תחקיר: תפנית בתוכנית הגרעין של איראן
טהרן, מעריכים במערב, כבר חצתה את ה"סף הטכנולוגי", אבל אימצה אסטרטגיה חדשה: עיכוב יזום בהעשרת אורניום ובפיתוח ראשי נפץ גרעיניים, לשביעות רצונה של הקהילה הבינלאומית; ולצד זאת - השקעה במערך צנטריפוגות חדישות, שיאפשר "הסתערות" אל הפצצה ברגע האמת. מי שחושב לתקוף - מוטב בינתיים שימתין
הלחץ הבינלאומי והקשיים הטכניים בהעשרת אורניום הביאו לאחרונה את איראן לשנות את תוכנית הגרעין שלה - כך מעריכים מומחי גרעין ודיפלומטים מערביים, על סמך הדו"חות האחרונים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית ומידע מודיעיני, הנאסף על-ידי סוכנויות ביון מערביות ולא מעט ממנו מתפרסם לאחרונה בעיתונים בריטיים ואמריקניים נחשבים. השינוי בתוכנית הגרעין מתבטא בכך שמדעני האטום האיראנים, כנראה באישור הדרג המדיני-דתי, הפסיקו לחתור בצורה אגרסיבית וגלויה להעשיר בנתנז אורניום לדרגה של חומר בקיע (המכיל 90 אחוז איזוטופ 235, המשמש לייצור פצצה אטומית מבוססת אורניום מועשר). הם גם חדלו לפתח בצורה גלויה ראשי קרב לטילים שבידיהם. במקום זאת עברו ליישם אסטרטגיית פיתוח וייצור חדשה, מתוחכמת יותר, על פיה הם בונים כעת מערך תעשייתי חדש ומודרני להעשרת אורניום ולפיתוח חשאי של ראשי קרב גרעיניים, שיאפשר להם בעתיד הלא-רחוק לייצר במהירות ובמקביל - בתוך פרק זמן קצר - מספר פצצות וראשי קרב.
ליבת המערך היא צנטריפוגות חדישות להעשרת אורניום, שאיראן מייצרת כעת בהתבססה על ידע שמכר לה בשעתו המדען הפקיסטני, עבד אל-קאדר חאן. הצנטריפוגות החדישות מדגם P-2 (המודל הפקיסטני), או מהדגמים שאיראן פיתחה ושיפרה בעצמה המכונים IR-2 ו- IR-3, מסוגלות להעשיר אורניום במהירות כפולה ואפילו משולשת מזו שלהן מסוגלות הצנטריפוגות מהדגם הפקיסטני הישן P-1, ש-3,000 מהן מותקנות וכבר פועלות בנתנז. איראן כבר הודיעה שהחלה בהקמת מערך של כמה אלפי צנטריפוגות חדישות, לצד המערך הישן. מה שיאפשר לקצר לשליש את הזמן הדרוש לה כדי להעשיר אורניום לדרגת חומר בקיע בכמות המספיקה לפצצה גרעינית.
האיראנים כבר התקינו בנתנז את 300 הצנטריפוגות הראשונות מהסוג החדש, והם ממשיכים. אבל הם אינם ממהרים: כדי שיוכלו להמשיך ולטעון כי תוכנית הגרעין מיועדת לצרכים אזרחיים בלבד, לא תופעל תשתית תעשייתית זו במלוא ההספק שלה, ולא תעשיר בינתיים אורניום לדרגת חומר בקיע, גם כאשר תהיה מותקנת במלואה וכשירה לפעולה. רק כשתחליט ההנהגה האיראנית העליונה שהגיע הרגע הנכון לאיים בנשק גרעיני מבצעי, יותנע המערך התעשייתי במלוא היקפו והספקו. או אז, בתוך כמה חודשים עד שנה יעשירו הצנטריפוגות החדישות לדרגת חומר בקיע את כמות האורניום הדרושה לכמה ראשי קרב, ומהנדסי הנשק ירכיבו את ראשי הקרב הגרעיניים, שתכנונם ורכיביהם הוכנו מראש ובחשאי עד לפרט האחרון. "הסתערות גרעינית" - כך מגדיר אסטרטגיה זו ראש הזירה האיראנית באמ"ן, שצוטט לאחרונה בכתבה של ד"ר רונן ברגמן ב"ידיעות אחרונות".
