לא משעממת בכלל: ביקור בשווייץ
חשבנו שאנחנו שולחים את יעל גרטי להירגע בשווייץ הקרירה. אבל אחרי שטיפסה על הרים, גלשה באומגה, צווחה ברכבת הרים, אכלה במסעדה מסתובבת וקפאה במערת קרח - היא מכריזה: שווייץ היא לא מה שחשבתם. כתבה ראשונה
מרגע שנתבשרתי כי אני עתידה לנסוע לשווייץ, החלו צפים ועולים בראשי שמות אקזוטיים כמו סֶרטיג דורְפְלי, יקובּסְהורְן, קלוסְטֶרס ואחרים, שבהם ביקרתי כילדה, עם אחיי והוריי. אחד האירועים שנצרבו בזכרון המשפחתי מנסיעתנו הראשונה לשווייץ היה הפעם שבה, משום מה, התחלתי לרוץ בהרים, אל עבר התהום העצומה, מבלי יכולת לעצור. "תפלי על התחת, תפלי על התחת", צעקו בני משפחתי החרדים ועוררו פרות ישנות מרבצן. מסוחררת מאוויר האלפּים (או מבן דודי השוויצרי החתיך), לא הצלחתי לעשות מאומה מלבד להמשיך לרוץ. בסופו של דבר החליט גופי לציית להוראותיהם של בני משפחתי המצווחים, ונפלתי על ישבני. אין זה פלא, אם כך, שכעבור כמעט 30 שנה, על אף שאני נושקת ל-40, הפצירו בי הוריי ערב נסיעתי לשווייץ שלא ארוץ בהרים.
שווייץ, מתברר, סובלת מתדמית של ארץ יקרה ומשעממת שמיועדת לתיירים מבוגרים, אחרת איך אוכל להסביר את תגובתו של כל מי ששמע שאני נוסעת לשווייץ, החל ב"מה איבדת שם?" וכלה ב"למה דווקא שווייץ?". אחרי שבוע מגוון ומתיש שכלל טיפוס על הרים, הליכה לאורך נהרות, גלישה באומגה בין העצים, דשדוש בשלג, הליכה בתוך קרחון ונסיעה ברכבת הרים מטורפת - קשה לי לומר ששווייץ היא ארץ משעממת שמיועדת למבוגרים, ואם במבוגרים עסקינן: הלוואי והיה לי רבע מהכושר הגופני של השוויצרים המבוגרים, המטפסים להנאתם על הרים השכם והערב.
להסתחרר מאוויר האלפים (צילום: יעל גרטי)
באשר לטענה כי שווייץ היא ארץ יקרה, טוענים מגיניה הנמרצים כי כיום, נוכח השתוללותו של היורו, הפכה שווייץ, שסירבה להצטרף לאיחוד האירופי ולאמץ את היורו, לאחת המדינות היותר זולות במרכז אירופה. אם לשפוט לפי הקניות הקטנות שאני ערכתי שם (או לפי מדד יוקר המחיה הבין-לאומי הקרוי "דיאט קולה"), הרי שהמחירים סבירים בהחלט, ודומים למחירים בארץ.
"אפשר בהחלט להוזיל את הביקור בשווייץ", מספרת נעמי להמן, מנהלת לשכת התיירות השוויצרית בישראל, "באמצעות רכישת 'סוויס פאס', שמאפשר נסיעה בכל הרכבות, האוטובוסים והחשמליות, באמצעות שכירת דירה בבית דירות במקום ללון במלון, ובאמצעות רכישת מזון במרכול, דוגמת ה'מיגרוס', במקום לאכול במסעדות".
העמידה בזמנים
"הם מטורפים", אמרה חברתי לואיז ערב נסיעתי כשעיינה בלו"ז המדויק של הנסיעה, "הם יודעים כבר עכשיו היכן תהיי ב-4 ביולי בשעה 10:07. זה נשמע לך הגיוני"? ואכן, שווייץ מתאימה במיוחד לחובבי העמידה בזמנים ומתעבי השיבושים למיניהם: הכל מתקתק, סליחה על הקלישאה, כמו שעון שוויצרי. רכבות מגיעות בדיוק בזמן, המזוודות משוגרות מבטן המטוס ללא כל שיהוי ומגיעות לפס הנע בדיוק ברגע שאתה מגיע אליו, וניתן לשלוח מזוודות מערים גדולות ברחבי שווייץ ועד תל אביב במקום לשוטט עם המזוודה. כמי שהמתינה למזוודה שלה במשך שלושה שבועות תמימים בנסיעתה הקודמת לחו"ל, העובדה שהמזוודה, שממנה נפרדתי בדאבוס בבוקר, הגיעה לתל אביב יחד עמי, בהחלט מוערכת.
