אף אחד כבר לא חושב שניצחנו

אל תמדדו את התוצאות עכשיו, ביקש אחד מאנשי אולמרט ב-14 באוגוסט 2006, רגע אחרי שישראל הסכימה לחתום על הפסקת האש. נכון, הוא אמר - מסביר ומהלל את הישגה הדיפלומטי של ישראל בהחלטה 1701 (לחצו כאן לנוסח ההחלטה) - זה אולי לא נראה טוב עכשיו, אבל מבחן התוצאה יהיה לאורך זמן. "המבחן יהיה אם חיזבאללה יפורק מנשקו, אם ממשלת לבנון הריבונית תשלוט בכל השטח של דרום-לבנון, אם צבא לבנון יישב על הגדר איתנו. את זה עוד תראו ותבינו שהמחיר ששילמנו הביא תוצאות".

השבוע כונס בבהילות-מה הקבינט, כדי לדון על המצב בגבול הצפון. מהדיון אפשר ללמוד הרבה, ובעיקר - שהפסדנו את המלחמה הארורה ההיא. מה שנאמר שם הוא שהחלטת מועצת הביטחון פרוצה; יוניפי"ל לא מצליח לעצור את הברחות הנשק מסוריה; וחיזבאללה רק הולך מתעצם. הסיבוב הבא, אם להאמין להערכות המודיעין שכל זרועותיו נכחו אתמול בלשכת ראש הממשלה בירושלים, הוא עניין של זמן. הזרוע הפרו-איראנית הזאת יושבת ליד וריד הצוואר שלנו, מחכה לרגע שטהרן תפעיל אותה כדי לחמם את הגזרה, או למצב שבוש או אולמרט יחליטו לטפל צבאית באיום הגרעין האיראני.

שנתיים למלחמה, וציפי לבני אומרת ביום שלישי לשר החוץ האיטלקי, הצופה איתה על דרום-לבנון, שיש להרחיב את המנדט של הכוח הרב-לאומי, שנכנס לשם בעקבות המלחמה. היא מספרת לו שאנחנו מודאגים מאוד מהברחות הנשק דרך סוריה, מהתבססות חיזבאללה בדרום. במילים אחרות, אמרה לבני לעמיתה פרנקו פרטיני, 1701 אינה מיושמת, או לחילופין - היישום שלה בשטח אינו מספק את הסחורה.

שנתיים למלחמה, ואם שואלים את הפוליטיקאים - במרכז, מימין

 ומשמאל - אף אחד לא חושב עכשיו שניצחנו. גם לא אנשי אולמרט. "אולמרט אמר", אמר לנו אחד שראה כבר ארבע ממשלות קמות ונופלות, "שהראיה לכך שניצחנו היא שנסראללה נאלץ להמשיך ולהתחבא במקלט. ומה יאמר עכשיו, כשקיבל זכות וטו בממשלת לבנון ויש לו פי שלושה טילים מאשר היו לו לפני המלחמה? כל הכוח הזה שהושקע, כל הקורבנות הללו שנפלו במערכה, כל כובד המחיר ששילם העורף בצפון - וחיזבאללה רק התחזק. זה לא תיקו, כמו שאמר חלוץ. זה הפסד".

"הבעיה עם אולמרט", אמר לנו אחד משריו אחרי הדיון האחרון בקבינט, "ששום דבר לא קורה כמו שהוא מתכנן. זה לא קרה במלחמה בלבנון - חיזבאללה עוד שם, חזק יותר צבאית, חזק יותר פוליטית. כן, אולמרט באמת רוצה שלום עם סוריה, אבל אתה רואה את אסד נותן לו את זה כשיש לו בקושי חודשיים עד הפריימריז בקדימה? נכון, הוא לא רוצה מלחמה בעזה, אבל תהדיאה והרגעה הן מילים שלא מחזיקות מים. החמאס בעזה ואבו-מאזן לא. איראן רצה לגרעין ומחזיקה כוחות טרור בצפון ובדרום שלנו. אפילו הרשות הפלסטינית רוצה את מה שהוא לא יכול לתת לה - פינוי מאחזים והקפאת בניה בהתנחלויות. זה החלום של אולמרט וזה שברו".

מארמונות פריז - להיכל המשפט בירושלים

במוצאי שבת ימריא ראש הממשלה לפריז ליומיים. החבר סרקוזי הזמין אותו לכנס רב מנהיגים שוחרי טוב עולמי, שילוב זרועות בין אירופה למדינות הים התיכון. האירוע, שייערך בגראנד-פאלה ערב

 יום הבסטיליה, יהיה נוצץ כמו שאולמרט אוהב. הוא ילחץ ידיים, יתחבק וייפגש בארבע עיניים עם שועי עולם. הוא יפגין את הכימיה המופלאה ב"ברית החלשים" שלו עם אבו-מאזן. הוא ישא דברים בזכות השלום עם הנשיא הסורי, המסרב ללחוץ את ידו, ועם ראש ממשלת לבנון פואד סניורה, שסירב השבוע להצעת תיווך איטלקית. ביום שני יצפה נפעם במצעד ה-14 ביולי, שימלא את שדרות השאנז-אליזה. הוא ודאי ינצל את הבמה בפריז, אומרים לנו אנשיו, כדי לדבר על הצורך הבינלאומי לעצור את מרוץ הגרעין האיראני.

אלא שהחזרה ארצה, ביום שלישי לפנות בוקר, תפיל את אולמרט אל הקרקע הקשה. אחרי עוד ישיבת ממשלה, שצפויה להחליט על מעבר לשלב הבא בעסקת השבויים, מצפה לו החקירה הנגדית של מוריס טלנסקי. שוב יעסקו במעטפות הדולרים ובכרטיס האשראי של הנדבן מאמריקה, בשדרוגים למחלקת הביזנס בטיסות, בסוויטות במלונות, בכסף שניתן דרך אורי מסר ושולה זקן לבחירות בעיריית ירושלים, בתמיכה הפיננסית בפריימריז בליכוד. פרקליטי אולמרט אמרו השבוע שהם מקווים "למוסס את השקרים" של טלנסקי. גם אם יעשו זאת, איזו נפילה זאת תהיה עבור ראש הממשלה, המתחיל את השבוע בנפלאות הדיפלומטיה חובקת העולם בארמון הגדול בפריז - ומסיים אותו כנאשם-בפוטנציה בהיכל המשפט של ירושלים.