קורסיקה: אי של תגליות ב'

בכתבה הקודמת התחלנו להכיר את קורסיקה, האי הרביעי בגודלו בים התיכון, שהוא גם המגוון ביותר והכי פחות מתוייר. יש בו הרים שפסגותיהם מושלגות עד חודש יולי, קו חוף שאורכו 1000 ק"מ, שמורת טבע עתירת ממדים, מדבר, אדמות ביצה וחורש נהדר.

היכן לטייל בקורסיקה?

מהמעגן של בוניפציו ניתן להפליג במימיו הכסופים כמעט של גולפו דה סנטה מרטה (Golfo de Santa Marta), אל איונים לבנבנים קטנים, הנראים כפנינים שפיזר מישהו בתוך הכחול האינסופי. המבקרים הרבים המגיעים לכאן בטיול בן יום אחד, אינם מוותרים על שייט למערות הים (Grottes Marine).

אינני יודע להסביר מה הופך מקום לאתר תיירות מובהק. אם היתה נוסחת קסם כזאת, מספר המטיילים ששמעו על המערות הללו, ובפרט על Grotte du Sdragonatu, שנחשבת ליפה שבהן, היה עולה בהרבה על אילו שמציפים את המערה הכחולה בקפרי.

הביקור במערה יפה במיוחד בשעות בין הערביים, עת קרני האור האחרונות כמעט פולשות למערה וצובעות את כתליה בשלל גוונים שבין אינדיגו לצהוב.

מבוניפציו אפשר להמשיך אל ריכוזי הדולמנים – קברי ענק פרהיסטוריים המפוזרים בקאוריה (Cauria), אל חופיי הזהב של פורטו ווקיו (Porto Vecchio), או ליערות האלונים העבותים של אוספדלה (Ospedale).

מעט צפונה משם נמצאת סארטן (Sarte'ne), עיירה מקסימה שבתיה הצהבהבים חומי הרעפים יוצרים חומה המתרוממת בתלילות מעל חגורה ירוקה של יערות. סארטן מכונה "העיירה הקורסיקנית ביותר בקורסיקה", נראית כלקוחה ממקום אחר. למעט כמה מכוניות של תיירים העוברים ברחובותיה, דומה כי הזמן עצר בה מלכת. השעה המתאימה ביותר לביקור בה היא בין הערביים, עת הבתים נצבעים בגוון וורדרד של טרם שקיעה והמוני מקומיים מתאספים לשיחה בעגה המקומית.

מסארטן אפשר להמשיך צפונה מערבה אל פרופיאנו (Propiano), עיר נמל שתושביה, הנהנים ממרבית מבקרי האי, כבר מספר שנים מתפרנסים מתיירות ולא מדיג. העיר, המוכרת גם בשמה העתיק פרופריה (Prupria), הוקמה על ידי היוונים, יושבה על ידי הקרתגנים, פותחה על ידי הרומאים והפכה למרכזם של שודדי ים בימי הביניים. הנמל העתיק נהרס במאה ה-18, הפך לנמלן של יכטות ובעיקר של מעבורות הפורקות כאן מבקרים וכלי רכב. בחודשי הקיץ נראה המקום כמו נמל שעשועים בין לאומי, או לפחות ים תיכוני, הרבה יותר מאשר עיירה קורסית.  

לחובבי הטבע - השמיים הם הגבול

לאלו המחפשים חוויה פחות נהנתנית ויותר אותנטית, מומלץ להמשיך לכיוון השני, לצפון מזרח. מסארטן מתפתלות הדרכים למעלה, אל כפרי ההרים, ההולכים וקטנים עם העלייה בגובה. דרך יערות אלונים, כרי דשא ושטחי מרעה, מגיעים לקול דה בוולה (Col de Bavella). זהו מקום מופלא ומשונה: יער של מחטי גרניט, חלקן זקורות, חלקן מעוקמות, מכוסות בחורשות אורנים הנראות כאין ספור של מסרקים טבעיים. מכאן, לחובבי הטבע, השמיים הם הגבול. מסלולי הליכה של שעה, שעתיים, יום, יומיים ועוד.

