משפחת פיינברג: בחזרה לימי ראשית הציונות ג'

בשבוע שעבר ולפני שבועיים התחלנו לעסוק בסיפורן של שלוש משפחות אשר משאת חייהן היתה הגשמת הרעיון הציוני בארץ ישראל: משפחות פיינברג, בלקינד וחנקין. בין שלוש המשפחות היו גם קשרים משפחתיים, וכן קשרים למשפחות נוספות: וילבושביץ, קראוזה, שוחט, אהרונסון.  

השבוע נביא כתבה שלישית ואחרונה לעת עתה, ובה תצלומים של משפחות אלו שסיפורן הוא סיפור ארץ ישראל המתחדשת מלפני יותר ממאה שנים. התמונות מאלבום תמר אשל בת צילה לבית פיינברג. בעוד מספר שבועות נשוב לעסוק במשפחות אלו.

1. יהודה לייב חנקין (נולד 1842) ואשתו שרה, יהודים מקרמצוק ברוסיה. יהודה היה חוכר משקים חקלאים ומפעילם ומנהל אותם כלכלית. הם היו משפחה ציונית נלהבת. ילדי המשפחה: יעקב, יהושע, מנדלי, תנחום, רבקה, חיה, חנה, טייבל ורוזה. בשנת 1882 פרצו פוגרומים אנטישמיים ברוסיה (סופות בנגב) ויהודה וכל משפחתו החליטו לעלות לארץ ישראל. הם היו מראשוני רוכשי אדמות עיון קרא (ראשון לציון). בתצלום משנת 1904: יושבים מימין: חיה, יהושע, תנחום, טייבה. עומדות: רבקה ורוזה.  

2. יהושע חנקין, 1904. יהושע היה גדול גואלי אדמת ארץ ישראל עבור הקמת הישוב העברי המתחדש בארץ. ידע בתחום פועלו זה קיבל מאביו יהודה לייב אשר עסק בפעילות דומה עוד בהיותו ברוסיה. כבר בשנת 1890 פעל יהושע לרכישת עשרת אלפים דונם אדמות "דוראן" עליהם יושבת העיר רחובות. ב-1891 רכש שלושים אלף דונם (ביצות חדרה); ב-1909 רכש עשרת אלפים דונם אדמת פולה עלייה הוקמה מרחביה; ב-1920 רכש אדמות עמק חפר, עמק זבולון ועמק יזרעאל המזרחי; בשנות השלושים עמד בראש "הכשרת הישוב" ורכש בנגב (עסלוג') שלושים אלף דונם. בפועלו של יהושע הועברו מעל 600,000 דונם להקמת היישוב העברי בא"י. 

3. אולגה (לבית בלקינד) ויהושע חנקין בג'נבה, 1901. אולגה ויהושע נישאו בשנת 1887. אולגה היתה מבוגרת מיהושע ב-14 שנים ובדרך כלל נהגה להסתיר את גילה. השפיעה על יהושע שיגדל זקן ושערות ארוכות כדי שיראה מבוגר. אולגה היתה הכוח המניע מאחורי יהושע בהתמסרותו לגאולת האדמה. ליהושע ואולגה לא היו ילדים.

אולגה היתה מיילדת ויצאה לבד ביום ובלילה על חמור, או אם שלחו דליג'נס לכפרים בסביבה ליהודים ולערבים. תמיד היתה מצויידת בקורבץ' (ראו תמונת צד א'), אותו קיבלה מגיסה ישראל פיינברג, לצורך הגנה עצמית. הקורבץ' עשוי עור ובמרכזו רצועת מתכת, הוא שימש את המשטרה הצארית לפיזור הפגנות. הזדקקותם של משפחות ערביות לעזרתה של אולגה סייעה רבות ליהושע בפעולתו לרכישת אדמות הארץ.

לתמונת צד ג':  בגיליון העיתון "אלחמארה" (האתון) שיצא בביירות ב-4 ביולי 1911 התפרסמה קריקטורה בה נראה המבצר הצלבני פ'ולה (במרחביה) ולרגליו מסילת הרכבת החיג'אזית. מצד ימין צלאח א-דין עם חרבו, מצד שמאל יהושע חנקין שופך כסף למוכר הקרקע הערבי שידו מבצבצת מהאדמה.

דו-שיח בערבית בינם: צלאח א-דין: התרחק מהמצודה אתה הנוכל. אם לא - אשלח עליך את הגדודים של צאצאי ולא תקרב אל המצודה אשר כבשתיה בדם המוסלמים. חנקין: מה אכפת לי, כל זמן שבכיסי הדרכון הזר ומאחורי 15 מיליון לירות.... 

4. תנחום חנקין, אחיו של יהושע.  

5. עמנואל קניג, בנה של רוזה, אחותו של יהושע, בברלין אוגוסט 1916. צילה פיינברג היתה באותו הזמן סטודנטית בברלין ונהגה לבקר אצל דודתה רוזה. בבגרותו עלה עמנאול לארץ, גר בירושלים ונהרג 1948 בהפגזות על העיר. 

