חמודי, לאבא כואב באוברדראפט

"ואם המתנה הגדולה כבר לא תהיה בחלון ראווה?"

זה היה בוקר קטן של חסד לי ולנסיכה. הקטן אופסן בגן, היא עוד לא התחילה את הקייטנה, והעבודה שלי לא הרימה ראש באותו יום. התנפלנו שנינו ברעבתנות על כמה שעות של שיטוט איכותי במרכז הרצליה המשתפצת. התיישבנו לבסוף אב מול בתו, מנת גלידה ואייס קפה לייט בינינו והתחלתי ללמד אותה על החיים. למען הדיוק, הבוקר ניסיתי ללמד אותה על משהו שתופס 99% מהחיים. כסף.

לא הצלחתי. כמו שקורה ברוב הסיטואציות הללו, אני למדתי משהו על החיים. האזינו לסיפור הכישלון שלי.

חינוך פיננסי

מכבסת המילים המודרנית השכילה לעטוף כל דרעק שמוכרים להורים בימינו באיצטלה מתעתעת של היגיון. כך למשל, לא מעט גופים ואנשים מציעים סדנאות וקורסים שמוקדשים לנושא "כיצד נשכנע את ילדינו בסוף גן / תחילת בית ספר לא לשתות לנו בקשית את המזומנים, ונציל את אוברדראפטנו מהגעה למימדי המכתש הגדול", או בשם היותר פוליטקלי קורקט "חינוך פיננסי".

כשאני מעיין בארסנל ההמלצות והטיפים שמשגרים אלינו אותם שוחרי שלום ארנקנו, אני מודה ומתוודה שיש שם כמה רעיונות שנראים הגיוניים במבט חטוף, בכל הנוגע לעוללינו בני ה4-8. למשל:

א. למדו את הילדים להציב מטרות ריאליות מבחינה תקציבית (יעני, ילדה שמקבלת 5 שקלים, שלא תתחיל לבנות על אוסף של בראציות).

ב. למדו את הילדים להבדיל בין צרכים ורצונות – וזה נשמע ממש מתוק: שילמדו להבדיל בין דברים שהם באמת צריכים, כמו נעליים, לבין דברים שהם סתם חושקים בהם עקב מיתוג מוצלח – דוגמת אלבום מדבקות החתונה של בוב ספוג עם דורה.

ג. המלצה שלישית, ממש מרגשת: סייעו להם ללמוד מטעויותיהם ולחסוך. למשל, אם שרפת את דמי הכיס לכל השבוע כבר ביום ראשון, תפיק לקחים ולהבא תשרוף את דמי הכיס עד יום שני בבוקר.

מהו כסף ומיהו גאידמק

אני שומע כבר את נזיפות התוכחה שלכם, קוראים יקרים: "אתה סתם ציני. אלו בהחלט המלצות יפות. מה כואב לך?"

אני אגיד לכם מה כואב לי במפגן הצביעות הזה. אם תוכיחו לי שלפחות 70 אחוז מהמבוגרים בישראל נוהגים בכספם שלהם על פי אמות מידה אלו, אסתום את פי ואדפוק התנצלות פומבית על מה שאני עומד להגיד: אנחנו דורשים מהם, מאותם ילדים שרק התחילו לפתח את כישורי החשיבה המורכבים שלהם, מיומנויות בקרה ושליטה שלנו כמבוגרים רציונליים אין!

לפחות בפעם האחרונה שבדקתי, יותר מ-60% ממשקי הבית בישראל היו במינוס, אז אל תמכרו לי סיפורים.

השאלה המעניינת היא למה זה קורה? למה אנחנו רצים לחנך אותם לנהוג בתבונה בכסף לפני שאנחנו עושים זאת? כיוון שתפיסה של כסף והתמודדות עם כסף רחוקה מלהיות עניין רציונלי נטו.

לא מאמינים? גשו לאדם הראשון שבסביבתכם ובשרו לו שאתם עומדים להציג לו הגדרה למושג ידוע. אם יענה לאתגר, חודו לו את חידתי: "מהו אמצעי החליפין הממיר שירותים ואובייקטים ברי קיימא לתוצרי נייר ומתכת שערכם מוסכם חברתית ותרבותית?" עכשיו תמדדו כמה שניות יעברו עד שיתאושש מההלם ויענה "כסף".

כעת גשו לחבר אחר ואימרו לו שעליו להפיק את האסוציאציה הראשונה שתעלה לו למשמע המילה שתשגרו לחלל. הסכים? יופי. התקרבו אליו ובקול דבש מלטף סננו "גאידמק..." . נו, מה יצא?

