מדוע חשוב לחסוך?

כשמדברים על חיסכון פנסיוני, המחשבה הראשונה העולה בראשם של מרבית האנשים ובמיוחד הצעירים יותר, היא על משהו שיקרה בעתיד הרחוק, אינו רלוונטי להיום ומשתלב היטב עם מקל הליכה.

אולם בפועל מדובר בנושא מהותי ורלוונטי לכל אחד ואחד מאיתנו. אולי עבור חלקנו המועד בו נשתמש בחיסכון נראה רחוק, אבל התשובות לשאלות איך ייראה החיסכון עצמו וכמה כסף יהיה לנו כשנפרוש - יושפעו באופן ישיר מצעדינו עכשיו. יש אף מומחים הטוענים כי להתחיל לחסוך לפנסיה אחרי גיל 30 זה מאוחר מידי, אם אנו רוצים לחיות בכבוד בעתיד.

שלושה רבדים בחיסכון

הכספים שיעמדו לרשותנו בעת שנגיע לגיל הפרישה מורכבים משלושה רבדים:

הרובד הראשון והבסיסי הוא קצבת הזקנה שנקבל מהביטוח הלאומי, הרובד השני הוא החיסכון הפנסיוני שצברנו והרובד השלישי הוא חסכונות וולנטריים נוספים (אם יש לנו).

קצבת הזקנה הנוכחית עומדת על כ-16% בלבד מן השכר הממוצע במשק.

קשישים שאין להם מקור הכנסה נוסף, מקבלים תוספת לקצבת הזקנה, הקרויה "השלמת הכנסה".

קצבת הזקנה ביחד עם השלמת ההכנסה מגיעות לכ-25% מהשכר הממוצע במשק - סכום שעדיין אינו מאפשר קיום בכבוד.

סכום קצבת הזקנה הבסיסית ליחיד הוא 1,213 שקל לחודש ולזוג - 1,823.

מי שצבר ותק מספיק בתשלומי הביטוח הלאומי במהלך שנות עבודתו, יכול אף להגיע לתוספת של עד 50% מהקצבה ועדיין, מדובר בסכום נמוך.

חיסכון פנסיוני - פשוט הכרח

המשמעות של המספרים היבשים הללו היא, שמי שמגיע לגיל פרישה, צריך לדאוג לעצמו למקור פרנסה קבוע ל-20 שנה הבאות.

אבל המשמעות של מקור פרנסה אינה רק כסף מספיק לאוכל ומקום ללון. המשמעות היא כסף מספיק לחיות ברמת חיים ראויה ובכבוד.

לכן החיסכון הפנסיוני הוא פשוט הכרח. הנתונים מראים כי כיום רק כ-50% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל מבוטחים בביטוח פנסיוני כלשהו.

ומה לגבי הרובד השלישי אותו הזכרנו בהתחלה – החסכונות האישיים? המציאות מוכיחה כי מעט מאד אנשים מגיעים לגיל הפרישה עם חסכונות.

רובנו לא חוסכים באופן פרטי וגם מי שכן, הכסף "מתאדה" בדרך, הרבה לפני הפרישה מהעבודה, בקניית מכונית, שיפוץ דירה, פירעון חוב לבנק וכדומה.

צריך יותר מעורבות

גם מדינת ישראל הבינה כי האזרחים לא יוכלו להחזיק עצמם ללא ביטוח פנסיוני מעבר לקצבת הזיקנה הדלילה.

המדינה השכילה להבין כי הדבר כל כך חשוב וקריטי, שהיא לא יכולה להמתין עוד עד שהאזרח הישראלי יבין בעצמו את חשיבות העניין, והחליטה להחליט בשבילו.

אמירה זו באה לידי ביטוי בשני שינויים מהותיים שנכנסו לתוקף בתחילת שנה זו:

השינוי הראשון הוא הסכם בין ארגוני המעסיקים לוועדי העובדים, שאושר על ידי ממשלת ישראל וקיבל תוקף של צו הרחבה כללי, המחייב כל מעביד לצרף את את עובדיו להסדר פנסיוני.

העובד ראשי לבחור את המוצר הפנסיוני המועדף עליו, אולם ברירת המחדל, אם העובד לא עשה זאת, היא קרן פנסיה מקיפה.

על פי צו ההרחבה, כל עובד, מגיל 21 לגבר ו-20 לאישה ועד גיל הפרישה, זכאים להפקדות לחיסכון פנסיוני.

יישום ההסכם הוא הדרגתי ויגיע למלוא ההפרשות בסוף תהליך של חמש שנים.

השינוי השני הוא החובה לקבל את כספי החיסכון שצברנו קודם כל כקיצבה חודשית, ורק אם צברנו מספיק כסף מעל סכום מסויים, ניתן לקבל את הכספים גם כהון (תשלום חד פעמי).

על פי התיקון לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים, אדם שהגיע לגיל הפרישה מחוייב לקבל את חסכונותיו בצורה של קיצבה חודשית עד לסך של 3,850 שקל בחודש, המבטא סך חיסכון של כ-800 אלף שקל.

מי שצבר סכומים גבוהים יותר, יוכל לקבל את היתרה או כתשלום חד פעמי או כקיצבה נוספת, לפי בחירתו.

הרעיון העומד מאחורי תקנה זו הוא להרגיל את החוסך לקיצבה חודשית שתיתן לו בטחון וחוסן כלכלי לאורך זמן, ולא שיקבל את כל חסכונותיו בבת אחת, כשהוא עלול לבזבז אותם תוך זמן קצר.

מעורבות זו של המדינה היא נקודתית, והיא מונעת מאיתנו לגלגל את האחריות עליה.

עם זאת, עדיין מוטלת עלינו חובה לגלות אכפתיות ואחריות גדולה יותר בכל הנוגע לחסכונות שלנו.

המסקנה היא ברורה: ככל שנבין מוקדם יותר את חשיבות החיסכון הפנסיוני ונדע לפעול בצורה הנכונה - כך ישתפר עתידנו.

מדריכים נוספים:

הכר את השוק

כיצד נבחר חיסכון?