דרך הטייסים החדשים: חיכו שש שנים לכנפיים

המסע הנכסף לעבר כנפי הטיס נמשך שלוש שנים מפרכות של אימונים ולימודים, אבל יש כאלה שמוכנים, עבור החלום לטוס בשמים, לעבור עוד כמה משוכות - גם אם הדבר לוקח אפילו שש שנים. במסדר הכנפיים לסיום קורס הטיס יעמדו היום (ה') חמישה בוגרים שהחלו את שירותם רחוק מהשמים.

גיא מיבנה היה פקח טיסה וצפה במטוסים מהקרקע, דב מאזור הקריות ירה פגזים בחיל התותחנים ואילו לביא ממודיעין השדה בילה בשטח וזכה לאותות הצטיינות. שלושתם לא ויתרו על החלום ובמקום לסיים את שירותם בצה"ל, החלו הכל מחדש - בקורס טיס. רגע לפני הענקת הכנפיים הם סיפרו בשיחה עם ynet על התחושות והציפיות מהם לקראת אתגרי העתיד.

סגן לביא (24), שסיים את הקורס במגמת תובלה, ניסה את מזלו בקורס טיס עוד לפני כשלוש שנים, אבל כבר לאחר הגיבוש קיבל תשובה שלילית. "התחלתי במסלול ייעודי במודיעין השדה, אבל חלום קורס הטייס לא נעלם נעלם לרגע. יצאתי לקורס קצינים, סיימתי בהצטיינות והמשכתי בחיל. כל הזמן קיבלתי אותות הצטיינות - אולי כחלק מהרצון להשאיר אותי בחיל, אבל אז החלטתי לנסות שוב".

הסיפור של סגן דֹב (24) דומה. הוא אמנם החל את קורס הטיס, אבל נפל לאחר כמה חודשים ומצא עצמו כתותחן. "רציתי להשתפר בכל ההיבטים ולשוב לקורס", הוא מספר. אחרי שסיים קורס קציני יבשה ועבר שנתיים וחצי בשירות - שב לבית הספר לטיסה בחצרים. סגן גיא (23) גדל בבסיס חיל האוויר לאבא טייס. הוא החל דרכו בצבא כפקח טיסה, ומסיים היום כטייס קרב.

ירוקים או כחולים?

השלושה מודים כי התהליך שעשו לא מובן מאליו. "אתה מרגיש שונה מאחרים מבחינת בגרות", אומר דב, גם הוא מסיים במגמת קרב. "אבל מהר מאוד אתה מבין את המקום שלך, מרגיש אחד מהחבר'ה". לביא אומר שיש בהחלטה שלו ושל חבריו המון הקרבה. "עבורנו זו הגשמת חלום - הטיסה, האנשים".

הטייסים החדשים מודים כי היו כאלה שלא הבינו מדוע בחרו בדרך המפרכת ולא סיימו את שירותם וטסו לחופשה ארוכה בחו"ל. "דווקא החבר'ה הצעירים בקורס נתנו לנו כבוד, הבינו אותנו", אומר דב, ואילו לביא מרגיע: "תאילנד תמיד תהיה שם".

"עכשיו התור שלנו להיות שם לתת את הטיל" (צילום: AP)

עבור דב ולביא, שבאו מהחילות "הירוקים", קורס הטייס היה מעבר ל"כחולים" ואיפשר השוואה בלתי נמנעת. "מבחינת החבר'ה אין הבדל", מנסה דב לנפץ מיתוס ישן, "גם אנשים שם, הרבה מהם מאוד חכמים, מאוד אינטליגנטים, אתה נהנה להיות איתם ולשהות בחברתם בדיוק כמו פה.

 גם מבחינת התפיסה הצבאית יש המון דברים דומים. יש הבדלים - חיל האוויר מאורגן יותר, אבל גם חילות השדה הולכים בכיוון הזה". עבורו, הגריז התחלף בתא הטייס הסטרילי יחסית.

המתכונת החדשה של קורס הטיס שנמשך שלוש שנים וכולל גם שנת לימודים אקדמית, מחייבת את הטייסים החדשים לחתום קבע לתשע שנים. גיא לא מתרגש: "אתה עושה פה דברים משמעותיים", הוא מסביר, "שגם אתה מרוויח לא מעט מהם, יוצא עם תואר ראשון, אפילו תואר שני עם הזמן. צריך לזכור שזה תשע שנים לטובת המדינה והקידום האישי שלנו".

בימים בהם חיל האוויר נמצא בכותרות העולמיות, הטייסים החדשים יודעים שלא יחלוף זמן רב עד שימצאו עצמם לוקחים חלק במשימות המורכבות. "זה כל הזמן מעסיק אותנו, איפה החיל עומד ומה אנחנו הולכים לעשות", אומר לביא, "קודם כל זאת תחושת סיפוק לדעת שאתה תהיה שם כשיצטרכו אותך. אנחנו קוראים לזה לפדות את הצ'ק. השקיעו באנו כל כך הרבה ועכשיו התור שלנו להיות שם כדי לתת את הטיל, המודיעין, מה שצריך".

תנועות הנוער עדיין מככבות

זו אמנם לא תופעה רווחת, אבל גם לא ממש חדשה. מבין המסיימים היום את הקורס היוקרתי, יש גם בוגרת אחת: טייסת מסוקי קרב, השלישית בחיל האוויר בסך הכל. עוד עובדה המייחדת את בוגרי הקורס הנוכחי - איש מהם אינו בן קיבוץ. הנתונים מספרים על כך שכמעט מחצית מהבוגרים (46%) מתגוררים בעיר, רובם (58%) במרכז הארץ, כשליש מהצפון ורק עשרה אחוזים מהדרום.

חמישה מהטייסים החדשים לא נולדו בארץ - הם עלו מארצות הברית, רוסיה, אוזבקיסטן וגרוזיה. אמותיהם של קרוב לחמישית מהבוגרים - מורות,

ואילו לתשעה בוגרים יש אח או אב שהינם אנשי צוות אוויר בהווה או בעבר. נתון סטטיסטי מעניין נוסף: שישה מהבוגרים למדו באותו בית ספר במכבים-רעות.

רוב הבוגרים (82%) ניגשו בתיכון לבגרות במקצועות ריאליים, 8% דווקא בחרו מקצועות הומניים כגון תאטרון או מוסיקה ואילו מחצית מהטייסים החדשים היו חברים בתנועת נוער. לעומת המחזור האחרון שסיים, מתוך עונדי הכנפיים - שלושה דתיים ושבעה המגדירים עצמם כמסורתיים.