הרב שאירח את סארטר
בישיבה שלו, "שיח יצחק", היו סארטר וקאמי, קנט ופרויד, ואפילו ז'יז'ק לקח חלק בדיון בכתבי אדמו"ר חסידי. הרב לא עשה הנחות לעולם החילוני ולא חיבב אותו, אך הכיר אותו לעומק, כפי שיש להכיר בר פלוגתא. המשורר יענקל'ה רוטבליט, תלמיד שלא מן המניין, כותב ל-ynet על הרב שג"ר, שנה לפטירתו
גבעה מטורשת סמוכה אל סף המדבר. אחת מאותן גבעות צפונית לאפרת או דרומית לבית לחם שהפגנות ומאבקים ניטשו עליהן. טרם קמה שכונת בתי קוביה אחדים וכמה קרוונים. "שיח יצחק" קוראים לישיבה, אבל השיח שצמח והתפתח בה היה השיח המובהק והמיוחד של הרב שג"ר (שמעון גרשון רוזנברג) ז"ל.
נשכח כעת את הפוליטיקה ולא נהרהר בשאלה האם שכונת בתי הקוביה והקרוונים על הגבעה המטורשת היא בבחינת גאולת הארץ או גזילתה.
צמיחה באה מתוך מחלוקת, האמין ולימד הרב שג"ר, ואני, שחלקתי איתו אך מעט וחלקתי עליו לא מעט, אהבתי לשמוע אותו, אהבתי ללמוד איתו. לפרק זמן מסויים, קצר, קצר מדי כפי שמתברר תמיד במאוחר מדי, הייתי בא אל השיח בגבעה לשיעורי יום חמישי שלו, שעסקו אז בלימוד האדמו"ר הזקן.
והערב:
כנס לזכרו של הרב שג"ר
קובי נחשוני
במלאת שנה לפטירת של ראש ישיבת "שיח יצחק", יקיימו תלמידיו ערב זיכרון מיוחד בבנייני האומה. בתוכנית: קבוצות לימוד בתורתו, השקת הספרים הראשונים של המכון לפרסום כתביו והקרנת קטעים מסרט על הרב, המצולם בימים אלה. ר"מ בישיבה: "זהו סרט מטלטל"
אולם קטן גדוש צעירים צפוף. יש להקשיב בדריכות כי קשה לשמוע והרב מדבר בקול שקט, חרישי לפעמים, ממולמל משהו. גם אם הוא בא מוכן מן הבית הוא מוסיף לחשוב נוכח קהלו, כי השיעור אינו הרצאה אלא שיחה ודיון.
מכונס בחליפה אפרפרה, כתפיים אסופות מעט, כל שפת הגוף משדרת היסוס נבוך, העיניים מתרוצצות סביב, מתבוננות פנימה ומתמלאות פתאום נהרה של גילוי, והתרגשות ממלאה את הגוף הביישן, וידיים נוגעות מסיטות קלות איזה חפץ שלא לצורך, והדיבור גדוש בקיאות עצומה, ושכל חריף מתאמץ לדייק בניסוח, ועדיין כולו ניגון נסער של הלב.
השיח של הרב שג"ר היה נועז ומרתק, חדשני ואפילו פורץ דרך, בעולם הנקרא אמוני. מלבד הידע העצום בהגות התורנית לדורותיה הייתה לו בקיאות עמוקה ומעודכנת במיטב החשיבה הפילוסופית המערבית, והכרות טובה עם פירות התרבות החילונית. היו לו השכל החריף ועומק המחשבה להנהיר באופן מקורי ועמוק את אלה במונחים של אלה.
האם היה מממשיכי הרב קוק, או לפחות פרשנו המעודכן? אולי. אבל בישיבה שלו היו סארטר וקאמי, קנט ופרויד, ואפילו ז'יז'ק לקח חלק בדיון ובפרשנות המונחים הקבליים בכתבי אדמו"ר חסידי.
בלי הנחות
ושלא תטעו לרגע. הרב שג"ר לא עשה הנחות לעולם החילוני ולא חיבב אותו. הוא הכיר אותו, היטב למדי, כפי שיש להכיר בר פלוגתא, לעומק. הוא הבין כי על מנת לשמור על חיותו וחיוניותו צריך העולם הדתי אמוני להתעדכן כל העת ולהטמיע את מונחי העולם הרלטיבי, הפוסטמודרני, ולשיטתו הסינתיזה שמולידה הדיאלקטיקה הזו היא התעלות עולם האמונה למקום גבוה יותר. ייתכן, אבל, ודאי שמשהו חדש ואחר קורה בישיבה כזו.ראיתי כמה נערץ היה על תלמידיו, כמה השפיע עליהם מרוחו כמורה לחיים, כמה אתגר אותם למחשבה
וחיפוש, ואיך נהג בהם בענווה אמיתית והומור טוב לב.
הייתי, כאמור, רק בחזקת שומע עובר אורח, במעגל מתרחב של תלמידים שלא מן המניין. הצצתי, ונחשף לפני לא רק האדמו"ר הזקן אלא גם הרב שג"ר, שצעיר היה עדיין בלכתו והוא עולם מלא, מואר ועמוק, תוסס וחי, מיוסר לא מעט, אבל מלא אמונה. על כל אלה אהבתי אותו, מעבר לכל מחלוקת, כאיש רוח אמיתי, אינטלקטואל חריף ומורה גדול. יהי זכרו ברוך.
ערב לימוד וזיכרון לציון שנה לפטירת הרב שג"ר זצ"ל יתקיים הערב (ה') בשעה 19:00 בבנייני האומה בירושלים
לפנייה לכתב/ת 
יענקל'ה רוטבליט. שומע עובר אורח
צילום: ארז ארליכמן
הרב שג"ר ז"ל. איש רוח אמיתי
מומלצים
