ביתו של מחבל יהודי ייהרס גם הוא?

שום דבר בעולם לא מצדיק רצח חפים מפשע, וקביעה זו מתאימה כמובן גם למסע ההרג של הפלסטיני מצור באהר ברחובות ירושלים, שגבה שלושה קורבנות וגרם לפציעתם של עשרות. למרבה האירוניה, הפיגוע התרחש מספר ימים לאחר שארגון פלסטיני העוסק בזכויות האזרח הגיש בספרד תביעה נגד בכירים ישראלים באשמת פשעי מלחמה, בדרישה להעמידם לדין משום שלשיטתם ולטעמם הם היו אחראים להרג ילדים וחפים מפשע בעזה.

אך אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. וקשה, אם לא בלתי אפשרי, לגייס את דעת הקהל העולמית לטובת העם שנאנק תחת עול הכיבוש באמצעות מעשים כאלה. לראיה: מיד אחרי מסע ההרג התגייס העולם המערבי והרשות הפלסטינית לגנות את הפיגוע ולעמוד לימין מדינת ישראל בשעתה הקשה.

זאת להבדיל ממצבים בהם ישראל מבצעת הרג בקרב הפלסטינים. או אז שומר אותו עולם על שתיקת כבשים ואינו ממהר לגנות את צה"ל או את ישראל. מדיניות דו פרצופית זו של העולם המערבי, שמכנה את עצמו נאור, מצריכה בדיקה מעמיקה יותר בהזדמנות אחרת.

לגופו של עניין: הטענות שנשמעו כאילו מבצע הפיגוע הוא מסומם שנכנס למה שמכונה בעגת העבריינים לקריז, איננה רלוונטית. אם כל נרקומן פלסטיני ממזרח ירושלים יחליט להרוג ישראלים כאשר יחסר לו הסם, אנו עומדים בפני מסע של שפיכות דמים כואב ודואב, משום שאחוז הנרקומנים במזרח העיר בעלייה מתמדת. וגם אם לטענה יש אחיזה במציאות, מחר יקום נרקומן אחר וירצח את בני משפחתו, אשתו וילדיו, והיו דברים מעולם.

אך על מקבלי ההחלטות בממשלת ישראל לשאול את השאלות הקשות: מה מניע צעיר פלסטיני ממזרח העיר לבצע מעשה כזה? האם מדיניות האפליה הישראלית שמונהגת בעיר הערבית, דוחפת צעירים מיואשים לקום ולעשות מעשה? האם מישהו במערכת הפוליטית והביטחונית ער לקביעת ארגוני זכויות האדם העולמיים לפיה ישראל מנהלת מסע של טיהור אתני במזרח העיר? האם הריסת הבתים, גדר ההפרדה הגזענית, ההזנחה הפושעת, ההתנחלויות בלב העיר העתיקה, ההתנכלויות של הרשויות - לא יוצרות סיר לחץ שמתפוצץ כעת בפנינו וגורם להרג חפים מפשע?

דרישתם של חוגים פוליטיים נרחבים להרוס את ביתו של מבצע הפיגוע ולגרש את בני משפחתו לעזה, איננה רלוונטית. האם על דרישה להרוס את ביתו של ברוך גולדשטיין, מבצע הטבח בחברון, שהוקם על קרקע ערבית? האם שמעתם על מדינה אחרת חוץ מישראל, שמקימה אנדרטה לרוצח שפל ומתועב? האם נהרסו בתיהם של חברי המחתרת היהודית שפעלו בשטחים הכבושים בשנות ה-80? הריסת הבית רק תפתח פתח לצעירים נוספים לנקום את המעשה.

ישראל ניסתה את כל השיטות כדי לדכא את הפלסטינים, אבל העובדה הכואבת היא שהמעשים נמשכים. מדיניות הריסת הבתים רק הביאה לכך שארגונים פלסטינים החלו לתמוך כלכלית במשפחות שבתיהן נהרסו. בכך עקרו מן השורש את רעיון ההרתעה המיוחל.

ההיסטוריה לימדה אותנו ששום אמצעי לא יעמוד בפני רצונו של עם זה או אחר להשתחרר מכיבוש. תבינו, ישראל עם כל עוצמתה הצבאית לא הצליחה במשך שבע שנים למנוע את ירי הקסאמים לעבר הישובים בדרום, ונאלצה בסופו של יום להגיע להסכם הפסקת אש עם תנועת החמאס. למה לא חתרו לכך קודם? האם לא היה נחסך כך הרבה דם בשני הצדדים?