ואחרי שיר ההלל הזה (לגמרי אמיתי, אני נשבעת): מעט המלצות מהמקומות שבהם ביקרתי. תחילה: אזורים דוברי גרמנית.
לוקרבאד
לוקֶרבָּאד (Leukerbad), הנקראת בצרפתית Loèche-les-Bains, היא עיירה קטנה (1,000 תושבים), קסומה ושלווה הממוקמת בגובה 1,400 מטרים, מעט דרומה מקו הרוחב של לוזאן, מעט מזרחה מקו האורך של ברן. מקור השם בשמה של העיירה הסמוכה, Leuk. בעבר ניתן היה להגיע לכאן באמצעות רכבת: כיום ניתן להגיע לעיירה רק באמצעות רכב או אוטובוס, ומתוך שאיפה לשמור על שלוותה - אין אפשרות להכנס עם הרכב לתוך העיירה עצמה, ויש להחנותו בשוליה.
ייחודה של לוקרבאד טמון בשפע של מרחצאות חמים, שמקורם בשמונה מעיינות שונים המספקים 3.9 מיליון ליטרים של מים ביום. המרחצאות, שנוצלו כבר במאה ה-16 למטרות רפואיות, מושכים לעיירה השלווה שפע תיירים (860,000 לינות בשנה, מהן 77% של שוויצרים), הנהנים ממרחצאות וטיפולים יוקרתיים במלון "לינדנר" (Lindner Alpentherme) או מהמרחצאות העממיים-משפחתיים יותר (מחיר כניסה: 26 פר"ש) ששמם "בורגרבאד" (Burgerbad). כאן ניתן לרחוץ בבריכות תוך כדי התענגות על נופי הפסגות המושלגות, להחליק בשלג (בחורף) ישירות לתוך המרחצאות החמים ואף להזמין ארוחה קלה ולקבלה בתוך מימי הבריכות, על גבי מגש עץ צף.
מרחצאות חמים מאז המאה ה-16. לוקרבאד (צילום: יעל גרטי)
אם אתם לא בעניין של מרחצאות, תוכלו ליהנות כאן בחורף מאתר הסקי הסמוך, ששמו Torrent וגבהו 2,700 מטרים, או ממסלול סקי קטן שהוקם עבור ההורים המעוניינים להשאר קרוב לילדיהם. עוד מוצעים כאן 200 ק"מ של מסלולי הליכה מסומנים, ביניהם מצטיין בקסמו מסלול ההליכה בקניון של הנחל המקומי (Dala), שאורכו 600 מטרים הנמתחים על-פני מעברים צרים וגשרים תלויים מעל הנהר. מסלול מקסים זה, הפתוח (חינם) בחודשים מאי-נובמבר, יוביל אתכם במשך חצי שעה. בסיומו של המסלול תוכלו לפנות שמאלה ולצעוד בינות לפרחי בר, עד למסעדה (Restaurant Buljes) שמשקיפה לנוף נהדר, בה תוכלו לאכול או לשתות דבר-מה בדרך חזרה לעיירה.
אפשרות אחרת היא לטפס ברגל או ברכבל לגֶמי (Gemmi), שהוא מעבר הרים, ממנו ניתן להמשיך ברגל עד לאגם קטן, או סתם כך לשבת במסעדה, להשקיף על הנוף ועל ציפור שחורה ששמה Bergdole, הנעצרת באופן פתאומי במהלך מעופה. לך תבין ציפורים.
סאס-פֶה
עיירה קסומה נוספת היא סאס-פֶה (Saas Fee), הממוקמת בגובה 1,800 מטרים, בפסגתו של עמק סאס (Saastal), דרומית-מזרחית מלוקרבאד. מקור השם סאס-פה טמון, כנראה, בשתי מילים לטיניות, שפירושן מרעה לפרות.
סאס-פה, המכונה "הפנינה של האלפּים", מוקפת ב-13 פסגות מושלגות. כיוון שכך, היא מהווה עיירת-סקי שוקקת חיים: בשיא העונה, בין חג המולד ובין ערב השנה החדשה, מתארחים כאן 10,000 תיירים, ב-60 בתי מלון ובבתי דירות. גם בקיץ מושכת סאס-פה חובבי סקי, ביניהם מקצוענים, הנהנים כאן מפסגותיהם המושלגות של ה-Dom, שגבהו 4,545 מטרים וה-Allalin, שגבהו 4,000 מטרים.