מדינת סף, כמו גרמניה וברזיל
בז'רגון המקצועי הבינלאומי, מכונה מדינה שיש לה יכולת כזו "מדינת סף". יפן, גרמניה וברזיל, למשל, הן "מדינות סף" כאלה. יש להן יכולת מדעית ותעשייתית מוכחת לייצר חומר בקיע ואף נשק גרעיני בתוך זמן קצר, אך הן בחרו שלא לעשות זאת משיקולים שונים. בין השאר, מפני שחתמו על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, שמעניקה אישור לקיים תוכנית גרעין פעילה לצרכים אזרחיים (אנרגיה ורפואה) ולרכוש בשוק העולמי חומרים הדרושים לשם כך. כל אלה בפיקוח סוכנות הגרעין.
גם איראן חתומה על אמנה זו, ולכן, כל עוד היא מסכימה לפיקוח בשטחה, ואם
תקים בהצלחה את המערך התעשייתי החדיש - היא תהפוך ל"מדינת סף" לגיטימית, הנמצאת במרחק פסיעה מהפצצה. רק אם וכאשר יוכח מעל לכל ספק כי איראן מעשירה אורניום לדרגה המתאימה לשימוש בנשק גרעיני ומפתחת את הנשק עצמו, תהיה לקהילה הבינלאומית לגיטימציה פורמלית וחוקית ברורה לנקוט נגדה אמצעים חריפים. כולל למשל אמברגו על מוצרי נפט ומצור ימי.
תוכנית ה"הסתערות הגרעינית" האיראנית נמצאת בינתיים בשלבי הקמה. אבל אם תיושם בהצלחה, היא תאפשר בתוך שנתיים להנהגת איראן להחליט אם היא מעוניינת להחזיק בנשק גרעיני ממש, או רק להבהיר לעולם שהיכולת קיימת - ולהשיג את יעדיה הפוליטיים באמצעות איום מרומז.
אבן דרך חשובה
בביקורת האחרונה שערכו פקחי סוכנות הגרעין של האו"ם באיראן, הם מצאו שבין דצמבר 2007 למאי 2008 הזינה האחרונה 2.3 טונות של גז אורניום הקספלואוריד (UF6) למערך הצנטריפוגות הישן בנתנז, והפיקו ממנו כ-150 ק"ג של אורניום מועשר בדרגה נמוכה (4-3 אחוזים). בהעריכם נתון זה כותבים מומחי המכון למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל-אביב, ד"ר אפרים אסכולאי וד"ר אמילי לנדאו: "כמות זו קטנה משמעותית מזו לה ניתן היה לצפות, אילו היחידה הייתה מופעלת במלוא היעילות. אך גם כך מדובר בתפוקה מרשימה. איראן תזדקק לכמות של פי עשרה לערך כדי להמשיך בהעשרת האורניום שברשותה ולייצר כ- 25 ק"ג של אורניום מועשר בדרגת העשרה של 90% בקירוב... כלומר כמות המספיקה להתקן גרעיני אחד. אי לכך, מהווה שלב זה אבן דרך חשובה עבור איראן".
בשפה פשוטה: לאיראן יש כבר היום יכולת מוכחת להעשיר אורניום לכל
לכן זקוקה איראן לצנטריפוגות מהסוגים החדישים. סביר אמנם שגם מערכים אלה יותקנו בנתנז (300 צנטריפוגות חדישות כאלה כבר הוקמו שם לצרכי ניסוי) ויהיו נתונים לפיקוח בינלאומי. אבל את האיראנים זה לא מדאיג: אם יפעלו הצנטריפוגות החדישות כהלכה, אפשר יהיה להעשיר בהן (ובישנות) כמויות גדולות של אורניום בדרגת העשרה נמוכה יחסית, המתאימה לשימושים אזרחיים. כמות זו תהיה זמינה לרגע שבו תחליט ההנהגה בטהרן לבצע את ה"הסתערות הגרעינית". או אז תתבצע במהירות, בתוך כמה חדשים, העשרת האורניום לדרגה המתאימה לנשק גרעיני.
