בלא תחרות גם הממשלה לא יעילה
המערכות שהממשלה מנהלת לוקות בתת תפקוד חמור. לפיכך יש לשנות את השיטה, את תמריציה ואילוציה, כפי שכבר החלו לעשות באופן חלקי בלבד
יש לנו בישראל יותר צרות משצריך, ולא רק מפני שבחרנו לגור בסביבה בעייתית. חלק גדול מהן - אנו יוצרים בעצמנו, מפני שתפישת המציאות שלנו קלוקלת. מי שאינו מסוגל לראות את המציאות נכוחה מרבה להתנגש אתה. ומזה, בדרך כלל, לא יוצאים בטוב.
הישראלים אמנם מתגאים בהיותם אנשים מציאותיים, בעלי ראש פתוח, המסוגלים לחשוב מחוץ לקופסה. זה נכון אולי בעניינים טכניים, כפי שמעידה הצלחתנו בהיי טק. אך כשמדובר בתפישות עולם יסודיות, המעצבות במודע ושלא במודע את ההתנהגות שלנו, הישראלים הם אנשים דוגמאטיים, הנאחזים בעקשנות בעמדות מיושנות ואפילו ריאקציונריות שירשו מאבות אבותיהם מלפני מאה שנה, כשהרעיונות הללו נחשבו למתקדמים. הם גם מוכנים להקדיש יותר ממחצית חייהם בתשלום מיסים כדי לממן עמדות מזיקות כאלו.
תפישת העולם הזו והשיטה הכלכלית שהיא הולידה הן הסיבה היסודית שעם כה מוכשר, בעל הון אנושי מהטובים בעולם, אשר במשק שלו הושקעו למעלה מ-300 מיליארד דולר, מפיק מהעובד הישראלי החרוץ והמיומן רק מחצית מהתפוקה שיוצר העובד האמריקני; ומדוע רוב עובדי ישראל משתכרים שכר בושה שאי אפשר לגמור אתו את החודש?
רוב הישראלים אפילו אינם שואלים את עצמם מדוע הביצועים הכלכליים שלנו מפגרים, על אף שברור שאת הביצועים הכלכליים של כל משק מכתיבה השיטה הכלכלית שבה הוא מתנהל. לפיכך, כשביצועי המשק מפגרים יש לשנות את השיטה, את תמריציה ואילוציה, כפי שזה נעשה בהצלחה באירלנד, או במדינות מזרח אירופה, ואפילו אצלנו, למרבה הפליאה, גם אם חלקית בלבד.
פתרון פשוט כזה לא נראה לישראלים, כי התלות הנפשית שלהם בשיטה האנטי-יצרנית שנוצרה בישראל כל כך חזקה שהם הפכו, כפי שהקריאה בטוקבקים מלמדת, לחכמולוגים המסוגלים לתרץ ולהצדיק כל עיוות שלה, ולעזאזל המציאות.
הישראלים מאמינים באוטופיה של מדינה מושלמת ובממשלה המסוגלת לפעול בלי פגמים אם רק יינתנו לה מספיק סמכויות ואמצעים. העובדה שבמציאות אי אפשר ליצור חברה מושלמת, כי בני האדם אינם מושלמים, היא זניחה בעיניהם. הם מתעקשים להאמין כי אם רק יעמידו בראש המדינה אנשי מעלה כמו הסוציאליסטים מן האקדמיה זה איכשהו יסתדר, והממשלה תצליח לפתור לא רק את בעיית העוני אלא גם את חוסר השוויון. לא חשוב איזה מחיר שילמנו ונשלם על הניסיון הנואל הזה.
הם גם לא מתרשמים יותר מדי מהעובדה, שבמציאות ממשלות אינן מסוגלות לבצע אפילו חלק זעיר מהמשימות הענקיות שהן נוטלות על עצמן, אפילו את חוקי התנועה הן אינן מסוגלות לאכוף. ממשלות – כל הממשלות, ואין זה משנה אם הן "ימין" או "שמאל" – אינן גופים שהתחרות בשוק מכריחה אותם להתייעל. ממשלות הן גופים פוליטיים שהתחרות הפוליטית מאלצת אותן לפעול לפי צרכים פוליטיים נוגדי יעילות. אין זה פלא שיותר מ-75% מהחלטות הממשלה אינן מבוצעות. הפלא הוא שהממשלה מצליחה לבצע אפילו 25% מהחלטותיה, וכי החלטותיה, המוטות בהכרח פוליטית, אינן גורמות אפילו יותר נזק לכלכלה ולחברה.
אלו עוד קטסטרופות צריכות לקרות כדי שנתעורר סוף סוף למציאות המלמדת שממשלות הן רע הכרחי הממלאות בקושי את התפקיד הלגיטימי שנועד להן: שמירת הסדר, הביטחון והחוק. מתי נלמד סוף סוף שהטלת אלפי מטלות על הממשלות, מטלות שחלקן סותרות, יביאו בהכרח למה שקורה במציאות הישראלית. הרי גלוי לכל כי על אף (ואולי בשל העובדה) שהממשלות משתמשות ביותר מחצי מהתוצר הלאומי, כל המערכות שהן אמורות לנהל - ביטחון, חינוך, בריאות, חוק, הגנה על הסביבה - לוקות בתת תפקוד חמור, אם להתבטא בזהירות. אז מאין האמונה העיוורת שלנו בטובן של הממשלות וביכולתן לנהל את חיינו?
אחרי 20 שנות מיתון צמח המשק הישראלי לאחרונה בשיעור מדהים של 5% וזאת בעת אינתיפאדה ומלחמה. הצמיחה נוצרה עקב קיצוץ בהוצאות הממשלה, העברת מובטלים לעבודה, הורדת מסים ורפורמה בשוק ההון, ששברה את דואופול הבנקים. אלו בזבזו את חסכונות הציבור על הלוואות למקורבים.
רפורמות נוספות שישחררו אדמות וישברו את המונופולים של חומרי הבניין ושל הקבלנים המפקיעים את מחיר הדירות, שיקטינו מסים, שיורידו עול מעסקים קטנים ושישברו מונופולים המייקרים את מוצרי הצריכה - יעודדו צמיחה הרבה יותר גדולה ויהיו הפתרון הטוב ביותר לבעיית העוני. אין צורך להמציא את הגלגל מחדש, צריך פשוט להזיז אותו.
דניאל דורון, מנהל המרכז הישראלי לקידום חברתי וכלכלי
לפנייה לכתב/ת 
