משפחת פיינברג: בחזרה לימי ראשית הציונות ב'

בשבוע שעבר התחלנו לעסוק בסיפורן של שלוש משפחות אשר משאת חייהן היתה הגשמת הרעיון הציוני בארץ ישראל: משפחות פיינברג, בלקינד וחנקין. בין שלוש המשפחות היו גם קשרים משפחתיים, וכן קשרים למשפחות נוספות: וילבושביץ, קראוזה, שוחט, אהרונסון.

בסדרת הכתבות הקרובה נביא כאן תצלומים של משפחות אלו שסיפורן הוא סיפור ארץ ישראל המתחדשת מלפני יותר ממאה שנים. התמונות מאלבום תמר אשל בת צילה לבית פיינברג. 

1. 1912 - לקראת סיום לימודי המחזור הראשון של הגימנסיה הרצליה. מימין: רבקה רזניק, צילה (מאד אהבה לבוש גברי), רבקה שרתוק (הוז).

2. בשנת 1913 נסתיים מחזור הלימודים הראשון בגימנסיה הרצליה, בו למדה צילה. עם גמר לימודיה ביקשה צילה להמשיך ללמוד באוניברסיטה, מאחר ובארץ ישראל לא היתה עוד אוניברסיטה, היא נרשמה לאוניברסיטה בברלין ללימודי חקלאות ובוטניקה. כאן בתצלום, עם משפחתה לפני הנסיעה לגרמניה, עם אמה פאני האח אבשלום ובת אחותה זהרה אשר הצטרפה לנסיעה. הוריה של זהרה, שושנה ונחום וילבוש, עבדו באותה שנה בביח"ר בסנט-פטרסבורג. צילה הביאה את זהרה אליהם והמשיכה לברלין.

3. נובמבר 1913, לפני נסיעתה של צילה לגרמניה הגיעה המשפחה אל הצלם אברהם סוסקין לעשות צילום משפחתי: 1 - הדודה אולגה חנקין, 2 - צילה, 3 - אמא פאני, 4 - זהרה (הנכדה), 5 - עכסה (בת ישראל ודובה בלקינד), 6 - הדוד ישראל בלקינד ואשתו דובה (7), 8 - הדודה סוניה (בלקינד) חנקין, 9 - אבשלום.

4. 1914, צילה פוגשת את בעלה לעתיד זאב, סנט-פטרסבורג. מימין זאב פינקלשטיין (סיים לימודי משפטים), משמאל מ. בליצרקובסקי (סטודנט לכימיה). כשתמונה זו צולמה עוד לא החליטה במי תבחר מהשניים. בהקדשה שכתבו כששלחו תמונה זו כתבו: "הנאהבים והנעימים".

5. היו אלו שנות מלחמת העולם הראשונה, בעת שהותה של צילה בגרמניה. חבריה מהמחזור הראשון בגימנסיה הרצליה, משה שרתוק (שרת) ומשה גבירצמן, שרתו בצבא הטורקי ושלחו לה גלויה זו עליה כתבו: "לחברתנו היקרה צלה מן הגולה אל הגולה לזכר ימי ענותנו. קושטא, יב כסלו תרע"ז, משה ומשה".

6. בארץ ישראל קמה מחתרת ניל"י שמטרתה לסייע לבריטים במלחמתם כנגד הטורקים ששלטו בארץ ולהקים ישות עברית בא"י. מקימי המחתרת היו אבשלום פיינברג (הוגה הרעיון) אשר שכנע

את האגרונום אהרון אהרונסון מזכרון יעקב להצטרף למחתרת. שניהם עבדו יחד בחווה לניסיונות בחקלאות שהוקמה בעתלית בשנת 1910 .

בתמונה: שרה אהרונסון, חברת מחתרת ניל"י. שרה היתה נשואה ליהודי בולגרי וחייתה עמו תקופה קצרה בין השנים 1914-15 בקונסטנטינופול. נישואיה לא הצליחו ובדרכה חזרה לזיכרון יעקב פגשה במעשי הרצח שעשו הטורקים בעם הארמני, דבר שהביאה להיות פעילה במחתרת. כאשר אחיה אהרון שהה במצרים לרגל עבדתו. היא החליפה אותו בעבודת המודיעין בארץ. כאשר התחילו הטורקים לרדוף את פעילי מחתרת ניל"י, ביקש אהרון משרה למלט עצמה למצרים אבל היא החליטה להמשיך במשימתה וכך נתפסה בידי הטורקים. היא עברה עינויים קשים והתאבדה כדי לא להסגיר את חבריה למחתרת.