מומחי גרעין ומודיעין בארצות-הברית ובאירופה מודעים היטב לאפשרות זו, וגם לאפשרות שאיראן תבנה מתקני העשרה סודיים ומוסתרים ברחבי המדינה, שבהם יופעלו הצנטריפוגות החדישות במלוא התפוקה והקצב, ללא פיקוח. לכן דורשות וושינגטון ומדינות האיחוד האירופי לא רק להשעות את העשרת האורניום, אלא גם להפסיק את הפיתוח, הייצור וההתקנה של הצנטריפוגות מהסוגים החדישים. הן מעמידות זאת כתנאי להפסקת הסנקציות ולהענקת חבילת הטבות כלכלית, שאיראן זקוקה לה ורוצה בה מאוד. היא הודיעה בשבוע שעבר לאחראי על מדיניות החוץ באיחוד האירופי, חוויאר סולאנה, שתשמח לדון על החבילה החדשה שהוצעה לה. אבל בתשובה לא נאמר דבר שיצביע על הסכמה או סירוב להשעות מרכיב כלשהו בתוכנית הגרעין.
נשיא איראן בכור בנתנז (צילום: אי.אף.פי)
העמימות משרתת את האיראנים היטב, בעיקר לנוכח המידע המגיע למערב על אודות פיתוח וייצור מואצים וחשאיים של צנטריפוגות מהדגמים החדישים. העיתון הבריטי "דיילי טלגרף" מדווח למשל השבוע מפי מקורות אמריקנים, כי טהרן הקימה סדרה של "חברות קש", הפועלות - תחת כיסוי תעשייתי תמים - לפיתוח וייצור צנטריפוגות. אלו פועלות בפרברי טהרן בתוך בנייני מגורים. למיקום זה יש כנראה שתי מטרות: האחת - להסתיר את היעוד האמיתי של החברות; השנייה - להקשות על תקיפה צבאית. בצדק מעריכים האיראנים שחיל-האוויר הישראלי וגם האמריקנים יהססו לתקוף אזורים ובניינים המאוכלסים בצפיפות באזרחים לא-מעורבים. כך הם יכולים להמשיך בבניית היכולות החדשות הרחק מהעין הבינלאומית ובביטחון יחסי.
אוצרות במחשב בשוויץ
אשר לתוכנית פיתוח הנשק הגרעיני עצמו - גם בעניין זה מזכיר הדו"ח האחרון של סוכנות הגרעין (מאי 2008), כי פקחיה איתרו ממצאים ומאמצי פיתוח "מעוררי דאגה" המתנהלים בחשאי: פיתוח נפצים גרעיניים; ניסויים בחומרי נפץ קונבנציונליים, המאיצים את תהליך הביקוע בפצצה גרעינית; מנהרות לניסויים גרעיניים תת-קרקעיים (כמו אלה שהיו בהודו ובפקיסטן לפני עשר שנים) ועוד. הממצא המדאיג ביותר, מבחינתם של מומחי הסוכנות, היה מסמכי מחשב שנתפסו, המעידים על כך שאיראן מסוגלת לבנות - ואולי כבר ניסתה - ראש קרב גרעיני מלא.
