מדינה מחפשת ריטלין
בתוך ההמולה המדינית, הביטחונית, הקרימינלית התורנית, מתקוטטים שרינו כאילו אין מחר. "אצלם טובת הממשלה קודמת למדינה", מודה בכיר בקואליציה, שמתפלא בעיקר על הציבור. וגם: איך הצילה הממלכתיות של הרב הצבאי את עסקת השבויים, ומה כל זה יעשה לעסקת שליט?
השבוע הזה החל ומסתיים בפדיון שבויים בצפון. באמצע המשיכו לטפטף הקסאם והפצמ"רים על שדרות ועוטף עזה. היו גם חילופי איומים על מה נעשה לאיראן ומה היא תעשה לנו. נערך סבב הידברות שלישי עם סוריה על אדמת טורקיה. ונקרענו מכאב מסע הרצח של פלסטיני מזוין בקאטרפילר ברחוב יפו בירושלים.
זו התמצית הלא-מזוקקת של מה שישראל עומדת מולו: חטיפות ומוות, אש על אזרחים בדרום, פחד מגרעין בידי צורר, טרור מזוויע בידי אזרח ישראלי ממזרח ירושלים. בבוקר אינך יודע מה יביא לך הצהרים, ובלילה אתה מתפלל שלא תקום לכותרות מזוויעות למחרת. במקום לתכנן את חופשת הקיץ עם הילדים, טרודים אזרחי ישראל בדרמה המדינית, הביטחונית, הקרימינלית התורנית. מדינה בהיפראקטיביות, ואין אף אחד שיספק לה ריטלין.
ובתוך כך שרינו מתקוטטים כאילו אין מחר: פרידמן מנסה להוביל להחלטת ממשלה בעניין הקמת ועדת בדיקה ממשלתית על התנהלות המשטרה והפרקליטות בפרשת רמון; דיכטר קורא לראש הממשלה ללכת, באותן דקות בהן דוהר שופל ענק במרחק 5 דקות משם, רוצח שלושה ופוצע עשרות; אלי ישי עדיין תובע קצבאות, שאם לא כן, יפרוש מהקואליציה; במפלגת העבודה מחיים את עוללות החשדות לשחיתות ולאלימות מכוונת בצמתים מ-1999; לבני בקושי מדברת עם אולמרט, אולמרט בקושי מדבר עם ברק; אולי יכניסו את אלי אפללו כשר, כי צריך לחזק את מחנה אולמרט. פוליטיקת "בחירות עכשיו", ואחרינו המבול.
בכיר בקואליציה, התומך בבחירות מוקדמות ככל האפשר, אומר לנו: "אין להתפלא על מי שמצייר תמונה כאילו הממשלה מתפקדת. אצלם טובת הממשלה קודמת לטובת המדינה. אין לי אלא להתפלא על הציבור שמקבל את זה".
אנחת הרווחה תתחלף בכאב
אם נכונות התחזיות בלשכת ראש הממשלה, הרי שבתוך שבועיים לכל היותר יוחזרו אלעד ואודי הביתה. הם יחזרו חיים או מתים, כשנטיית המוסד ואמ"ן לקבוע שאינם בחיים. אנחת הרווחה של המשפחות תתחלף עד מהרה בכאב ציבורי על מדינה, שארגון טרור פרו-איראני כופף את ידה. אולמרט יודע את זה, כמו גם 22 שרי ממשלתו שהצביעו בעד. העסקה הזאת, יודעות גם משפחות החטופים שלנו, תדחף את חיזבאללה לחטיפות נוספות.
אולמרט יודע, לכן הוא נקרע. במקרה של אודי ואלדד הוא נכנע ללחץ המשפחות, ללחץ גורמים רבי-השפעה בתקשורת, להמיית לב הציבור. הוא ישחרר את סמיר קונטאר, כשהוא יודע שהמחיר הציבורי שישלם הוא רק המבוא לשחרור הרוצחים שמבקש החמאס בתמורה לגלעד שליט. אנשיו אומרים לנו שהכף ובה החשש, שמא יחזור לנו מקרה רון ארד, הכריעה. הם לא יכולים להתנבא, אבל ברור להם שהתקדים בהשבת אודי ואלדד יהיה רב-משקל במשא-ומתן שייערך בקהיר להחזרת גלעד הביתה.
"מה שקיבלנו", אומר לנו שר אחד, "זאת מדינה שנכנעת לתכתיבים של ארגון טרור. הטרור מכתיב לנו את המחיר, הטרור ימשיך לחטוף כי הבין שזה משתלם לו, הטרור מכופף את גווה של ישראל. כולנו רוצים את הבנים חזרה, אבל לא במחיר הפגיעה בריבונות ישראל והיכולת שלה לעצור את טרור החטיפות".
