כמעיין המתגבר: טיול היסטורי בנבי סמואל

הרי ירושלים עשירים במעיינות ובמקורות מים אחרים, והמטיילים בהם יכולים למצוא מגוון רב של מסלולים שופעי חיים. עזריאל ודניאל יחזקאל מירושלים התאהבו במעיינות הסובבים את העיר והחליטו לתעד 90 מהם בספר "מעיינות בהר".

עזריאל, הרוח החיה מאחורי המפעל, חרש את האזור ומכיר כמעט כל רגב וכל שעל. לרגל השקת הספר, יצאתי עימו לסיור בן שעה וחצי בנבי סמואל, ממש בדרך לירושלים, בשולי כביש 443 ממערב לשכונת רמות. שם טיילנו במבצר צלבני, התפעלנו ממחצבה לאבנים אדירות מימדים, דילגנו בינות לחפירות ארכיאולוגיות של שרידי חיים שהיו כאן כבר בימי בית ראשון, טבלנו יד במעיין, ביקרנו בציון (קבר שמואל) וסיימנו במעיין נוסף - עין הילה.

יוצאים לדרך

נתחיל את סיורנו בכביש 443 מרמות לכיוון גבעת זאב ותחנתנו הראשונה תהיה הגבעה הנישאת שבצד הדרך שבראשה מבצר ועצי אורן צנובר גבוהים. במקום נמצאו שרידים מתקופות מגוונות: ימי בית ראשון, תקופת החשמונאים, ביזנטיים, מוסלמי קדום, צלבני, ממלוכי, עות'מאני ועוד יד ההיסטוריה נטויה. הבסיס של האולם, למשל, הוא מהתקופה הצלבנית, ומעליו מבנה ממלוכי עות'מאני.  

היסטוריה מכל עבר. המבצר (צילומים: שרה גולד)

בקומת המרתף של המבצר ישנו קבר המיוחס במסורת לשמואל הנביא ומהגג נשקף נוף למרחבים. הגבעה נישאת לגובה של כ-900 מטר מעל פני הים ושולטת על דרך הים בואכה ירושלים. במקום חיות כ-20 משפחות שאינן שייכות לא לישראל ולא לרשות הפלסטינית.

סביב המבצר נבחין בחפירות ארכיאולוגיות שהממצאים שנמצאו בהן מעידים על ההיסטוריה של המקום ועל תהפוכותיו. השרידים מימי בית ראשון מאפשרים להניח שזהו ה"מצפה"', ואם זיהוי זה נכון, הרי שזהו המקום שבו פעל רבות שמואל.

בתנ"ך אמנם מצויין בפירוש (שמואל א', כ"ח) כי שמואל נקבר בביתו ברמה, המזוהה באזור גבע בנימין, אך כבר מהתקופה הביזנטית התפתחה מסורת המשותפת לשלוש הדתות כי מקום קבורתו של הנביא היה כאן, ובמקום הוקם מנזר "דיר סמואל". ביום מותו של שמואל הנביא, החל לפי המסורת ביום כ"ח באייר, שהינו גם יום שחרור ירושלים, נוהרים למקום מאות מתפללים, מסתופפים בבוסתנים וטובלים במעיין שמצפון למתחם.

זהו גם המקום שממנו ראו הצלבנים שבאו ממערב את ירושלים בפעם הראשונה. הם בכו וקראו למקום "הר השמחה", ולאחר כיבוש ירושלים בנו שם מצודה. בקרבות בין הבריטים לטורקים ב-1917 נפגעו קשות הכפר והמצודה ובמלחמת השחרור התחוללו במקום קרבות עזים, הן בשל חשיבותו האסטרטגית, והן בשל יוקרתו הדתית.

במלחמת ששת הימים נכבש המקום מידי הליגיון הירדני על ידי חטיבת הראל ומיד לאחר מכן החלו במקום חפירות ארכיאולוגיות שטרם הסתיימו. בשנות ה-90 הוכרז המקום כגן לאומי "הר שמואל".

השרידים הארכיאולוגיים שנחפרו

היסטוריה, נוף ומעיין לסיום

המצודה בנויה משתי קומות, נמצאת במצב שימור ושיחזור מצוין ובמקום נשמר איזון עדין בין יהודים למוסלמים. ניתן להיכנס לקבר בקומת ולהתפלל, ויש המקיימים כאן גם סעודות מצווה.

קומת הכניסה לבניין שנבנתה על ידי הצלבנים תוביל אתכם לאולם גבוה שהיה לסירוגין בית כנסת ומסגד פעיל. ממול ישנה גומחה ומשמאלכם, מתחת לחלון, תבחינו בגומחה נוספת צבועה בצבע טורקיז.

משם אפשר לעלות בגרם מדרגות תלול לגג המבנה. הנוף מרהיב - המבצר חולש על שטח נרחב: במזרח ירושלים ומרחוק רואים את עבר הירדן; מדרום הר חברון וגוש עציון; ממערב נראים השפלה ומישור החוף; מצפון ניבטים הרי בנימין עד להר בעל חצור.

עצי התאנה מניבים פרי

נשוטט בשטח, נקיף את המבצר מכל עבריו נתרשם משיטת העבודה במחצבה ומהצמחיים האופייניים לחורבות ולמקומות נטושים, המשתלבים היטב בתפאורה: צלף קוצני הפורח בשעות הבוקר, כתלית יהודה, מציץ סורי (בחורף) וטיון דביק.

בעת נפנה צפונה לאזור הבוסתנים והמעיין שנותרו מהכפר הנטוש שהיה כאן עד למלחמת ששת הימים. עצי התאנה החלו להניב פרי, וכן עצי הרימון ואגוז המלך. לאורך מסלול ההליכה, בין הסלעים, צומחת הכלמינתה האפורה, שריחה והארומה שלה דומים לאזוב המצוי והיא מתאימה לחליטת תה.  

נקיף את המתחם לכיוון צפון בזהירות, שכן יש הטובלים בנביעת המעיין כסגולה לחכמה. גם אתם מוזמנים לטבול את הידיים ולמשוח את המצח במים ולקוות לטוס. בתוך מערה בעלת קשתות נמוכות נגלה מעיין ולידו בריכה מלאה במים (לא מומלץ לשתות). יעידו על הלחות וזמינות המים במקום צמחי שערות שולמית הרבים המעטרים וממסגרים את פתח המעיין. במקום שולחנות פיקניק (לא לשכוח לאסוף את האשפה ולקחת עימכם).   

למעיין שתי קשתות ובריכה חיצונית

מכאן המשכנו לעין הילה, מעיין בתוך מערה המסומן במפות כבור מים, אליו מגיעים בדרך לא מסומנת משמאל לדרך היורדת מנבי סמואל. בתור המערה, ישנה תעלה מתפתלת בהם זורמים המים, וכשישי שפע של מים הם גם נאגרים בבריכה קטנה, במטרה להשקות את הנטיעות במקום.

• פרטים נוספים בספר "מעיינות בהר " (הוצאה עצמית). למידע על צמחי הבר של ישראל - היכנסו לאתר צמח השדה