כסף הוא גם עניין רגשי

מה רוצה הונטורה להגיד? שתכנון יעיל של נושא המצלצלים איננו רק אתגר מתמטי. אצל רובנו קודם כל מדובר בעניין רגשי. אנחנו אוחזים בידנו סטיפה מרשרשת של ניירות ותחושה של ביטחון, עוצמה ועונג אופפת אותנו. אם התדפיס שהקיא עלינו הכספומט מבשר על חמישה חיובים שונים שנגסו לנו במפתיע בעו"ש, עננה שחורה צובעת את יומנו ורצוי לבני אנוש להתרחק מאיתנו באותו רגע.

בעצם, לטעון שכסף הוא בעיקר עניין של מספרים, משול לטענה שסקס בחיינו הוא רק תהליך ביולוגי של רביה. אני מאמין (או לכל הפחות מקווה) שכל היושב בציון מבין שלא כך הדבר.

ובגלל שהעסק הזה כל כך רגשי ומעורר חרדה אצלנו, אנחנו עיוורים לחלוטין למגבלות השכליות האובייקטיביות של ילדים עד גיל שבע בערך בהבנה של נושאים כמותיים בכלל וענייני דולרים בפרט.

לא אכנס פה להרצאה פסיכולוגיסטית מייגעת, אך רק זאת אומר – חשיבה של ילד בגילאים אלו היא קונקרטית לאללה. הוא יכול לעסוק באופן הגיוני רק בדברים שנמצאים פיזית מולו. שוויו של מוצר בשקלים הוא עניין אבסטרקטי לחלוטין. מבוגר יביט בפוסטר המציע חופשה משפחתית קסומה בקרביה של אירופה הקלאסית וגלגליו האפורים יתחילו אוטומטית לשקול איזו תכנית חיסכון הוא שובר כדי לתקצב את החלום העתידי. בנו הקטן והמתוק כסוכר יישאב אל תמונות הנופים והיורודיסני וצליל קול המלאכים שלו יתנגן: "אבאל'ה, בוא נלך לשם!".

אל תשליכו על הקטנים את אחריות ההתמודדות עם קונספטים מורכבים כמו חיסכון, מאזני הכנסות, הוצאות, עלויות בלתי צפויות ועתיד המשפחה. זו אחת הבאסות המוסכמות שבן אנוש נוטל על כתפיו כשהוא הופך להורה. זה לא אומר שאין מה לעשות בנושא עם צאצאינו, אבל קודם כל קחו את הביטוי המופלץ הזה "חינוך פיננסי", שנועד רק לפרנס סדנאות מלוקקות להורים מותשים, השמיטו ממנו את המילה "פיננסי" ותישארו עם העיקר – חינוך.

רדו כרגע מהעניין של הכסף, המשיכו להקפיד על גבולות סבירים, המשיכו לטפח את כישוריו החברתיים של העולל ואת יכולתו להתחלק. תעשו בעצם את כל מה שאתם, כהורים טובים, עושים ממילא. כך בעצם תטפחו שלושה אלמנטים חיוניים שיסייעו לו בעתיד, כשיגדל ויבשיל, להתמודד עם כסף ומורכבויותיו:

1. היכולת להיות מחושב בפעולותיך. להקדים מחשבה להתנהגות. אל תשכחו שהסוד מאחורי מטבעות לשון טרנדיות כמו "אינטליגנציה רגשית" ו"חינוך פיננסי" מסתתר בביטוי "חכה שניה".

2. האלמנט השני מתייחס ליכולת להבין שכל אינטראקציה אנושית היא סוג של תן וקח. כסף הוא רק אמצעי אחד של חליפין. פעמים רבות נקריב אותו בשמחה כדי לקבל ביטחון, יוקרה או עונג. היכולת לדעת כמה לבקש היא משנית ליכולת לדעת מה אתה בעצם רוצה.

3. פשוט היכולת לדחות סיפוקים. הכישרון להבין שהשקעה של זמן, חמלה או כסף, תגבה מאיתנו טיפה בטווח הקצר ותיתן לנו את האפשרות לנהר גועש בטווח הארוך. זוהי מיומנות שהשליטה בה אמורה להתחיל הרבה הרבה לפני שחתמנו על הצ'ק הראשון בחיינו.

הגלידה כבר הושמדה, והאייס קפה לייט כבר הפך קרח. "אז אבא, תוכל לתת לי עכשיו קצת חיסכון לקנות מדבקות של פיות?"

העפתי מבט מפוכח בנסיכה היפה שלי "עזבי חיסכון. אבא סתם מדבר שטויות. בואי נלך לקנות מדבקות".

יום טוב לכולם, בברכת עו"ש מאוזן, גיל. 

• גיל ונטורה הוא אבא לשניים, פסיכולוג, מפתח ומעביר את הקורס "חשיבה יצירתית - מהמוח אל השטח", יועץ קריירה ומאמן חשיבה, מרצה לפסיכולוגיה התפתחותית ואחראי ארצי על קורס אינטליגנציה אנושית באוניברסיטה הפתוחה.
  

• לכל הטורים של גיל ונטורה.