קול (col) הוא למעשה מעבר הרים. מכאן אפשר לגלוש אל המישורים המעובדים שבמזרח, לבקר באתר הרומי באלרייה ובמוזיאון הארכיאולוגי במשובח שלידו. מומלץ להמשיך ולהתפתל ביערות האינסופיים, לשתות ממי המעיינות, להשתכשך בבריכות הסלע שלאורך דרכי ההר הממשיכות צפונה עד לקורטה (Corte) - עיר הררית, במרכזו הגיאוגרפי של האי, היושבת בעמק פורה המוקף הרים.

קורטה הניצבת גאה משהו מעל הקניונים נחשבת לעיר יותר קורסיקאית מאשר אג'סיו ובאסטיה הקוסמופוליטיות יחסית. זו הסיבה שכאשר פאסקאל פאולי הוביל ב-1755 את עמצאות קורסיקה, נבחרה קורטה כבירת המדינה, ואף הקים כאן אוניברסיטה לאומית שחייה היו קצרים כחיי הרפובליקה.

בעיר עצמה אין הרבה אתרים רבי רושם. אפילו הסיטאדל, המצודה המפורסמת, שבמשך שנים רבות שימשה את לגיון הזרים של צרפת, וניצבת בגאווה מעל לבתים, מציעה למעשה בעיקר את הנוף הנשקף ממנה. למרות זאת, העיר עצמה יכולה לשמש בסיס טוב לטיולים בסביבה, הן בשל מיקומה הנוח והן בשל האווירה הצעירה שלה. ב-1981 נפתחה מחדש האוניברסיטה והיא מונה כמה אלפי סטודנטים המשווים למקום חיות ונעורים. לאווירה הזאת ישנם היבטים פרקטיים כמו למשל מופעי מוסיקה מזדמנים ובעיקר דוכני מזון, הפזורים בכל סמטא ופתוחים עד לשעות המאוחרות של הלילה.

סביבתה של קורטה מציעה כמה טיולי רגל יפהפיים. כזה למשל הוא טיפוס רגלי לא קשה אל פסגתו של הר רוטונדו (Monte Rotondo) או יום ארוך ומהנה של הליכה לאורך קניון טויגנאנו (Gorges du Tavignano). טיולי הרגל הללו, על שפע המים והירק שהם מציעים, ממחישים שבעתיים את עוצמתה של קורסיקה, לווא דווקא כאי ים תיכוני אלא, כמובלעת אירופאית בלב הים התיכון. מקורטו קצרה הדרך אל הכפרים הציוריים בנויי האבן שבבקעת ניולו (Niolo). כפרים קטנים, עם מזרקה ישנה המטפטפת מעט מים, מכולת, מסעדה, באר ובעיקר אנשים סימפטיים.

טבע מרשים ביופיו (צילום: יואל שתרוג - אדמה יוצרת)

אינסוף של אפשרויות לחובבי ים וחוף

הבאים במעבורת מן היבשת עושים זאת בדרך כלל בהפלגת לילה המגיעה אל באסטיה (Bastia) שבצפון האי. החלק הצפוני מתוייר הרבה פחות מזה הדרומי. בירת הצפון היא עיר נמל שבראשה ניצבת בגאווה, המצודה הגנואזית שתופסת מקום בולט בנוף מאז המאה ה-15. גם כאן, עיקר המצודה איננו במוזיאון האנתרופולוגי הבלתי מרשים שממוקם בה, ולא בשרידים הגנואזים, אלא בנוף הנשקף ממנה.

באסטיה הינה עיר המספקת שירותים לכפרים שבסביבה ומתפרנסת בעיקר ממסחר ולא מתיירות. הנמל עמוס במעבורות הפורקות סחורה המגיעה מנמלי צרפת ואיטליה בכמות גדולה יותר מאשר בכל נמלי קורסיקה האחרים גם יחד. התושבים מתגאים בכיכר סנט ניקולס מוקפת העצים ובסמטאות המתפתלות, אך דומה שייחודה של באסטיה הוא בעיקר סביבתה, דהיינו, ה"אצבע" הבולטת של קייפ קורסה (Cape Corse) - חצי אי שאורכו 40 ק"מ, הנמצא מצפון לבאסטיה.

