת סיכוי (רויטרס)
מהלך דומה קרה במינסוטה. "זהו בהחלט יום גדול בתולדות הפרנצ'ייז", אמר הבעלים טיילור לפני שנה. "קווין גארנט היה משמעותי לנו מאוד, כשחקן וכחבר. מצד שני, הגיע הזמן להחליט על הכיוון של הקבוצה הזאת, להסתכל אל העתיד ולנסות ולבדוק מה הדרך הטובה ביותר בה נוכל לפתח קבוצה עם מאזן טוב יותר והצלחה גדולה יותר מזו שהיתה לנו עד כה".
גארנט, בעל החוזה הגדול ביותר אי פעם בקבוצה (כעשרים מיליון דולר לשנה) היה חייב ללכת. הנוכחות שלו חסמה את הדרך של הטימברוולבס לשינוי. את הדרך של האוהדים לתקווה. את הדרך של טיילור לרווחים.
בעקבות אי ההצלחה בהווה, העתיד הופך להיות מפלט. בנוכחותו, גארנט מנע גם ממנו להתממש. כשהעבירו אותו ואת חוזה הענק שלו לבוסטון, הטימברוולבס לא זכו רק באל ג'פרסון, ראיין גומז, ג'ראלד גרין ובחירת דראפט ב-2009. הם הרוויחו בעיקר את אי הוודאות. במצב שלהם, זה עדיף על ודאות חסרת סיכוי.
גאסול. נשלח ללייקרס תמורת שקית בוטנים ושתי בחירות דראפט (AP)
וכך גם הגריזליס, שאף נדידתם מוונקובר לשוק המדיה הזעיר בטנסי לא שיפרה את מצבם. את גאסול היו מוכנים לשלוח ללייקרס בתמורה לשקית בוטנים ושתי בחירות דראפט עתידיות. אולי זה מה שיציל את הפרנצ'ייז של הייסלי המדוכדך מאבדון. הרגשה שגם ג'רי באס מהלייקרס וגם וויקליף גרוסבק מהסלטיקס לא מכירים, גם לא בשעתם הקשה ביותר.
שוק המדיה של לוס אנג'לס הוא השני בגודלו בארה"ב. זה של ניו אינגלנד (בוסטון והסביבה) הוא הרביעי. נתונים אלה, השוליים לכאורה, מקרינים על חוסנה הכלכלי של קבוצה. זהו, מה לעשות, המדד החשוב יותר להצלחתה. לפחות עבור בעלי הקבוצות וראשיה, המנסים לעשות כסף, גם בימים של תחרות מול הפופולריות המופלגת של ליגת הפוטבול.
למרות הדימוי הנוצץ שלה, ליגת הכדורסל נמצאת בעמדת נחיתות בזירה האמריקנית (ה-NBA מנצחת בגדול בזירה העולמית). באל.איי. אין קבוצת פוטבול, בבוסטון יש שוק מספיק גדול ומבוסס כדי ליהנות מהסלטיקס, הרד-סוקס והפטריוטס.
הוייקינגס ממינסוטה. משאירים מאחור את קבוצת הכדורסל של העיר (AFP)
בממפיס, סיאטל ומינסוטה, שם יש קבוצות פוטבול משגשגות, התחרות אבודה מראש. אין מספיק אוהדים לכולם. כל שנותר להם זה לשרוד. בימים אלה, כשהן מפסידות במאבק, נותר לקבוצות האמידות - הלייקרס, הניקס, הסלטיקס, השיקגו בולס ודטרויט פיסטונס ליהנות ממצוקתן. ללקט את השאריות.
אנחנו האוהדים היינו שמחים לחשוב שהדברים נקבעים על המגרש, או לפחות במוחם הקודח של איינג' וקופצ'ק, אבל האמת היא שכך נבנו הקבוצות שלהן. אם הסוניקס, הגריזליס והטי-וולבס לא היו על סף קריסה, לא היה עולה בידיהם להצטייד במרכיבים שהזדקקו להם בבניית סגל לאליפות. כעומק המשבר של החלשים, כך גובה הנסיקה של החזקים.
כך, הפכו שלוש קבוצות במשבר מקצועי ובעיקר כלכלי למעיין ממנו נבעו האלופה וסגניתה. כמו בטבע, מהמוות של אחד, נובעים החיים של מישהו אחר. זוהי סודה של ההתחדשות בעולמנו, עם הבדל אחד חשוב בעולם הכדורסל האמריקני: מי שמת, ימשיך למות לאט ובשקט. ישכב על הגב ויצפה בכוכבים שיביא אולי הדראפט, או בנשרים שחגים מעליו בשמיים. וההתחדשות, זוהי הפריבילגיה של החיים, אלו שמתחדשים מתוך הגופות הרקובות שמוטלות סביבם. אוכלי נבלות.
לפנייה לכתב/ת 
וויקלף גרוסבק - הבעלים של הסלטיקס
צילום: AP
מומלצים
