כששני אנשים צועקים "אאוריקה!"
נהוג לראות בתגלית מדעית תוצר של השראה חד פעמית, פרי מוחו המבריק של גאון יחידני. אז מה ההסבר לכך שכל כך הרבה תגליות נתגלו על ידי שני מדענים בו זמנית?
דארווין עצמו פיתח את רעיון הברירה הטבעית 20 שנה מוקדם יותר. בתקופה הזו, שכללה בין השאר מסע של 5 שנים על הביגל, הוא הוסיף לחקור ולמצוא ממצאים חדשים שיחזקו את התיאוריה. נכון לרגע בו קיבל את המכתב מוואלס, הוא טרם נתן פומבי לתיאוריה.
דארווין נתקף חרדה גדולה. במשך כל חייו הוא עמל על פיתוח התיאוריה ואף העלה אותה על הכתב, אך לא פרסם אותה מכיוון שחשש מההשלכות מרחיקות הלכת שלה. הוא המשיך לגבש אותה, לאסוף נתונים ותצפיות, תוך הכרה ברורה בנכונות התיאוריה שלו ותוך כוונה לפרסם בסופו של דבר את ממצאיו בספר עב כרס. בעקבות המכתב של וואלאס ובלחץ מקורביו הוא פרסם מוקדם ממה שתכנן סיכום "קצר" של מחקרו, שיצא לאור בשנת 1859. לסיכום קראו "מוצא המינים" והתכנון המקורי היה לפרסם ספר ארוך פי ארבעה. אך הצורך להקדים את וואלס, דחק בדארווין והכתיב את מהלכיו.
סימולטאניות מדעית
הסיפור הנ"ל הוא דוגמה קלאסית למה שנקרא כפילות במדע. לעתים קרובות מתגלים דברים בו זמנית על ידי כמה אנשים שונים. בדוגמא של דארווין וואלאס, נהגו השניים בכבוד הדדי רב. דארווין הרבה להזכיר שהעובדה שוואלאס הגיע לעקרון הברירה הטבעית בצורה עצמאית, דרבנה אותו לפרסם את "מוצא המינים" מוקדם ממה שתכנן. וואלאס מצד שני, הכיר בעובדה שדארווין הגה ראשון את התיאוריה ולא חסך ממנו שבחים.
בסופו של דבר הפך וואלאס לדמות נשכחת למדי, מכיוון שלא רצה להכיל את עקרון הברירה הטבעית לאבולציה של בני אדם בגלל אמונתו הדתית. הוא גם שלל את קיומה של הברירה המינית ככוח אבולוציוני חשוב. חילוקי הדעות בין וואלס לדארווין הפרידו ביניהם לקראת סוף ימיו של דארווין, למרות שהיחסים ביניהם נשארו קורקטיים כלפי חוץ.
לא כך הייתה מנת חלקם של שניים שאחראים לאחת הכפילויות המפורסמות ביותר במדע. אייזק ניוטון, אחד המדענים הגדולים ביותר אי פעם, התעמת בצורה ישירה ומכוערת עם הפילוסוף והמדען גוטפריד לייבניץ סביב השאלה מי המציא את החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי.
בסופו של דבר, שניהם המציאו אותו בו זמנית בצורה עצמאית ובלתי תלויה. מה שמעניין בהקשר הזה הוא הנתיב השונה שכל אחד מהם עבר בדרך לגילוי. ניוטון הדגיש בעבודתו את מושג הגבול ושם דגש על יישומים מעשיים של התחום החדש, בעוד לייבניץ התמקד במושג האינסוף ובמחקר תיאורטי יותר. בסופו של דבר הסימנים המתמטיים של המשוואות הדיפרנציאליות וחוקי הנגזרות של לייבניץ הם אלו שמקובלים בשימוש היום מכיוון שהם פשוטים יותר להבנה, כמו גם העובדה שטובי המתמטיים של התקופה כמו פסקל ודקארט השתמשו בהם (האירוניה היא שבארצו של ניוטון, בריטניה, המשיכו להשתמש בסימנים של ניוטון 150 שנה לאחר מותו, מה שהוביל לקיפאון כמעט מוחלט של המתמטיקה בבריטניה).
בניגוד למקובל לחשוב, הרבה מאוד תגליות מדעיות מתרחשות בו זמנית, לפעמים אף בשלשות ולמעלה מכך. שברים עשרונים ואלגוריתמים "הומצאו" כל אחד על ידי שלושה מתמטיקאים בו זמנית. כתמי השמש התגלו על ידי ארבעה מדענים בו זמנית, כולל גלילאו, כולם בשנת 1611. חוק שימור האנרגיה, שהוא כה חשוב למדע, נוסח על ידי ארבעה מדענים שונים בעת ובעונה אחת בשנת 1842. חמישה אנשים שונים המציאו את ספינת הקיטור בצורה עצמאית לגמרי. שישה אנשים שונים המציאו את המדחום מבלי לדעת אחד על השני, ולא פחות מתשעה אנשים שונים טוענים לזכות ראשונים על המצאת הטלסקופ. מכונת הכתיבה הומצאה באנגליה ובארה"ב בו זמנית, כשבכל מדינה מספר אנשים חשבו עליה בו זמנית, והדוגמאות רבות מספור.