7. בשנת 1916 לא הצליחו אנשי המחתרת ליצור קשר עם הבריטים. ב-20 לינואר 1917 החליט אבשלום לצאת עם חברו יוסף לישנסקי בדרך סיני לצורך יצירת קשר מחודש עם הבריטים בסיני. הם נתגלו על ידי בדואים שהזעיקו משמר טורקי ובקרב יריות נפצעו השניים. לישנסקי הצליח להימלט, אבשלום התנגד ונורה למוות. שנים רבות לא נודע מקום נפילתו. רק לאחר 50 שנה במלחמת ששת הימים כאשר האזור עבר לידי ישראל פוענחה התעלומה באופן סופי בידי החוקר שלמה בן אלקנה. אבשלום נשא עמו תמרים למאכל. מתמרים אלו צמח עץ תמר. בתצלום: עבודת הגילוי של עצמות אבשלום. צילה אחותו של אבשלום העבירה פרטים שעזרו בזיהוי. אבשלום הובא בטקס ממלכתי ביום סמלי, כ"ט נובמבר 1967, לקבורה בהר הרצל.

8. צילה עם עמנואל קניג בנה של רוזה חנקין-קניג, ברלין 1918, עת למדה שם. רוזה, אחותו של יהושע חנקין. עמנואל נהרג במצור על ירושלים במלחמת העצמאות 1948.

9. צילה עם בתה תמר, 1922. צילה נולדה ביפו ב-1894, נפטרה ב-1988 ונקברה בחיפה. היא היתה בוגרת המחזור הראשון של הגימנסיה הרצליה. נסעה ללמוד בוטניקה וחקלאות באוניברסיטה בברלין. כל שנות מלחמת העולם הראשונה היתה בגרמניה והתפרנסה מעבודה בצנזורה. הייתה פעילה בחוגים ציוניים. עם סיום לימודיה ב-1919 הצטרפה לזאב פינקלשטיין (שוהם) אשר פגשה בסנט פטרסבורג שהיה בהנהלה הציונית בלונדון ושם נישאה. בהיותה בלונדון הצטרפה לקבוצת הנשים אשר הקימו ב-1920 את ארגון ויצ"ו. בשנת 1923 חזרה ארצה וגרה בחיפה. היתה פעילה בהתנדבות בויצ"ו כל חייה, הקימה את המחלקה למעמד האישה ושנים רבות ניהלה את המחלקה לבתי ספר חקלאיים, ניהלה גם את הפרדס המשפחתי בחדרה. פעילה בקואופרטיב הפרדסנים ובמועצה לשיווק פרי הדר ועמדה בראש ועדת הביקורת עד גיל 90. רשומה בספר הזהב של הפרדסנות.

10. תצלום משפחתי של משפחת בלקינד במוגילוב 1882, לפני עלייתם לארץ ישראל. בתמונה:

1 - מאיר בלקינד (מינסק 1836 - ראשל”צ 1896), למד בישיבה והצטיין, בגלל קריאתו בעברית גורש מהישיבה והסמכתו לרב בוטלה, ה'חדר' שפתח הקדים את ה"מתוקן" - שיטת לימוד מתקדמת כולל עברית, דקדוק, תנ"ך ואהבת א"י. למרות הנידוי החרדי, נכבדי העיר שלחו את בניהם ללמוד אצלו. לימד את בנותיו לפי אותה תכנית כמו לבנים. אחרי נישואיו עבר ללהויסק ומשם לבוריסוב ולמוגילוב כדי לתת חינוך תיכוני לילדיו. הוא לא עלה עם הבילו"יים כדי שהבת הצעירה סוניה תסיים את הגימנסיה. בשנת 1888, כאשר סוניה סיימה את לימודיה, עלו מאיר שפרה והבת סוניה לא"י. מאיר פתח את בית הספר  העברי הראשון ביפו בו למדו את כל המקצעות כולל מדעים - בעברית.

2 - שפרה אשת מאיר, מבית גלצטוך (להויסק, תק"צ 1830 - יפו, תר"ע 1910, קבורה בראשל”צ).

3 - אולגה (להויסק 1852 - פסח תש"ג 1943, נקברה על הגלבוע). בגיל 13 הייתה טלגרפיסטית על קו הרכבת הסיברית כדי לחסוך לשכר לימוד ואז יצאה ללימודיה בסנט-פטרסבורג להיות רופאה מילדת. בשנת 1886 נקראה אולגה לא"י לעזר לאחותה פאני לקראת לידת בתה שושנה. היא ידעה עברית על בוריה ואת התנ"ך ומקורותיו. התכתבה עם הסופרים העבריים בני דורה. בארץ נישאה ליהושע חנקין והיתה הכוח שהניעו לפעולת רכישת הקרקעות עבור קק"ל. קשריה עם יולדות ערביות עזרו ברכישת קרקעות עבור הישוב העברי.

