על הטוסטוס להוליווד

גארי דיוויד גולדברג גילם בישראל את דמותו של "סקוטרמן", האופנוען המיתולוגי ששבה את דמיונם של ילדי ישראל בשנות ה-70. אולם עובדה זו היא פסיק קטן ברזומה שיצר לעצמו בהמשך חייו. גולדברג היה מועמד לשבעה פרסי אמי ואף זכה בשלושה. יצירותיו נגעו במיליונים סביב לעולם - ולנו בישראל הייתה זכות ראשונים.

"גדלתי ברובע בנסונהרסט של ברוקלין. הרובע כלל בעיקר בתי מגורים, בהם גרו יהודים ואיטלקים ברוב המקרים. זה היה גן-עדן לנער חובב ספורט שכמותי בשנות ה-50", נזכר גולדברג בימי ילדותו בניו-יורק. "סבי וסבתי התגוררו מתחתינו, באותו הבניין. גם אצל רוב חברי היו הסבים והסבתות גרים איתם בבית. השכונה הייתה ספוגה בתרבות של מהגרים. הרגשנו כי אמריקה הייתה הארץ המובטחת, ושכל דבר הוא אפשרי אם עבדת קשה והייתה לך אמונה ברורה שמחר יהיה טוב יותר.

"אבי עבד בדואר ותמיד הייתה לו לפחות עוד עבודה אחת בנוסף, אז לא ראינו אותו ער כמעט. סבתא הייתה הכוח האמיתי בבניין ובמשפחה כולה. היא הייתה סוג של 'סנדק' וכל החלטה חשובה שמישהו במשפחה היה צריך לקבל, הייתה צריכה לעבור קודם כל דרכה. זו הייתה שכונה בה כולם הכירו את שמך ואת משפחתך, אם מבוגר היה רואה אותך עושה משהו רע (נאמר מעשן) הוא חש שהוא יכול להעניש אותך בשם ההורים שלך. היה בזה משהו מאוד מנחם, באותם ימים מוקדמים שקדמו ל-1960".

מדוע הגעת לישראל וכיצד קרה שהצטרפת לטלוויזיה הלימודית?

"זוגתי (אשתי לעתיד) ואני תפסנו טרמפים מסביב לעולם בשנים 1969-1971 יחד עם כלב הלברדור-רטריבר שלנו, אובו. היינו ביוון באותו זמן ונהיה כבר קר. מטיילים אחרים אמרו לנו שיש טיסות זולות לישראל לסטודנטים ושאפשר לחיות שם בקיבוץ. הקיבוץ היה דבר מרתק עבורנו וכך הגענו. גרנו בקיבוץ ברור חייל שליד אשקלון, וזו הייתה תקופה נפלאה עבורנו.

גולדברג כ"סקוטרמן" (מימין). בכלל לא ידע לרכב על אופנוע

"היינו זקוקים לכסף אז הלכתי לאמריקן אכספרס ובדקתי את לוח הדרושים שלהם. הייתה שם הודעה עבור שחקנים דוברי אנגלית, הגעתי לאודישן וקיבלתי את התפקיד. נדמה לי שהמפיקים היו אסתל פרידמן ואירוו קפלן. אני זוכר שלא היה לי מושג כיצד לרכב על אופנוע, למרות שכמובן אמרתי שאני יודע בכדי לקבל את התפקיד. בפעם הראשונה שעליתי עליו מיד התהפכתי ואיבדנו יום צילומים שלם. לא ממש התחלה טובה ל'סקוטרמן'".

"עזבנו את ישראל בכדי להמשיך לטייל - טסנו לאיסטנבול, שוב ליוון, יוגוסלביה ואז דיאנה נכנסה להריון והרגשנו שהגיע הזמן לחזור לאמריקה".

ואז הגיע "קשרי משפחה" עטורת השבחים, סדרה שהמודל המשפחתי שלה היו מבוסס על החוויות שלך ושל רעייתך דיאנה כ"היפים" לשעבר.

"בשנת 1980 הקמתי את החברה שלי, 'אובו פרודקשנז', על שמו של הלברדור-רטריבר שלנו איתו תפסנו טרמפים ואשר היה איתנו בעת ששהינו בישראל. הרעיון של הורים 'היפים' עם ילדים קונסרבטיבים בא מחיינו ומחייהם של חברים. היה נדמה לנו שזאת יכולה להיות דינאמיקה מעניינת ששווה לחקור.