האיש הנכון או הזמן הנכון?
העובדה שיש כל כך הרבה תגליות סימולטאניות כאלו מרמזת שבניגוד למה שמקובל לחשוב, תגליות כאלו אינן בהכרח תוצר של איזו השראה רגעית או פרץ יצירתיות בלתי מוסבר. הסוציולוג הנודע רוברט מרטון עסק רבות בנושא של תגליות סימולטאניות. השאלה הראשונית שהוא התעניין בה הייתה מה הופך גאונים למה שהם? ככל שהוא חקר את הנושא לעומק, הוא הגיע למסקנה שהעובדה שיש תגליות מדעיות רבות שמתרחשות בו זמנית מרמזת שאולי מה שנתפס בעינינו כגאונות הוא לא יותר מניצול אפקטיבי של הידע הקיים. כמובן, שלא כולם מוכשרים לנצל את הידע הזה באותה המידה, אבל יש בכך כדי לתרום לדה מיסטיפיקציה של הגאון.
כמה נתונים תומכים בתיאוריה הזו. ראשית, רוב התגליות המדעיות הן תוצר של עבודה קשה הנמשכת שנים ארוכות. גם המדענים המוצלחים ביותר, אלו עם התגליות המדעיות הגדולות ביותר, טעו פעמים רבות לאורך הקריירה שלהם לפני שהגיעו לתגליתם. הכישלונות הללו הם אלו שסוללים את הדרך להצלחות עתידיות.
שנית, העובדה שפעמים רבות גילויים מדעיים מתרחשים בו זמנית על ידי אנשים שונים, מרמזת שהקרקע צריכה להיות בשלה לגילויים הללו, מבחינת הידע המדעי שנצבר עד לנקודה שמאפשרת התפתחות מדעית חדשה. לכך בדיוק התכוון ניוטון כשהתייחס לעצמו כאל גמד העומד על כתפי ענקים (המדענים וההוגים של דורות קודמים). קפיצות מדעיות נחשוניות לרוב אינן אפשריות.
גם דארווין וגם וואלאס הושפעו עמוקות מספרו של תומאס מלתוס "על עקרון האוכלוסייה". פסקל ודקארט הניחו את היסודות המתמטיים לחשבון האינטגרלי והדיפרנציאלי והכשירו את הקרקע לניוטון ולייבניץ. תורת היחסות הפרטית לא הייתה אפשרית ללא חוקי ניוטון והידע הפיסיקלי שהצטבר עד לתחילת המאה ה-20. והמצאת הפצצה האטומית לא הייתה אפשרית ללא תורת היחסות הפרטית. בכל תגלית מדעית אפשר למצוא את השורשים ההיסטוריים שלה.
נראה שברגע שנצבר ידע מדעי מסוים הוכשרו התנאים הסביבתיים לגילוי הבא. גם התנאים החברתיים והתרבותיים, מכשירים את הקרקע לגילוי החדש. יש הבשלה שמאפשרת לעכל ידע חדש, ואולי אף מאותת על הצורך בו. באווירה המתאימה, הגילויים הללו הם כמעט בלתי נמנעים. כמובן שרק אנשים מעטים יחסית מחזיקים בידע הרלוונטי שמציב אותם בעמדה בה הם יכולים לחשוף את הידע המדעי החדש, אבל במקרים רבים יש מספיק מהם כדי להגיע לאותה תוצאה בדיוק באותו הזמן.
כמובן, שהמדענים לא תמיד רואים את הדברים כך. ניוטון ולייבניץ האשימו זה את זה עד יומם האחרון בגניבת הרעיונות אחד של השני. ניוטון פיתח את החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי בשנות ה-60 של המאה ה17 אך לא פרסם את התיאוריה. כשלייבניץ פיתח ופרסם אותה בשנות ה-80 של המאה ה-17, ניוטון היה בטוח שלייבניץ גנב ממנו את רעיונותיו. זוהי תגובה טבעית לחלוטין מכיוון שאנשים נוטים להאמין שתגליות מדעיות גדולות הן פרי השראה וכישרון, וקשה להם להאמין שמה שהם השיגו היה מנת חלקם של אחרים בדיוק באותו הזמן.
אז מי המציא את הטלפון?
גם אלכסנדר גראהם בל ואלישה גריי חלקו תגלית מדעית חשובה למדי, המצאת הטלפון. למעשה, המצאתם הייתה כה קרובה זו לזו ששניהם הלכו לאותו משרד פטנטים כדי לרשום פטנט על המצאתם באותו היום בהפרש של שעות אחדות בלבד! הם האשימו זה את זה בגניבה של הרעיון ויש אף תיאוריות קונספירציות שונות הקשורות לנושא.
המצאת הטלפון מדגימה כמה היבטים מעניינים אחרים הקשורים להמצאות. אחד הבולטים שבהם הוא שפעמים רבות לא ממש ברור מי הממציא המקורי. אין ספק שהמצאת הטלפון היא תהליך ארוך בו היו מעורבים אנשים שונים לאורך ההיסטוריה, ולא ברור באיזה שלב ראויה ההמצאה החדשה להיקרא טלפון על פי ההגדרה המקובלת עלינו היום.