כבר עכשיו המחיר שדורש חמאס גבוה בהרבה: 450 אסירים, רבים מתוכם רוצחים מורשעים השפוטים למאסרי עולם. התקדים נקבע, ומקרוב נקבע. עכשיו יבקש חמאס את הנתח שלו. המאבק הציבורי הגדול יתרחש כאשר יתפרסמו שמות העתידים להשתחרר - ממתכנני הרצח במלון "פארק" בנתניה ועד למפגעי האוטובוסים בירושלים ובכלל. אנשים שדם ישראלי מכתים את ידיהם לנצח, ולמרות זאת ישראל נדרשת לשחררם.
עוד לא נקבע מתי ישוב עופר דקל לקהיר, ומתי יתחיל המשא-ומתן האינטנסיבי. מה שכן ברור הוא שישראל נמצאת שם בנקודת מוצא לא טובה. היא אמנם מצהירה שהיא תובעת מהחמאס להגמיש את רשימת הרוצחים שהוא דורש, ושמעבר רפיח לא ייפתח אלא לאחר התקדמות של ממש. היא אמנם טוענת שלא תאפשר שליטה של החמאס במעבר רפיח, אלא תתבע את נוכחות הרשות הפלסטינית. אבל "אחרי שחיזבאללה קיבל את שלו", אומרים המתנגדים החוששים בירושלים, "החמאס לא יוותר בקלות. אנחנו, לצערנו, ניאלץ להיכנע, כי כבר נכנענו עם רגב וגולדווסר. שוב ניאלץ להתכופף מול ארגון טרור פרו-איראני, שמחזיק בן שלנו כבן-ערובה".
הספין שלא היה
אולמרט הטיל את מלוא כובד משקלו ביום ראשון, כדי לקבל בממשלה החלטה שתחזיר את אלדד רגב ואודי גולדווסר הביתה. לכן יכול היה לעמוד בגו זקוף ובעין דומעת מול המשפחות, ולטעון "ששקרן ונבל כל מי שטען שאני ניסיתי לסכל את העסקה. לא היו ספינים ולא היו זיגזוגים, הייתה התלבטות שזכאי לה מנהיג".
אולמרט הגיע להכרעה על גורל הבנים פגוע עמוקות. הוא נפגע מטענת המשפחות של החטופים, שניסה לנהל ספין על גבן. האשימו אותו בספין לאחר הפרסום כאן, על כך שחיזבאללה תבע מאות אסירים פלסטינים כחלק מהעסקה. טענו שאולמרט היה אחראי לפרסום, כדי לסדר לעצמו סולם לרדת מהעסקה. אחרים הגדילו עשות וטענו ש"מדובר בברווז עיתונאי, ספין מארץ הספינים".
בישיבת ההכרעה של הממשלה נחשפה האמת לאשורה. ציפי לבני, רוני בר-און ורפי איתן תבעו לדעת אם הייתה תביעה חדשה של חיזבאללה לשחרור מאות פלסטינים, או לא. אולמרט ביקש שם מהשליח המיוחד שלו, דקל, שיחדד את הנקודה. הוא חידד: "700 אסירים ביקש חיזבאללה דרך המתווך הגרמני בפגישה שלי איתו לפני תשעה ימים. זאת אחרי שכבר סוכם בפגישות קודמות שזה לא יקרה, שישראל תשחרר כמה אסירים שהיא חושבת ותקבע את זהותם. דחיתי את התביעה".
בשיחות סגורות דחה אולמרט טענה נוספת שפגעה בו, כאילו זיגזג בנושא הכרזת אלדד ואודי כחללים. "לא אני יזמתי, לא אני דחפתי", הבהיר. "המחליטים היו ראשי השירותים, בדיון שנערך בעקבות מידע חדש שהגיע אל המודיעין שלנו. האחריות, על פי החלטת הוועדה של ראשי השירותים, הוטלה על הרמטכ"ל, והיא נמצאת בסמכות מלאה של הרב הצבאי הראשי". המזל היה שהרב אביחי רונצקי נהג בממלכתיות רבה, ונמנע מלחוות את דעתו ולקבוע שהבנים חללים בטרם הכריעה הממשלה בעד העסקה. אלמלא התנהלותו, היה קשה עוד יותר לאולמרט להוביל לעסקה להשבת אודי ואלדד הביתה.
לפנייה לכתב/ת 
הרב רונצקי. נהג בממלכתיות
צילום: צביקה טישלר
רגע של חסד. משפחות רגב וגולדווסר אחרי אישור העסקה
צילום: רויטרס
דיכטר. בזמן שהשוּפל דרס
צילום: גיל יוחנן
מומלצים