לאורך חצי האי, קיימות אינסוף של אפשרויות לחובבי ים וחוף. הכביש מתפתל לאורך מפרצונים שגליהם נשברים אל מצוקי הסלע השחורים ונמלי דייגים צבעוניים, שדבר לא השתנה בהם לאורך עשרות שנים. כמה כפרי דייגים גדולים יחסית, כגון Erbalunga ו-Century port, מציעים גם חדרים פשוטים ונקיים עבור קומץ התיירים המגיע הנה. במרחק קצר, דרומה לבאסטיה, נמצא אזור נביו (Nebbio) החקלאי, שבמשך שנים נחשב לאזור הפורה ביותר באי.

בכפרי נביו מגדלים בעיקר ערמונים, דבש וענבים מהם מייצרים יין משובח, חלקו ביקבים ביתיים קטנים. פאסקאל פאולי כינה את האזור "La Conca del Oro", דהיינו "צדף הזהב", בשל עושרו ובשל הפוטנציאל הגלום בו. חובבי אמנות נמשכים לכפרי המחוז בשל כנסיותיהם הבנויות בסגנון פיזני ייחודי, השונה מזה המוכר באיטליה גופא. הדוגמא הטובה לכנסייה כזאת נמצאת בעיר הנמל סנט פלורנט (Sainr-Florent).

מערבה משם נמצאת קלווי (Calvi), השוכנת בקצהו של מפרץ יפהפה שצורתו כחצי סהר. לפי המסורת הקורסית, נולד כאן כריסטופר קולומבוס. קלווי היא המרכז התיירותי של צפון האי. יש שם ארמון ג'נובזי (של גנובה) מרשים למדי, שנבנה במאה ה-13 ומצודה מרשימה, המצודה של קאלווי, המוקפת ביצורים ג'נוביים, מתנוססת בראש מצוק גרניט בגובה של 80 מ' וממנה נשקפת תצפית נפלאה על הים, העורף החקלאי וההרים.

בסביבתה של קאלווי חופים חוליים יפהפיים. בחודשי האביב והקיץ המוקדמים, ניתן להשתזף על החוף, אגב צפייה בפסגותיהם המושלגות של ההרים המתנשאים לגובה במרחק של 20 ק"מ בלבד משם. העורף החקלאי שלה, אזור Haute-Balagne, מציע כפרים הרריים ססגוניים, החבויים בגיאיות ירוקים, חלקם נסתרים מן העין ומתגלים למבקר, רק כשהוא קרב אל פתחם ממש.

בין קאלווי לבין פורטו (Porto) נמצא היער העבות באי, שלמרבית המזל הוכרז כשמורת טבע - Parc Naturael Regional. בפארק בקעות מוריקות, מדרונות מיוערים בצפיפות וקניונים הקרועים בהר. ניתן להגיע לפארק גם בשייט מכיוון פורטו.

לפגוש את הנוף ואת חייו של האדם בנוף (צילום: יואל שתרוג - אדמה יוצרת)

מסלול ההליכה היפה בקורסיקה

האזור מציע כמה ממסלולי ההליכה היפים באירופה וביניהם קניון לה ספלונקה (La Spelunca) שהפך לכמעט סיור חובה עבור כל מבקר שמגיע לקורסיקה. זהו קניון שקירותיו הזקופים, בצבע צהוב ההולך וכהה, מעיקים על המטייל בו מגובה רב ויוצרים מראה רב רושם. הטיול בקניון הינו חגיגה של צבעים: מגוון של צבעי ירוק, שמים כחולים המנומרים בכתמי עננים אפורים וקירות בצבע כתום עז, שבכמה מקומות מגיעים לגובה של אלף מטרים כמעט. קניון לה ספלונקה, גולש עד לאוטה (Ota) חמישה ק"מ מזרחית לפורטו.

האמת היא שמסלול ההליכה בקניון, הנחשב ליפה ביותר בקורסיקה, לא מתחיל בפורטו גופא, אלא בכפר המופלא אביסה (Evisa), הנמצא כעשרה ק"מ משם, פנימה בתוך ההרים. אביסה הינו כפר יפהפה, הטובל ביערות של עצי ערמון, מוקף בגדרות אבן ובשערים מגזעי עצים.

