4 אמהות: זו המדינה שנותנת רישיון להרוג

"זעקתנו לא שינתה דבר. המצב שהיה רע עוד קודם לכן, רק הולך ומחמיר ולאיש לא איכפת. לא אנחנו צריכות להיות אלו שיניפו את נס המרד. החברה הישראלית צריכה להתעורר ולהבין שיבוא יום והאלימות שמכרסמת בנו תחסל את כולנו" - זו מסקנתן של חברות ארגון "ארבע אמהות 2007", בעקבות רצח מרגריטה לאוטין אתמול (ג') בחוף ימה של בת-ים.

המקרה המזעזע אירע באופן מפתיע בשבוע בו מלאה שנה להקמת הארגון, והציף כבאחת את זכרונותיהם הקשים של יהודית מור - אמו של רז שנרצח ב-2003, אילנה שלחוב - אמה של שקד שנרצחה אף היא באותה השנה, שרה ספיר - אמה של מעין שנרצחה ב-2005 וחבצלת עמרם - אמה של ענבל שנרצחה ב-2006.

חדורות אמונה ביכולתן לזעזע את החברה הישראלית, הקימו

ארבע האמהות השכולות אוהל מחאה מול בית ראש הממשלה והופתעו לגלות שההד לו ציפו אינו נוצר. "חיכינו להמוני בית ישראל. חשבתי שאת האוהל יפקדו תנועות נוער, אך זה לא קרה. זו הייתה בשבילי סטירת לחי מצלצלת, הרגשתי כמו מקבצת נדבות שעומדת בפתח וזאת לא ביקשתי", אומרת ספיר. "אחרי הרצח שאירע אתמול זה היכה בי שוב. חשבתי למה כולם אדישים ולצערי אין לי תשובה", מצטרפת לדבריה עמרם.

אחרי כמה ימים של הפגנה, קיפלו האמהות את אוהל המחאה בעקבות הבטחה שקיבלו מנשיא המדינה, שמעון פרס, לשלב עמן ידיים. "היינו תמימות וחיפשנו להאמין. אותו נשיא שהבטיח לנו הבטחות, ביקש כמה חודשים אחר כך לחון את רוצחיו של הנער דני כץ", מספרת מור. "היום אני מבינה שלא ירחק היום וגם הרוצח של הבן שלי ייצא לחופשי, כבר היום הוא מקבל זכויות, תנאים וחופשות. ואני? לי יש זכות להוסיף ולכאוב ולהמתין לרצח הבא".

ארבע האמהות נפגשות עם ראש הממשלה, אוגוסט 2007 (צילום: לע"מ) 

מור מפנה אצבע מאשימה לא רק לאדישותו של העם, אלא גם למערכת אכיפת החוק שבוחרת לא להחמיר עם רוצחים. "במקום שכל אדם אשר נוטל חיים יורשע ברצח, מבצעים בבתי משפט עסקאות טיעון ומרשיעים את הרוצח במקרה הטוב בהריגה ובמקרה היותר גרוע בגרימת מוות ברשלנות, אז תגידו לי אתם אם לא שווה להיות פושע במדינת ישראל? זו המדינה שנותנת לנו רישיון להיות עבריינים".

ספיר מסכימה עם הדברים ומציינת כי רק אתמול שמעה ברדיו על שופט בבית המשפט המחוזי, שהרשיע שני צעירים ברצח קשישה במהלך שוד, וגזר עליהם חמש שנות מאסר בלבד. "התירוץ שלו היה שלשניים אין עבר פלילי. גם לבת שלי לא היה עבר פלילי וחלפו שלוש שנים מאז שנרצחה. אני מוכנה לחכות עוד שנתיים ולדעת שאני מקבלת אותה חזרה אחרי חמש שנים, כמו שהאמהות של הרוצחים הללו יזכו בעוד חמש שנים לראות אותם בבית".

במהלך השנה האחרונה נפגשו אבע האמהות עם השר לביטחון פנים ועם גורמים נוספים במערכת אכיפת החוק. הן הוזמנו לכנסים שונים ואף נאמו בכנס האחרון שנערך באילת למיגור תופעת האלימות. עם זאת, נראה כי כוחן הולך ואוזל. "יכול להיות שאנחנו צריכות לזעוק חזק יותר. למרות שרז איננו אני עדיין אמא שלו ואוסיף לזעוק את זעקתו", אומרת מור.

לעומתה עמרם נשמעת ריאלית יותר: "מה עוד אפשר לעשות? אנחנו צריכות לשמור כוח לתא המשפחתי שלנו. להישאר שפויות בשבילם". ספיר מסכמת: "אנחנו משפחות חבוטות. שלושה חודשים אחרי שקיפלנו את אוהל המחאה, הייתי מרותקת למיטה. מה הלאה? קודם נתאושש ונאסוף את הרסיסים".