 6. מענדלי חנקין כבן 30. אשתו היתה סוניה לבית בלקינד. מענדלי היה פרדסן וגם ממייסדי ומנהלי הבנק לאשראי. הם חיו ברווחה והיו מפנקים את כל צעירי המשפחה. סוניה היתה אומרת: "צריך לפנק את הילדים כי נכונו להם ימים קשים ותמיד יוכלו לחזור לזכרונות יפים ולשאוב מהם כח".

7. סוניה בארץ בטרם יצאה ללימודי הרפואה בשוויץ, 1895. סוניה היתה האשה הראשונה שנסעה מארץ ישראל ללמוד רפואה. כשחזרה היתה אחת משתי הרופאות הראשונות בארץ. בג'נבה יצרה סוניה קשרים עם פרופ' חיים ויצמן, והפסיכולוג יונג. במלחמת העולם הראשונה הוגלו סוניה ומענדלי לדמשק בגלל פרשת ניל"י. סוניה מעולם לא נקראה בשם חנקין ושמרה את שם נעוריה, היא גם לא החשיבה את טקס הנישואין הפורמאלי ושנים רבות חיה ללא חופה וקידושין. רק לאחר שנים רבות משיקולים של צוואות ורכוש נאותה להינשא רשמית.  

8. הבית ברחוב אלנבי 105. נבנה על ידי סוניה ומענדלי שגרו בקומתו העליונה. בקומה הראשונה גרו יהושע ואולגה, ולידם בדירה קטנה יותר דובה וביתה עכסה בלקינד. לבית היה גן גדול במיוחד, מאחוריו גודל הדשא הראשון בארץ ומתחת לעצים נתלה ערסל. הם נהגו לשבת מתחת לעצי הגן ולשתות תה של אחרי הצהריים, או לפצח גרעיני חמניות (ברוסית - סימיצ'קי). 

9.  סוניה (מצד ימין) בתקופת לימודי הרפואה בג'נבה עם חברים סטודנטים, 1903.

10. יהושע ואולגה נהגו לצאת לגן הבית ברחוב אלנבי 105 ולנוח, כל עוד יכלו. צולם בשנת 1930.

11. יהושע בביתו, דצמבר 1943. אולגה הלכה לעולמה בראשית שנה זו. צילום: סוסקין.

12. יהושע נפטר בשנת 1946. בתצלום יום ההלוויה בחלקת הקבר שבנה יהושע לאשתו ולעצמו על הגלבוע, ליד בית במקום בו התכוון להתגורר. המקום חודש וכיום הוא מהווה יד וזכרון לפועלם של יהושע ואולגה. 

13. ביום השנה הראשונה למות יהושע חנקין ליד קברו על הגלבוע. מימין: סעדיה פז, אברהם הרצפלד, נחום וילבוש, אדם לא מזוהה, תנחום חנקין, אליהו קראוזה, שושנה וילבוש, לביא (עין חרוד), ואדם לא מזוהה נוסף.

לתמונת צד ד': נחום וילבושביץ-וילבוש נולד בשנת 1879 ליד גרודנו, שם היתה למשפחתו אחוזה. למד בגרמניה הנדסת מכונות ועלה לארץ ב-1903. היה חבר במשלחת שיצאה לבחון התיישבות יהודית באוגנדה והמלצותיו גרמו לגנוז את הרעיון. היה מחלוצי התעשיינים העבריים בארץ. כבר בשנת עלייתו יצא למסע מדידות של מקורות המים בארץ כדי לייצר אנרגיה. בשנת 1905 הקים את המפעל לייצור שמן וסבון "חדיד" (בן שמן) מגפת זיתים.

נחום היה בעל נתינות עות'מאנית ובמלחמת העולם הראשונה מונה על ידי ג'מאל פאשה להיות מהנדס העיר ירושלים. באותו זמן תיקן את המסגדים בהר הבית וגם היה מהנדס המים של הצבא הטורקי בחורן. היה זמן קצר במאסר לאחר שנחשד בקשר למחתרת ניל"י (אבשלום פיינברג היה גיסו). בשנת 1924 רכש את מפעל "עתיד" במפרץ חיפה והקים שם את בית החרושת "שמן". במשך כל השנים היה מעורב במחקר ופיתוח התעשיה בארץ. נחום היה נשוי לשושנה פיינברג, אחותו היתה מניה שוחט.

14. פורים 1916. סבתא פאני, אמא שושנה והנכדה זהרה כולן "מעשה תחרה".

15. נחום עם אחיו הבכור משה אשר המציא את תהליך ייצור המרגרינה וייצור לחם-חי מנבטים. נחום הלך לעולמו בתשל"א, 1971, כשהוא בן 92 ונקבר בחדרה.

• מידע נוסף ניתן למצוא באלבום הגניאולוגי ובמוזיאון החאן בחדרה.
  

• לכל הכתבות במדור "טיול לעבר"
  

• פרויקט מיוחד: היסטוריה ישראלית על ציר הזמן - לחצו כאן