"זה החל בסי.בי.אס כפיילוט באורך של שעה אבל הם דחו אותו. ברנדון טראטיקוף באן.בי.סי קרא את התסריט, וקנה אותו בתנאי שזה יהפוך לקומדיה של חצי שעה. התוכנית צמחה באיטיות ובסופו של דבר הפכה לתוכנית מאוד מצליחה בזכות הגאוניות של מייקל ג'יי פוקס. זה היה מרטיט להיות חלק מהתופעה הזאת ומאוד סיפק אותי לגלות שמייקל נשאר אותו אדם מתחשב ונדיב לאורך כל החוויה שהפכה אותו לסלבריטי גדול. לא הרבה יכלו לעמוד בלחץ שכזה.

מייקל ג'יי פוקס. את הרעיון ל"ספין סיטי" פיתחו במיוחד עבורו (צילום: AP)

בשנות ה-90, לאחר ש"קשרי משפחה" הגיעה לסיומה, גולדברג התפנה לעבוד על פרויקטים נוספים. ב-1991 הוא חזר לטלוויזיה עם "גשר ברוקלין", אותה הוא מתאר כמבט אוטוביוגרפי על שכונתו ועל משפחתו בברוקלין של 1957. "זה היה מספק מאוד מבחינה יצירתית. זכינו בהמון פרסים, כולל גלובוס הזהב עבור הסדרה הטובה ביותר. מעולם לא זכינו לאחוזי הצפייה הגבוהים שהיו לנו עם 'קשרי משפחה', אבל זה בכל זאת היה לאחד מרגעי הגאווה הגדולים שלי".

בשנת 1995 הוא התאחד מחדש עם מייקל ג'יי פוקס, והביא לעולם את "ספין סיטי". שזכתה להצלחה אצל המבקרים והצופים כאחד. "זה היה נהדר להיות שוב עם מייקל ולראות את הקריירה שלו פורחת, ובאופן די שונה מ'קשרי משפחה' מכיוון שזה היה רעיון שפיתחנו במיוחד עבורו", הוא מספר. בשלב מסויים, פוקס נאלץ לוותר על תפקידו בעקבות מחלת הפרקינסון, אך הקשר בינו לבין גולדברג והסדרה עצמה לא נגדע.

גולדברג.  לא שולל חזרה לעשייה הקולנועית

"התקדמנו ויצרנו שתי עונות נוספות עם צ'ארלי שין והת'ר לוקליר בתפקידים הראשיים, אולם מייקל עדיין נותר כשותף יצירתי. הוא אף הצליח לעשות שלוש הופעות אורח בסדרה כשחקן וזה היה נפלא לראותו שוב לפני המצלמות. הוא בלי כל ספק אחד מהגיבורים שלי".

דורות שלמים של ילדים ישראלים גדלו כשהם צופים ב"הרפתקאות סקוטרמן". עבורם אתה אייקון תרבותי ענק. כיצד זה גורם לך להרגיש?

"זה משהו שקצת מפחיד אותי להרהר בו. לא היה לי מושג מה קרה עם התוכניות הללו או אם מישהו בכלל ראה אותם. ואז יום אחד, בשנת 98 כמדומני, קיבלתי טיפול פיזיוטראפי בברך שלי. המטפל היה מישראל. דיברנו על ישראל והזכרתי את 'סקוטרמן' והוא פשוט קפא. זה היה כאילו שהוא פגש את אלוויס. חשבתי שהוא מתלוצץ איתי ואז הוא התקשר לאח שלו, הם צרחו אחד לשני בטלפון, אז האמנתי לו".

כיום, גולדברג ממעט לעבוד על פרויקטים חדשים, למעט הסרט "חייב לאהוב כלבים" מ-2005, אותו הוא כתב, הפיק וביים. אולם הוא לא שולל שיחזור לעשייה הקולנועית. "אני אוהב לא לעבוד, אבל הכוח הטמון ברעיון טוב עם שחקנים טובים תמיד יהיה משהו שלא אוכל לסרב לו".