מפנטזת על חצי-חצי: בוצ' עם טאץ' של רוך
היא לא חייבת להיות על אופנוע, או משאית. היא לא חייבת ללבוש שחור או ללכת עם מגפי בוקרים גם בקיץ. גם לא חובה שיהיה לה כובע של קאובוי או שיער קצר. אין שום דבר חיצוני שחייב להיות עליה בכלל, זה משהו אחר, חמקמק יותר
בשנת 2008 היא לא חייבת להיות על אופנוע, או משאית. היא לא חייבת ללבוש שחור או ללכת עם מגפי בוקרים גם בקיץ. גם לא חובה שיהיה לה כובע של קאובוי או שיער קצר. אין שום דבר חיצוני שחייב להיות עליה בכלל, זה משהו אחר, סוג של ארומה, או סגנון. אבל חייב ללוות את הבוצ' מהחלומות שלי איזה פרדוקס. היא צריכה להיות מסוגלת לכתוב שירה מידי פעם, או לצייר, או לחבב יחד איתי איזה קומדיה רומנטית שנונה. רוך וקשיחות בו זמנית, הניגוד הזה הוא מה שמושך אותי.
שנים שאני מנסה להסביר לעצמי את המשיכה שלי לאותה דמות שהיא חצי-חצי, קונטרסט שכזה בין רוך לקושי, בין החוץ לבפנים. זו בדיוק הנקודה שבה אני מאוהבת, זו בדיוק הנקודה שממנה מתחילים אצלי החלומות כולם. זו גם בדיוק הנקודה שאנשים לא מבינים, בדרך כלל, ויוצרת עבור הבוצ'ים והבוצ'ות חיכוכים עם הסביבה, ששואלת אותם כל הזמן את השאלה הנצחית: "אתה בן או בת?"
לא תמיד יש לזה תשובה פשוטה. לפעמים גם וגם, לפעמים ממש בן, לפעמים ממש בת, לפעמים לא זה ולא זה. סימון דה בובאר כבר אמרה מזמן שאת לא נולדת אשה, את נעשית אחת. זה נכון על כל המגדרים. יש יותר משני מגדרים, יש אפילו יותר מחמישה. יש בזה היגיון רב, ובניסוח פשוט למדי משלט מהמם במצעד הגאווה בתל אביב – "יש שבעה מיליארד בני אדם בעולם, למה רק שני מגדרים?"
מגדר אינו בהכרח פיזי, הוא בעיקר מצב מנטאלי
מגדר אינו תלוי איברי מין. הוא אינו תלוי גוף בהכרח. הוא פחות או יותר נזיל כמו מייקאפ של דראג קווין, כמו שטענה והוכיחה החוקרת ג'ודית באטלר. מגדר אינו בהכרח פיזי, הוא בעיקר מצב מנטאלי מסויים, מקום בו אמור להיות לך נוח.
לרוב האנשים אכן נוח באופן יחסי עם ההגדרות של "גבר" ו"אשה". לרבים אחרים – לא כל כך נוח, ולפעמים אפילו גורם סבל מהותי ומשמעותי. כבר כתבתי כאן על דראג ועל החופש לבחון דרך היפוך מגדרי את המוסכמות, את הנקודות הנוחות יותר ופחות. הדראג הוא בהחלט מרחב מוגן לאלו שלא חשים בנוח מול שני הסימנים המובהקים של תאי שירותים ולא בהכרח יודעים לאן הם שייכים ושייכות.
במידה רבה, בוצ' זה מגדר לא פחות מגבר או אשה. כפי שגבר אינו פחות גבר בשמלה, כך גם הבוצ' נותרת כזו, גם ללא קשר להופעה חיצונית. זה ההליכה, החזקת הגוף המרתקת. המופנמות מחד גיסא והישירות מאידך גיסא, הרגישות והקשיחות שלובים יחד. התשוקה לבוצ' היא התשוקה לניגוד עצמו, לפער שבין הכוח לרוך, לצורה המיוחדת שבה שני אלה מגולמים לשפת גוף, לסגנון דיבור, למבט. זה משהו שלא תמיד אפשר להסביר אותו בדיוק, כיוון שהוא מורכב מפרדוקס – משהו שהוא בין העולמות, בין המגדרים, בין המשבצות אליהן חונכנו.
אני לא רוצה שיגשרו לי בכלל על הפער הסקסי הזה. אני לא רוצה אותם מתאימים למשהו מלבד לעצמם. אני רוצה אותם, מלאי עוצמה, כמו שהם, עם הפערים, עם הקונטרסטים. הרי גם אני הפכתי להיות אשה-קונטרסט, ביישנית ועדינה מצד אחד ומצד שני אקסהיביציוניסטית שלא סותמת את הפה.
תודה לאל, העולם כבר מזמן אינו מורכב מבנים שלובשים רק כחול ובנות שלובשות רק ורוד, כהעתקה לאותו סמל לסימון תינוקות זכרים ונקבות בבית חולים שהפכה לסמל בינלאומי. מזמן נוצרה קשת שלמה של גוונים. הוורוד הפך מזמן להיות יוניסקס. גם הגבריות השתנתה ונעה מהמקום של המאצ'ו לכיוונים מעניינים ונוחים הרבה יותר ואפילו הפכה להיות יוניסקס, כמו שמוכיחים הגיבורים שלי, הבוצ'ות והבוצ'ים.
הם גיבורים כי הם נשארים נאמנים לעצמם, למרות שכל הסביבה משדרת להם שזה לא בסדר, שכדאי שיאריכו את השיער הקצר שלהם ויתאימו למשבצת, שיהיה קל לתייק אותם. הם הגיבורים הפרטיים שלי, כיוון שזכיתי להכיר כמה לעומק. אי אפשר, כמעט במתכוון, להבין אותם על פני השטח. הם מחזיקים באמת אחרת, משהו שדורש ממי שראה רק את המשבצות בחייו להכיר פתאום צורה אחרת, משתנה ונזילה בהרבה.
כינו אותם בתגובות "מכוערים" או "מכוערות"
היו בתגובות לטורים הערות שונאות כלפי אותם בוצ'ים ובוצ'ות, כינו אותם מכוערים או מכוערות וכינויים "מעודנים" נוספים. אבל בעיניי, וזה נכון מגיל שש, הם מלאי סקס אפיל וכוח. מבחינתי, הם החלק הסקסי ביותר של הקהילה שלי. הם הגיבורים שלי גם בעתיד המזהיר שאני רוצה עבור עצמי בהמשך חיי ובזוגיות שאבנה בעתיד.
ידיד טוב אמר לי פעם שלא הייתי אשה אם לא הייתי צריכה לחיות עם לפחות שישה פרדוקסים. לפי ההגדרה הזו, אני כנראה אשה מצטיינת, כיוון שהתקופה המאושרת ביותר בחיי היתה כשהיו לי לפחות 12 כאלה, חצי שלי וחצי של הבוצ' שלצידי. הקונטרסט העז בין הידיים החזקות והכוח שיש ביציבה הבוצ'ית לבין העדינות בה נוגעות בי אותן ידיים משאיר אותי עם נשימה מתקצרת ודופק מהיר במיוחד. במילים אחרות, המייל שלי נמצא פה מימין. בוצ'ים, בוצ'ות, וכל מה שבאמצע - תרגישו חופשי.
- מוקדש באהבה רבה לבוצ'ות, לבוצ'ים, לבוצ'ונים, לטום בויז, לסטון בוצ'ים, לג'נדר-קווירים, לטרנסים, למלכי הדראג ולכל מי שאוהבות אותם.
לפנייה לכתב/ת 