זה לא הכל: לאחרונה גילו שלטונות שוויץ מסמכי מחשב, המעידים כי עבד אל-קאדר חאן לא הסתפק בתוכניות לייצור ראש קרב גרעיני פשוט יחסית, שהעביר ללוב ולאיראן; המדען הפקיסטני סיפק למשפחת "סוכני המכירות" השוויצרים שלו גם מתווה לייצור ראש קרב גרעיני חדיש וזעיר, המתאים להתקנה בראש קרב של טיל בליסטי (ראשי קרב גרעיניים "רגילים" הם בעלי נפח גדול מאוד, וכדי להתקינם על טילים בליסטיים צריך למזערם - אומנות ומיומנות לא פשוטה). ידוע, כאמור, שאיראן קיבלה מחאן את מתווה ראש הקרב הגרעיני הפשוט, ההמיספרי (המבוסס על שני חצאי כדור של מתכת אורניום מועשר). אין בינתיים מידע שיצביע כי חאן סיפק את המתווה הזעיר, שיאפשר לייצר ראשי קרב לטילי הקרקע-קרקע מבלי לבזבז הרבה זמן ומשאבים על פיתוח וייצור. אבל החשד קיים, והוא מגביר עוד יותר את החשש מפני אסטרטגיית ה"הסתערות הגרעינית" האיראנית.
אבל ל"ממצאים המדאיגים", עליהם מדווחת סוכנות הגרעין, יש גם היבט חיובי, לפחות מנקודת ראות ישראלית: ממצאים אלה מזימים את הערכת המודיעין האמריקני, לפיה טהרן השעתה את תוכנית הפיתוח והייצור של הנשק הגרעיני שלה. בנוסף, העובדה שאיראן עברה למתווה של "הסתערות גרעינית" מעידה שהבידוד הבינלאומי, הסנקציות, הקשיים הטכניים והחשש מפני תקיפה צבאית משפיעים על הנהגתה יותר מכפי שהדבר מתבטא בעמדה הפומבית המתריסה שלה. מכאן שיש סיכוי טוב שהגברת הלחץ הבינלאומי בכל האפיקים הלא-אלימים, עשויה בסופו של דבר להניב תוצאות.
לא למהר בתקיפה
מסקנה אחרת היא שגם מי שרואה צורך לפעול צבאית נגד תוכנית הגרעין האיראנית, אינו צריך למהר. הפצצת מתקני הגרעין הקיימים, בזמן הקרוב, לכל היותר תאט או תעכב במעט את התוכנית האיראנית; תקיפה יעילה, שתנטרל לזמן רב את התוכנית, תתאפשר רק כאשר תשלים איראן - או תהיה קרובה להשלמה - של התקנת מערכי הצנטריפוגות החדישות. רצוי גם שבידי התוקפים יהיה מידע מפורט על מיקום מתקני ייצור הנשק ואתרי האכסון של מרכיביו. אמנם, גם בשלב הנוכחי אפשר להרתיע את איראן באמצעות תקיפת שדות הנפט ואתרי שיגור הטילים שלה. תקיפה כזו, אם תתבצע ביעילות, תצמצם מאוד את המשאבים הכספיים העומדים לרשות תוכנית הגרעין והטילים, ותחייב את טהרן להיכנס למאמץ חדש לשיקום המערך.
אבל תקיפה כזו תביא כמעט בוודאות להתלקחות לחימה באזור ולעלייה
חדה במחירי הנפט. התוקף יואשם על-ידי הקהילה הבינלאומית בגרימת שפך דם והרס בכל רחבי המזרח התיכון, כמו גם בתוצאות הכלכליות ההרסניות של עליית מחירי הנפט. והעיקר - ספק גדול אם בתקיפה של מתקני הנפט והטילים באיראן יהיה די כדי לגרום לה להפסיק את תוכנית הגרעין. סביר להניח שההיפך הוא שיקרה: איראן תראה בתקיפה כזו הוכחה וצידוק לכך שהיא זקוקה לנשק "יום הדין" כדי להרתיע את אויביה.
אלה הן רק כמה מהסיבות, שבגללן מזהירים קצינים בכירים ופוליטיקאים אמריקנים את ישראל מפני תקיפה צבאית של איראן בשעה הנוכחית. לפחות לפי שעה - נראה שהצדק איתם.
