עוד חובבנות שלטונית
לתומי חשבתי שהדבר הראשון שעושים כשחותמים על הפסקת אש הוא דיון ב"מקרים ותגובות"
על אף חוסר האמון הבסיסי שלי בממשלה הישראלית אני נוטה לחשוב שלפחות בדברים הגדולים יש תיאום והבנה בין ראש הממשלה, שרי החוץ והביטחון, ומפקדי זרועות הביטחון על דרכי הפעולה במצבים מורכבים. הללו ודאי כבר שקלו והחליטו מהי התגובה המתבקשת במקרה של שיגור רקטות לעבר ישראל, מהו תחום הוויתורים האפשרי במשא ומתן על שחרור השבויים, או מה יהיה השלב הבא בדרך להתקדמות עם הפלסטינים.
בתמימותי חשבתי שלפחות מאז מלחמת לבנון ברור למנהיגינו שתיאום בין גורמים, דיון המעמיק ותכנון הקפדני הם דרישה בסיסית בעת החלטה אסטרטגית, אולם קריאתה של שרת החוץ ציפי לבני להגיב צבאית ובתקיפות על כל ירי של הפלסטינים מעזה חשפה שוב את החובבנות הממשלתית.
אין לי התנגדות עקרונית לכך. ייתכן שזה הזמן להגיב בתקיפה צבאית. אבל מאמירתה, שנשמעה כתמיהה על דרך ניהול המצב וכהתרסה נגד ראש הממשלה ושר הביטחון, הבנתי שאין ולא היה תיאום בין הקברניטים, שכמו במלחמת לבנון לא הייתה חשיבה מסודרת בדרג הממשלתי בעניין הרגיעה, וששוב אין מטרות ואין תכנית ברורה.
הרי הדבר הראשון שצריך לעשות כאשר חותמים על הסכם הפסקת אש מעין זה הוא לדון במה שהצבא מכנה "מקרים ותגובות". מה עושים כאשר חייל שלנו יורה בשוגג או במתכוון בחקלאי המעבד את שדה? מה עושים כאשר נצפית חוליה של החמאס בדרכה לגדר? מה קורה כאשר החמאס מבריח לוחמים לסיני ומשם לנגב למטרות פיגוע? מה קורה אם ספינות חיל הים מזהות ניסיון הברחה דרך הים? האם לירות במבריחים? להגיש תלונה? לבטל את ההסכם?
בראש ובראשונה צריך היה לדעת מה עושים כאשר נורה הטיל הראשון והחמאס מצהיר שאינו אחראי ועדיין אינו יכול למנוע כליל את הירי, ומה עושים כאשר נוחתים אצלנו הטיל השני? ופצצת המרגמה השלישית? מדברי שרת החוץ ברור שלא ממש חשבו על הדברים לעומק, לא סיכמו אותם בצורה ברורה, ולא העבירו הנחיות לשרים ולכוחות בשטח.
קשה לקבל את החובבנות הזאת כשזוכרים את הפעמים הרבות שבהם עמדנו במצב כזה בעבר הקרוב, ובעיקר בעקבות הנסיגה מלבנון בשנת 2000 וההתנתקות מעזה ב-2005. בשני המקרים הללו הובטח לנו שהנסיגה לגבול הבינלאומי יקנו לישראל את הזכות להגיב תגובה קשה על כל פגיעה מעבר לגבול, ובשני המקרים נוכחנו באוזלת ידה של הממשלה לנוכח הפרות חוזרות. אולם גם הפעם, כמו בפעמים הקודמות, לא הקדיש הקבינט הביטחוני את הזמן הנדרש כדי להחליט על התגובות ברמה מינימלית של דיוק ובהירות.
מעבר לבירור עצמו יש מקום לקבוע קריטריונים ברורים ולהכריז עליהם בפומבי, או לפחות להעביר מכתב בנושא למנהיגי העולם. קריטריונים אלה צריכים להיות בהירים, מדורגים ושקולים: על הפרה ראשונה לא תהיה תגובה למעט בקשת הסבר, במקרה של הפרה נשנית תועבר אזהרה לחמאס ואספקת הדלק והמזון תושעה עד להשבת הרגיעה למשך שלושה ימים ברציפות, ובמקרה של הפרה רביעית ישראל תחשיב את הרגיעה כבטלה ומבוטלת ותראה את עצמה חופשיה להגיב כפי שתראה לנכון.
עדיין לא מאוחר מדי. הקבינט צריך להתכנס מיידית ולהקדיש את הזמן הנדרש לדיון יסודי בקריטריונים ובפרמטרים, לקבוע הגדרות והנחיות ברורות, להעביר אותן לכל הנוגעים בדבר בממשלה ומחוצה לה, ולפרסם אותן בציבור במידת האפשר.
לפנייה לכתב/ת 
