ילדים חורגים

בסוף השבוע האחרון פגשתי במסגרת עבודתי את המשנה לבית המשפט העליון לשעבר מישאל חשין. השיחה בינינו הייתה לבבית וכשהגיעה העת לומר שלום, הושיט כבוד השופט את ידו קדימה בחיוך רחב. אני התנצלתי על כך שאיני מושיטה לו את ידי חזרה מטעמי דת, ומאותו רגע השתנתה ארשת פניו. הוא נפנה לאחור תוך מלמולי "אוי ואבוי" חוזרים ושנים. "גם את 'מהם"?, סיכם בכאב.

אני לא מתרעמת על התגובה. שופטים הם בני אדם והם מושפעים מהלך הרוח הציבורי. מאותה סיבה בדיוק אין בי תקוות גדולות בכל הנוגע לפסיקת בג"ץ בנושא תוכנית הליבה. משום מה אני לא מצפה שחבריו של השופט המכובד בדימוס יחשבו אחרת ממנו, שישכילו לצאת לרגע אחד קטן מתת סעיף סבוך כלשהו, כדי לראות מעבר לסטריאוטיפ הצפוי עד אימה של החרדי, "עם שנים עשר ילדיו הבורים". זה ששומה על מערכת המשפט להושיע אותו ולפלס את דרכו אל עבר המדע והידע על פיו העולם המודרני עומד.

אומנם אין לי הסכמה עם מי שמעוניין כי בנו ילמד מקצועות חול ברמה הכרחית בלבד ובתקצוב מינימאלי, אבל גם לא ויכוח. זכותו האלמנטרית של כל הורה לאוטונומיה על לימודי ילדיו כפי שהוא רואה לנכון. כך מקובל בבתי הספר החרדיים באירופה ובארצות הברית ומה שטוב לדמוקרטיה שלהם, טוב בהחלט גם לנו.

אך מה שמקומם במיוחד, בעיסוק התקשורתי האובססיבי בספרי הלימוד של הילדים החרדים, הוא ההתעלמות המוחלטת מהעובדה שגם מוסדות הלומדים בהתאם לתוכנית הליבה מופלים לרעה מפאת חרדיותם.

במשך כל שנות השכלתי הבית ספרית למדתי במוסדות המשתייכים לאגף נעלם במשרד החינוך הנקרא "מוכר שאינו רשמי". תחת הכותרת הזו נמצאים בין היתר בתי ספר בהם נלמדים מקצועות הליבה, כשהרמה הלימודית היא לעיתים קרובות מדי, הרבה יותר ממשביעת רצון. וראו זה פלא, כשמגיעה עת חלוקת התקציב יקבלו תלמידי המוסדות הללו רק 70 אחוז ממה שיקבלו חבריהם בממלכתי- למה? ככה!

סוג ב'

מסתבר שגם כשקריטריון ההשכלה יורד מהשולחן, עדיין יהיו בתי הספר החרדיים ותלמידיהם סוג ב', אחים חורגים לחינוך בישראל. נכון שבעבר נשמעו קולות הססנים המבקשים להעלות את תקצוב מוסדות אלה ל-80 אחוז, אבל מיותר לציין שהפניות נדחו על הסף.

המסקנה העגומה, מרחיקת לכת. הויכוח האמיתי לא נסוב סביב דאגה כנה לרמתם הלימודית של תלמידי המגזר. אחרת מדוע שתקציבם של מוסדות ליבה חרדיים יהיה גבוה רק ב-10 אחוז, על פני כאלה שלא מחויבים לה כלל? נראה שלא באמת אכפת למשהו ברשות המחוקקת ממה ילמד הילד הדוסי שלי. הם פשוט רוצים לשלם על זה כמה שפחות ולהטיל עלי כהורה כמה שיותר.

כיום אין שום עידוד לבית ספר חרדי ללמד לימודי חול ברמה גבוהה. לא תמריץ כספי ולא ערכי. להפך, אולי בזכות הימנעות מוחלטת מלימודים "חיצוניים" יהיו כמה ספונסרים תימהוניים מחו"ל שייקחו עליך כמוסד חסות.

האפליה של ילדים במדינה על בסיס זרם חינוך היא המציאות שכולנו מסרבים להסתכל לה בעיניים. גם בג"ץ. תלמידים המוגנים תחת שם קוד "ממלכתי" יקבלו את מלוא התקצוב גם אם התוצאות מבישות. בעוד תלמידים אחרים כמו הילד שלי, שילמד אוטוטו בכיתה א' את כל המקצועות עליהם יולי תמיר חולמת בלילה. עדיין "יזכו" הוריו לשלם עליו כל חודש שכר לימוד, יען כי "מרדו" במדינת ישראל וחינוכה הממלכתי והעדיפו לרעות במוסדות תורניים- גלותיים.

אז פיתחו נא חרדים יקרים את פנקסי הצ'קים, צחצחו את כרטיסי האשראי, שנת הלימודים תשס"ט בדרך. אצלנו בבית תלמיד חדש ובשבילנו הוא מתוק, מקסים, ממש 100 אחוז. אבל למשרד החינוך ובג"ץ הוא "שווה" ככל שיתאמץ רק 70 אחוז. עם תוכנית ליבה או לא, את השיעור הראשון באזרחות הילד שלי ילמד דרך הכיס של ההורים שלו. יש ילד סוג א' ,יש ילד סוג ב', הכול תלוי באיזה בית ספר אתה לומד. (וחשין, לשיפוטך).