הפנינה של האלפים. סאס-פה (צילום: Photopress Saas-Fee)
בעיירה, שבה מתגוררים כיום כ-1,800 תושבים, ניתן לראות בתי עץ עתיקים מהמאות ה-17 וה-18 ששימשו כמחסני מזון: ביסודותיהם ממוקמות אבני צִפחה גדולות, שמטרתן היתה להרחיק את החיות החושקות במזון הנאגר. כיוון שהעיירה היתה מאז ומתמיד מאוד קתולית, ניתן להבחין כאן בשפע צלבי עץ עתיקים, שנועדו להגן על הבתים והתושבים מפני פגעי הטבע: מפולות שלגים וכיוב'. צורתו המחודדת מאוד של גג הכנסייה המקומית מסמלת, כך אומרים, את תנוחת הידיים בעת התפילה. גם כאן אין אפשרות להכנס למרכז העיירה באמצעות הרכב, כך שיש להחנותו בשוליה.
כאן ימתין לכם המטרו הגבוה בתבל, שיוביל אתכם לגובה 3,500 מטרים, עד ל-Mittelallalin, המהווה תחנת עצירה בדרך לפסגת הר אלאלין (Allalin). מכאן ניתן לצאת לטיול במערת הקרח
אם תעלו ברכבלים הקטנטנים העולים מעלה מצדה השני של העיירה, תגיעו לפסגה שממנה ניתן לשכור טְרוטינֶט (Trotinetes), שהם אופניים נטולי פֶּדָאלים וכיסא, עליהם ניתן לרכוב בעמידה בירידה בלבד, בחזרה לעיירה. אנחנו, לצערנו, הגענו לפסגה מיד אחרי שירד גשם שהפך את השבילים לחלקלקים, כך שלא התאפשר לנו לרדת מטה באופניים.
יורדים מההר בטְרוטינֶט (צילום: Photopress Saas-Fee)
עבור אינפנטילית שכמותי, שיא השיאים של הביקור בסאס-פה היה הביקור ביער ההרפתקאות (Abenteuerwald), שבו הזדמן לי לטפס על עצים ולגלוש באומגה מעץ לעץ, תוך שאני מאובטחת באמצעות שני כבלים כל העת. בקיצור: כיף אדיר, כמו שאומרים, לכל המשפחה. העלות? 22 פר"ש למבוגר עבור מסלול היכרות, 14 פר"ש לילד (מגובה 1.1 מ' ומעלה). פתוח בחודשי הקיץ בלבד. לפרטים. באותה רוח עליתי גם על רכבת ההרים (Feeblitz), העולה מעלה-מעלה על גבי מסילה, בינות לעצים ולציוץ הציפורים, עד לנקודה שבה היא מתחילה לרדת מטה במהירות רבה, תוך שהיא מתפתלת וגורמת לשחרור צווחות התלהבות. המחיר: 6 פר"ש למבוגר, 4 פר"ש לילד עד גיל 16. פתוח בחודשי הקיץ בלבד. לפרטים.
דאבוס
דאבוס (Davos), הממוקמת במזרח שווייץ וידועה בשטחי סקי עצומים, מקבלת את פנינו בגשם זרזיפי בלתי-פוסק. כיוון שכך, נוצל הזמן המועט שעמד לרשותנו לעלייה במטרו לפסגת השאצאלפּ (Schatzalp), שבפסגתו ממוקמת מסעדה פנורמית (לא מסתובבת, השבח לאל) ולצדה מלון Berghotel Schatzalp הקסום, שנבנה בסגנון היוגנדשטיל (להלן: ארט נובו) והושק בשנת 1900 כסנטוריום יוקרתי. בהשראת המקום, שבו טופלה אשתו, כתב תומאס מאן את ספרו הידוע "הר הקסמים", שראה אור בשנת 1924.
נגני קרן-האלפים בכניסה למלון בדאבוס (צילום: יעל גרטי)
בשנת 1954, כעבור שיפוץ יסודי, הפך הסנטוריום למלון יוקרתי, וגם כיום נדמה כי המבנה זקוק לשיפוץ יסודי, כמו גם לשיפור משמעותי של השירות והמזון המוגש בו. גם אם אינכם מתארחים במלון (עניין של 150 פר"ש ללילה לאדם בחדר זוגי), ניתן לבקר בו, להתרשם מסגנון הארט נובו, להתבשם מהאוויר הנהדר, להתענג על הפרחים היפים בגינה, להקשיב לנגני קרן האלפים המנגנים כאן לעתים, לשתות שוקו חם במרפסת של הלובי ולקרוא ספר, לאו דווקא "הר הקסמים".
- בשבוע הבא: היי, דרומה: שווייץ האיטלקית
הכותבת היתה אורחת של לשכת התיירות השווייצרית
