פיז'ו 308 - איחוד אירופה

במשך שנים ארוכות, הצרפתים היו משוכנעים שכל דבר שמקורו במולדתם האהובה, הוא הטוב ביותר בעולם. הם היו בטוחים שהיין שלהם הכי טעים, ושהנשים שלהם הכי יפות, ושיש להם את הבגדים הכי מעוצבים, ואת שחקני הכדורגל הכי מוצלחים, ואת המכוניות הכי טובות. ואז, בשנת 1998, הגיעה אליפות העולם בכדורגל, ועשתה מהפכה קטנה: הצרפתים גילו שבנבחרת הלאומית שלהם יש מעט מאוד צרפתים. למעשה, כל הכוכבים הגדולים היו מהגרים או בני-מהגרים. וראו איזה פלא - דווקא הנבחרת הזו, שהייתה צרפתית כמו בגט עם חומוס ושקשוקה, זכתה באליפות העולם. מה שכמובן גרם לצרפתים לבחון מחדש את הפטריוטיזם המוגזם שלהם.

איפה השיק?

זוכרים את המכוניות הצרפתיות של שנות ה-90, כמו פיז'ו 406 ו-206, שנדמה כי נטפו "שיק" וסטייל מכל קימור? ובכן, תשכחו מהן. ה-308 היא הרבה דברים, אבל שיק מעודן וכובש כמו-פעם אין בה. למעשה, מכמה זוויות היא אפילו אגרסיבית מדי. למשל מלפנים, שם תמצאו את אחד החרטומים הכי בולטים בתעשיית הרכב - אולי כמחווה לחוטם האגדי של שארל דה-גול. אבל האכזבה האמיתית מה-308 נובעת מכך שהיא דומה מדי לקודמתה, ה-307. זה אמנם לא דבר רע, אבל אפשר היה לצפות מפיז'ו לקצת יותר שאר רוח ואומץ.

למרבה השמחה, כניסה לתא הנוסעים משכיחה את הביקורת שמעורר העיצוב החיצוני. לא רק שהעיצוב בפנים נאה והרמוני, אלא שגם איכות החומרים שודרגה, ובזכותה יכולה ה-308 להרגיש טוב גם מול יריבות גרמניות איכותיות שהציבו אך לפני שנים אמת מידה בתחום - פולקסווגן גולף למשל. בכל זאת, לא הכל מושלם: איכות ההרכבה עדיין לא מיישרת קו עם מיטב תוצרת יפן, ובמכונית המבחן אף נשמעו כמה צרצורים לא מחמיאים. גם מרחב הפנים אינו חף מחסרונות, בעיקר בגלל גג פנורמי ענק, שאמנם משרה הרגשה אוורירית, אך פוגם במרווח הראש ליושבים מאחור.

מנוע-מנוע, אבל התיבה?

את ההוכחה הטובה ביותר לפטירתו של הפטריוטיזם הצרפתי, אפשר למצוא בתא המנוע: שיתוף פעולה בין ב.מ.וו לפיז'ו הוא העומד מאחורי מנוע ה-1.6 ליטר טורבו-בנזין של ה-308. וזה שיתוף פעולה שכדאי וראוי לברך עליו: עם 140 כ"ס ו-24.5 קג"מ, ה-308 מרגישה זריזה ומהירה, בכל תנאי כביש. אלא שאליה וקוץ בה: אל המנוע המצוין הזה, מחוברת אחת מתיבות ההילוכים היותר-מושמצות בתעשיית הרכב - ה-AL4 האוטומטית, שמציעה ארבעה יחסי העברה בלבד, ולא מעט רגעים של תסכול. בעידן תיבות ההילוכים המודרניות, היא מציגה חוסר עידון בולט בהעברת הילוכים, פועל יוצא של ניסיון "להבין" את הנהג.

גם בהתנהגות הכביש של ה-308 ניכרת השפעה גרמנית: את הרכות והנינוחות של מכוניות פיז'ו "של פעם" מחליפה נוקשות כמעט-טבטונית. זה טוב לנהיגה מהירה בכבישים מפותלים, פחות מוצלח בנסיעה רגועה בעיר. בכך מיישרת פיז'ו קו עם המקובל בתעשיית הרכב: כמו מרבית יריבותיה, ה-308 היא מכונית שיודעת לנסוע מהר ובטוח, אבל תשכחו משיכוך מהמורות "צרפתי", שיודע להחליק כל סדק באספלט.

אפרופו מהירות: למרות שאפשר לנהוג בה מהר, ומדי פעם אפילו ליהנות מכך, ה-308 אינה מכונית מהנה לנהיגה. חסרות לה אותן תחושות - מההגה ומהמושב - שיכולות להפוך כל נהיגה לחוויה מהנה.

כמה כסף

אלא שהבעיה העיקרית של ה-308 היא כלכלית: גרסת ה-1.6 ליטר טורבו-בנזין עולה 146 אלף שקל (או 151 אלף, עם תוספת גג פנורמי). אמנם גרסה זו מצוידת בתפריט אביזרים מרשים, אבל אסור לשכוח כי בשכונת המחיר הזו אפשר למצוא לא מעט מתחרות חזקות ובעלות שם. גרסאות שונות של גולף למשל, שלא להזכיר משפחתיות גדולות ונחשבות כמו מאזדה 6 או פורד מונדיאו. לצער היבואן, גם גרסת הבסיס של ה-308, עם מנוע 1.6 ליטר בנזין (120 כ"ס), אינה זולה: מחירה - 130 אלף שקל - מוציא אותה מעשית מהתחרות החשובה כל-כך בשוק הליסינג, ומצמצם עד מאוד את היקף המכירות הפוטנציאלי.

מה שבסופו של דבר אומר שה-308 תיאלץ להתמודד עם תחרות קשה מאוד, שעשויה להתברר כקשה מדי. ואם לא יהיו שינויים מפתיעים, היא תיאלץ להסתפק בנתח שוק קטן למדי.