אביסה נמצא בהרים הגבוהים שבלב האי, אך בימים יפים קל לראות ממנו את הים. זהו מקום סימפטי להפליא שנעים לשלב בו טיולי רגל קצרים, "טעימות" של אגוזים ותפוחים מהבוסתנים המקיפים אותו סביב סביב, עם סעודות דשנות של אוכל קורסי, הנשטפות בכמות הגונה של יין. לאחר ששבנו מטיול רגלי בסביבה, טעמנו את גבינת הברוצ'יו (Broccio) ששמה יצא למרחוק.

מאביסה אפשר לצאת למספר רב מאד של מסלולי הליכה, חובבי החופים נוהרים למפרצונים הקטנים שלאורך החוף הצפון-מזרחי, שלוחות קטנות של ים כחול המחדירות זרועות קטנות שגונן כגון האזמרגד, עמוק לתוך הסלע. לחלק מן המפרצים הללו אפשר להגיע רק מכיוון הים, בסירה קטנה ועדיין ניתן למצוא שם מקומות שהם נחלה בלעדית של דייג זקן או צמד אוהבים.

אג'סיו (Ajacio), העיר הגדולה שבמערב, היא יריבתה המסורתית של באסטיה שבצפון. עיר גדולה שסימלה המסחרי הוא שורת הבתים בצבע צהוב פסטל ושדירת עצי הדקל המרשימה המקבלת את פני הבאים מן הים. לטעמי אג'סיו היא עיר נמל צפופה, שרחובותיה הסואנים עומדים בסתירה משוועת לשלוותו של האי והאווירה הדחוסה משהו בשדרותיה רק מקצינה את הרוגע הנשקף בעיניהם של הכפריים, כך לפחות בעיניו של מי שחזר מאזור ההר ונפגש עם תושביו. ייתכן מאד שמדובר כאן בהתרשמות מאד סובייקטיבית של מי שבא לקורסיקה עבור ההפך ממה שיש לעיר הזאת להציע. עובדה היא שבתי הקפה ושווקי הירקות שלה הומים מבקרים, ושהמארינה שלה מלאה בחובבי ספורט מים.

רבים מהמבקרים אינם נמנעים מהעלייה לרגל המסורתית למאזון בונפארט (Maison Bonaparte) - ביתו של נפוליאון, גדול בניו של האי. בן המקום שעלה לגדולה, אך לא טרח לשוב ולבקר בו מאז שהיה לקיסר. למרות פסלי נפוליאון, הרבים יחסית, הפזורים בפינות שונות של העיר והמספר המוגזם יחסית של האתרים הקשורים בו, דומה והקורסים מביטים בציניות בדמות ובתיירים המתפעלים ממנה. בימים אלו, שהלאומיות הגוברת, לפחות זו התרבותית, היא ה"בון טון", נפוליון איננו מושא לגאווה, הוא נתפס כגיבור צרפתי יותר מאשר מקומי.

בניגוד להרבה ערי נמל ים תיכוניות, כמו ניס שבצרפת או דוברובניק שבקרואטיה, הרי אג'סיו, כמו באסטיה אינן נושאות על גבן מטען היסטורי ומתאימות לאופיו הכללי של האי שייחודו איננו בעברו. קורסיקה הוא איננו מקום עתיר מבנים רבי רושם, שרידים ארכיאולוגים מרגשים, או אמנות יוצאת דופן. אין זהו מקום בו חשים את משק כנפי ההיסטוריה.

כפי שנאמר כבר, קורסיקה כמעט ולא נמצאה על נתיביהם הראשיים של הכובשים או הנוסעים באזור הים התיכון. מבחינת תולדותיו של האדם, אפילו הים תיכוני, קורסיקה היתה ועודנה אזור שוליים. אך בכל הקשור לטבע, נוף וחייו של האדם בנוף, קורסיקה הינה אזור נפלא ואם ננוע בנתיבי התרבות לאורך הים התיכון, קורסיקה הנה שוליים של זהב.

• מהודו ועוד עולם - כל הכתבות
  

• לאתר הבית של גילי חסקין