4 - סוניה (אלכסנדרה) בת הזקונים לבית בלקינד (בוריסוב 1870 - ראשל”צ 1943 ) עלתה עם הוריה בשנת 1888. היתה מורה בבית הספר העברי הראשון ביפו, שייסדו אביה ואחיה הבכור ישראל בלקינד. בשנת 1898 נסעה לג'נבה ללמוד רפואה. בסיום למודיה חזרה לארץ כרופאה אולם נסעה שוב בשנת 1905, הפעם לפריס, למשך התמחות בת שנה כרופאת נשים. היתה לרופאת הנשים הראשונה בא"י. היא שימשה גם כרופאת הגימנסיה הרצליה, עבדה בתל אביב-יפו. במלחמת העולם הראשונה נדדה עם מגורשי תל אביב וטיפלה בהם עד שנעצרה עם גילוי מחתרת ניל"י. לאחר המלחמה עם שחרורה הקימה את ביתה בחולות תל אביב. סוניה חיה עם מנדל חנקין, אחיו של יהושע חנקין (שהיה נשוי לאולגה בלקינד אחותה של סוניה). שתי המשפחות התגוררו בבית שהקימו סוניה ומנדלי בחולות תל אביב (היום רחוב אלנבי מס' 105). כל שנותיה בארץ פעלה בתחום הרפואה הציבורית.

5 - פאני בלקינד, לימים פיינברג (פרטים בסיפור משפחת פיינברג).

6 - ישראל בלקינד (1861 - 1929) הוגה רעיון ביל"ו, עלה לארץ עם ראשוני קבוצת ביל"ו. הגיע לראשון לציון. כל שנותיו עסק בחינוך והוראה עברית. הקים בשנת 1900 את בית ספר חביב, בית הספר העברי הראשון בראשון לציון. לאחר מלחמת העולם הראשונה נסע לאירופה לאסוף ילדים יהודים יתומים מפרעות קישנייב והביאם ארצה לכפרי הנוער בשפייה, כפר-ילדים וצפת.

7 - שמשון בלקינד (1864 - 1937).ב-1882 עלה עם אחיו ישראל וקבוצת ביל"ו לא"י. עקב השתייכותו למורדים בפקידי הברון הוא גורש מראשון לציון. בתקופת מלחמת העולם הראשונה עצרו הטורקים את שני בניו נעמן ואיתן, עקב היותם חברים במחתרת ניל"י. שניהם נידונו למוות. בטבת תרע"ח 1918 הוצא להורג בדמשק הבן נעמן. אברהם הרצפלד אשר שהה באותו הזמן בדמשק הצליח לשחד שומר טורקי ומילט את איתן מהכלא. לאחר המלחמה הביאו שמשון ובנו איתן את עצמותיהם של נעמן ויוסף לישנסקי לקבורה בארץ. במאורעות תרצ"ו 1936 נרצח בן נוסף שלו - מאיר בלקינד.

11. סוניה בלקינד, בת 15 במוגליב, 1885.

12. אולגה בלקינד, עת היתה מיילדת בסנט-פטרסבורג.

13. חמש גרציות שותות קפה, 1905. מימין: אולגה חנקין, מניה (וילבושביץ) שוחט, (אחותו של נחום וילבוש) סוניה (אלכסנדרה) בלקינד, דובה בלקינד, שושנה (פיינברג) וילבושביץ' . פאני לא סלחה ששכחו לצרפה לתמונה.

14. ישראל בלקינד, הוגה רעיון הביל"ויים, 1904. ישראל בלקינד כתב ספרים רבים על א"י , היסטוריה יהדות וכו'. בסוף המאה כתב ספר בסיסי ברוסית על הארץ ששימש את חובבי ציון ברוסיה שנים רבות. כשפתח עם אביו בית ספר עברי ביפו חסרו ספרי לימוד של המקצועות בעברית.

15. 1912 - צילום קבוצתי של בנות ובני משפחת בלקינד לרגל 30 שנה לבואם ארצה. מימין: עומדים שמשון, סוניה, יושבים: אולגה, ישראל ופאני (היתה באבל לאחר מות בעלה).

16. משמאל: עכסה בת ישראל בלקינד עם בת דודתה זהרה וילבוש (בת שושנה ונחום). ישראל האב הרבה להעדר מהבית כדי לגייס כספים לבית הספר שהקים עבור יתומים שאסף באירופה, יתומי הפוגרומים בקישנייב ומלחמת העולם הראשונה.

• מידע נוסף ניתן למצוא באלבום הגניאולוגי ובמוזיאון החאן בחדרה.
  

• לכל הכתבות במדור "טיול לעבר"
  

• פרויקט מיוחד: היסטוריה ישראלית על ציר הזמן - לחצו כאן