העולם מריר אז צוחקים

אחרי "מהדורה מוגבלת" ו"דבר עם הסוכן שלי", שתי תוכניות מקור בערוץ ביפ שירדו מהמסך, שודר אמש הפרק הראשון של "אבי ביטר חי בסרט", הסדרה החדשה אותה ערך וביים איתי שגב. סוף סוף, הגיע דם חדש, בדמות תוכנית שהיא יציר כלאיים בין ריאליטי, תעודה ופארודיה.

האמן הרב-תחומי אבי ביטר, שחתום על יצירות מופת כגון "חבר ואח" ו"קורבן האהבה", החליט לחזור לתעשיית הקולנוע. אלא שהפעם, הוא לא מתכוון להסתפק בדוכנים בתחנה המרכזית בתל-אביב ושידורים חוזרים בשעות המתות של ערוצי הנישה: אבי ביטר עומד לעשות סרט שיכבוש גם את הממסד, שיציב אותו בשורה אחת עם יוצרים כמו ארי פולמן, ערן קולירין ודומיהם (להלן: "כוזרים"). אבי ביטר רוצה אוסקר - או לפחות שיזמינו אותו לטקס, גם אם כצופה. ולמרבה המזל, לנו ישנה האפשרות לצפות בו בדרך החתחתים העומדת לפניו.

סרטיו של אבי ביטר הם מופת של טראש מזוקק: משחק מוקצן, חוסר עקביות, צילום חובבני, תסריטים מופרכים וכל אחד מהם, ללא יוצא מן הכלל, ראוי למקום של כבוד ברשימת הסרטים המצחיקים ביותר שידע הקולנוע הישראלי.

אבל בניגוד ל"המאסטרו", הניסיון הקודם לתעד אושיית טראש מקומית, התוכנית הזו מגיעה עם מטרה מוגדרת: ביטר מתכנן "לתת את הבום", לדבריו, או בשפת בני אנוש - לעשות סרט שיתעלה על כל אותן קלאסיקות מודרניות, וגם יסדר לו את העו"ש.

לכל מי שהחמיץ, להלן תקציר הפרק הראשון: אבי ביטר מחליט לעשות את סרטו הטוב ביותר עד כה. הוא מסביר לאשתו מיהם "הכוזרים" (שימו לב: ביטוי זה עתיד להפוך לתחליף מרענן ל"אשכנזים", "סמולנים" וכו') ומדוע כה חשוב שהם יכירו באיכויות הנדירות של הקולנוע האבי-ביטרי.

דובר קוסאשווילי נרתם למאמץ המלחמתי ומספק לבמאי עתיר

הניסיון כמה טיפים שיהפכו אותו למקצועי עוד יותר (לא לצלם את אמצעי התאורה, למשל), לא לפני שגם הוא מגלה את סיפורו ההיסטורי והטרגי של העם הכוזרי.

אפשר לטעון כנגד הסדרה שהיא בעצם מבקשת להגחיך את דמותו של ביטר, שהיא מנצלת את חוסר המודעות הטוטאלי בשביל לספק בידור זול להמונים. נו, שיטענו. בפועל, רוב תוכניות הטלוויזיה מגחיכות את הגיבורים שלהן (ע"ע עידן קפון). ההבדל כאן הוא שההומור העצמי הוא חלק בלתי נפרד ממעמדו הפולחני של ביטר, וקשה להאמין שהדבר נעלם מעיניו.

השאלה העיקרית שנותרה על הפרק, זו שתחרוץ את גורלה של "אבי ביטר חי בסרט", היא האם ההתמקדות בפרסונה הכל כך ייחודית הזו תצליח להחזיק מעמד יותר מפרק אחד או שניים. מהפרק הראשון, נראה שיש פה פוטנציאל לקצת "קונטיניואיטי", כדבריו של ביטר. מי יודע, אולי ייצא מזה אפילו סרט.