כששמואל היה פוגש את קונטאר
שמואל, שראה את מלך עמלק הולך מעדנות ביודעו שאיום המוות סר ממנו, לא יכול היה לעמוד מול הפרת הצדק הבוטה ושיסף את גרונו של אגג. היום, אם לא יקום נביא לישראל וישנה את מהלך העניינים, יילך סמיר קונטאר מעדנות, יחצה את הגבול ויהפוך סמל לטרור מקומי ועולמי. שרגא בר און במדרש אקטואלי
אלמלא מדרש כתוב אי אפשר לאומרו. ישנן סוגיות בגמרא שקשה לעכלן בבית המדרש. כזו היא הסוגיה המלמדת שאין לרחם על אכזרים:
בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לשאול: לך והכית את עמלק
אמר: ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה, כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה! ואם אדם חטא - בהמה מה חטאה? ואם גדולים חטאו - קטנים מה חטאו?
יצאה בת קול ואמרה לו: "אל תהי צדיק הרבה".
ובשעה שאמר לו שאול לדואג: סב אתה ופגע בכהנים, יצאה בת קול ואמרה לו: "אל תרשע הרבה". (תלמוד בבלי מסכת יומא דף כב עמוד ב)
בכל לימודי בבית המדרש לא הצלחתי להלום את ההיגיון והפסיכולוגיה של הדרשה הזו. לכאורה, היא לומדת מכישלונו המוסרי של שאול, רוצח כהני נוב, שיש לציית לצווים אחרים, בלתי מוסריים בעליל. האומנם ניתן ללמוד מכאן, שכל המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר על רחמנים?
אירועי הימים האחרונים העניקו פשר עמוק יותר למדרש. הגמרא מאשימה את שאול באיבוד קנה המידה המוסרי, באיבוד מצפן המנהיגות. באין קנה מידה מוסרי לקבלת החלטות נוטה המנהיג לרחם מדי ולהתאכזר מדי.
המדרש והמציאות
סוגיות שקשה לקבלן בבית המדרש מוארות לעיתים באור חדש מכוחה של מציאות אכזרית. עסקת חילופי השבויים עם החזבאללה פותרת חלק מהקושי שבמדרש. ישנן שני סוגים של עסקות חילופי שבויים. חילופי שבויים יכולים להיות אות של פייסנות. הצדדים עייפו מהלחימה, הם מכירים בתפלותה ובנזקיה ואינם רואים ערך בהתאכזרות ההדדית שבהחזקת השבויים שבידיהם. ההרג פוסק, האכזריות חולפת וחילופי השבויים מהווים סימן תקווה, אות רצון לחזור לחיים נורמליים.לצערנו, עסקת השבויים של היום אינה כזו. עסקת חילופי השבויים הנוכחית היא המשך המלחמה. בשמו של אלוהים, חזב-אללה ניצלו עד תום את המגעים והעסקה כדי להוסיף ולהתעלל במשפחות ובחברה בישראל. הם לא זונחים לרגע את שפיכות הדמים והרצח, חילופי השבויים, מבחינתם, אינם אות פיוס אלא דלק למנועי הטרור. כשם שלא טרחו לשמור על רון ארד בחיים והתעללו במשפחתו שנים ארוכות, הם לא חשבו לרגע לכבד את האמנות הבינלאומיות הנוגעות לשבויים. ניצחונם, ניצחון הטרור בסיבוב הזה, מבוסס על המשוואה המפלצתית: אנו מקבלים מחבל גיבור וחי עבור גופות של חיילים שרצחנו.
המשוואה הזו, גם היא קבילה מבחינת הדין, אינה קבילה מבחינת הצדק ומבחינת התבונה. זהו פשרו של המעשה האכזרי שעשה הנביא שמואל לאגג. שמואל, בראותו את אגג מלך עמלק הולך מעדנות ביודעו שאיום המוות סר ממנו, לא יכול היה לעמוד מול ההפרה הבוטה הזו של הצדק – הוא ניגש, שיסף את גרונו בהכריזו: "כאשר שיכלה נשים חרבך, כן תשכל מנשים אמך". היום, אם לא יקום נביא לישראל וישנה את מהלך העניינים, יילך סמיר קונטאר מעדנות, יחצה את הגבול ויהפוך סמל לטרור המקומי והעולמי.
לא, נביא לא יקום היום לישראל. בעמדנו מול האבסורד שבעסקה נותר לנו רק לקוות שהחברה הישראלית תהיה חזקה דיה כדי לשאת בתוצאותיה העתידיות ותתרגם את העליונות המוסרית שברחמים על אכזר כמו סמיר קונטאר לחיזוק הסולידריות שגלומה בעסקה, מבלי לאבד את המצפן המוסרי במבחנים הבאים.
שרגא בר-און הוא יו"ר תנועת "נאמני תורה ועבודה" לשעבר
לפנייה לכתב/ת 
הרוצח משתחרר מהכלא. הבוקר
צילום: באדיבות השב"ס
מומלצים