האם, למשל, ה"טלגרף המדבר" של אנטוניו מאוסי, למרות היותו פרימיטיבי יחסית להמצאות של בל וגריי, ראוי להיקרא הטלפון הראשון כמו שהיסטוריונים שונים סבורים? זה מדגיש נקודה מעניינת למדי שלא תמיד שמים אליה לב: תגליות רבות או המצאות מדעיות הן המצאות "מתגלגלות" ולא תמיד ניתן לשים את האצבע על רגע התרחשותן. מכיוון שהרבה אנשים עובדים על חלקים שונים, ורק המכלול כולו נחשב בעיניי רבים להמצאה.
היבט אחר נוגע לנושא הקרדיט על ההמצאה. המצאת הטלפון מיוחסת לבל בעיקר בגלל שהקדים את גריי ברישום הפטנט במספר שעות. בהקשר הזה קיים חוק סטיגלר. הסטטיסטיקאי סטיגלר טבע את החוק שאומר: "שום תגלית מדעית אינה נקראת על שם מי שגילה אותה".
משפט פיתגורס למשל, היה ידוע הרבה לפני שפיתגורס גילה אותו. התפלגות גאוסיונית (שנקראת גם התפלגות נורמלית או עקומת הפעמון) התגלתה על ידי דה מוירה ולאפלאס לפני שהמתמטיקאי גאוס ניסח אותה. באופן הולם וכלל לא אירוני, חוק סטיגלר עצמו התגלה לראשונה על ידי רוברט מרטון, עובדה עליה הצביע סטיגלר בעצמו.
לפעמים תגליות מדעיות הופכות מקובלות כל כך שהמגלה המקורי שלהן נשכח או פשוט לא מוזכר. התופעה, שיש לה אפילו שם, "מחיקה על ידי הכללה", הוצגה גם היא על ידי הסוציולוג רוברט מרטון. לרוב היא מתרחשת כשמשתמשים במושג מסוים כל כך הרבה פעמים עד שהוא הופך לטריוויאלי. למשל, רק לעיתים נדירות מזכירים את גילוי הסליל הכפול ומבנה הדנ"א בנשימה אחת עם ווטסון וקריק. הטבלה המחזורית כשמה כן היא ולא הטבלה המחזורית של מנדלייב, פשוט כי אין טבלה מחזורית אחרת.
הסתעפות מעניית של החוק הזה אפשר למצוא בתחום של ציטוטים מדעיים. ככל שמחקרים מדעיים מסוימים הפכו למקובלים ופורצי דרך, כך מתמעטים האזכורים שלהם. ההטייה הזו מתרחשת בעיקר לגבי מדענים מפורסמים. למשל, מעטים מאוד יצטטו היום את המאמר המקורי של איינשטיין על תורת היחסות כשהם כותבים על הנושא.
מה שמוביל אותנו להטייה אחרת שנקראת אפקט מתיו, עוד מושג שנטבע על ידי רוברט מרטון (למרות שאתם כבר אמורים לדעת שאולי הוא לא היה הראשון שחשב עליו). האפקט קובע ש"העשירים נעשים עשירים יותר, והעניים עניים יותר". בהקשר המדעי, הוא מתייחס לעובדה שחוקרים מפורסמים נוטים לקבל יותר קרדיט מחוקרים לא ידועים, גם אם הם עשו עבודה דומה, בגלל שהם מפורסמים יותר.
למשל, המתמטיקאי הידוע ג'ון ואן ניומאן מקבל קרדיט כממציא המחשב הראשון, או כ"אבא" של תורת המשחקים, למרות שבמקרים הללו הוא הסתמך על עבודתם של אחרים ורק ניסח את רעיונותיהם בצורה שונה. לחוקרים מפורסמים קל יותר לפרסם מאמרים בכתבי עת יוקרתיים בלי קשר לאיכות עבודתם, והם גם זוכים להרבה יותר שיתופי פעולה מאשר חוקרים אנונימיים יותר. קיים גם אפקט מתילדה (על שם הסופרג'יסטית מתילדה ג'וסלין גייג'), שבו מדעניות מקבלות במקרים רבים הרבה פחות קרדיט ממה שמגיע להן.
מעניין להשוות יצירתיות מדעית לסוגים אחרים של יצירתיות, כזו שבאה לידי ביטוי באמנויות השונות. גם באמנות, קיים המושג של הגאון הבודד שמצליח ליצור דברים שאף אחד לא יכול ועם זאת רבים יטענו כי יצירה היא פרי המקום והזמן בו נוצרה. מחקרים על ההבדלים בין סוגי יצירתיות שונים, יכולים לשפוך אור על הסיבות והתנאים שבהם יצירתיות מתקיימת בכל תחום ועל היחס בין הסביבה לאדם הבודד בתהליך היצירה.
למאמר המקורי בבלוג של גיל גרינגרוז
לפנייה לכתב/ת 
