הרב שרלו: מעוברות ומניקות לא פטורות מצום
לקראת תשעה באב יוצא הרב יובל שרלו נגד הפסיקה הפוטרת נשים אלו באופן גורף מהצום, וקובע: כל מקרה נבחן לגופו, כך ש"גם מעוברת ומניקה זוכות להיות חלק מזכר החורבן". על העיסוק במנהגי האבלות: "תשומת הלב ניתנת לשאלות פרטניות דקדקניות ומיותרות". ואיך האשכנזים אשמים?
אין בהלכה פטור גורף לנשים מעוברות ואין לקבוע כי כל מעוברת וכל מניקה אינה צמה, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו – כך פוסק ראש ישיבת ההסדר בפתח תקווה, הרב יובל שרלו, לקראת צום תשעה באב. הרב מסביר כי "ההנחה שהנשים היום חלשות יותר מבעבר אינה הכרחית, וההיגיון הרפואי אומר כי לאור התזונה והרפואה שאנו חיים בה היום המצב הוא בדיוק הפוך". בכך הוא חולק על העמדה ההלכתית המקלה לפיה יש לפטור נשים אלה מהצום בכל מקרה – גישה הנתמכת בשנים האחרונות על ידי רבנים בולטים בציונות הדתית. רק באחרונה יצא ספר שו"ת שחיבר ראש ישיבת ההסדר במעלה אדומים, הרב ד"ר נחום רבינוביץ, ובו הוא מציג ומנמק עמדה זו.
בפסק הלכה שפורסם באתר ישיבת ההסדר, שולל הרב שרלו מתן פטור גורף, ובמקום זאת קורא לנשים הרות או מניקות להיערך טוב יותר לצום באכילת פירות ובצריכת נוזלים ומלחים וכן להישמע להוראות הרופאים. עם זאת מבהיר הרב: "בבחינת כל מקרה לגופו אין להחמיר שכן מדובר בצום מדרבנן".
הרב שרלו מציב כמודל לפסיקתו את הכרעתו של הרב שלמה גורן ז"ל, שכרב צבאי ראשי סירב לפטור את החיילים בצורה כללית מאיסורי גילוח וכיבוס וממנהגי האבלות האחרים של תקופת בין המצרים. "טענתו הייתה כי בשום אופן אין לקבוע לצה"ל הלכות אחרות", מזכיר הרב שרלו, "אין פטור גורף בצה"ל. גם חיילי צה"ל חייבים כמו כל עם ישראל בדיני החורבן". לדבריו, מנקודת מוצא זו יש לדון כל מקרה לגופו ולהתיר שתייה כשיש סיכוי להתייבשות או גילוח ולבישת בגדים נקיים למי שהופעתו הייצוגית במחסום היא הכרחית, וכך צריכה להיות מדיניות הפסיקה גם לגבי נשים מעוברות או מניקות.
"על כן, באופן כללי, גם מעוברת ומניקה זוכות להיות חלק מזכר החורבן ומיום הצום", כותב הרב, "הן צריכות. אם יש סיכון להריון או אם יש סיכון להפסקת ההנקה - הן לא צמות כדי שלא לגרום למציאות זו. באותה דרך בה אנו עוסקים בחיילים: נקודת המוצא היא שאין פטור גורף, ויש לבחון כל מקרה לגופו".
"הבלבול הגדול"
הרב שרלו מנצל את ההזדמנות כדי להביע את חוסר הנוחות מ"הבלבול הגדול בנושא המנהגים השונים". הוא מסביר שבמקור ההלכתי הקדום נקבע כי "משנכנס אב ממעטין בשמחה" והובאו רק כמה דוגמאות הלכתיות בנושא, אך כיוון שהמונח "שמחה" קשה להגדרה רבו השיטות ביחס למנהגי האבלות וקהילות אשכנז אף הרחיבו את חלקם לימי בין המצרים מבלי לפרט אילו מנהגים. "זו דוגמה כואבת מאוד ל'לא תגודדו', ולאין ספור מנהגים וויכוחים", קובע הרב.הרב שרלו מדגיש כי המערכת ההלכתית שומרת בנאמנות על כך שימי בין המצרים לא ייעלמו מהתודעה כפי שקרה, למשל, לכל ראש חודש, שלא "נתמך" הלכתית, אך הוא מתריע מפני המחיר. "לא זו בלבד שרבו מחלוקות בישראל, אלא שתשומת הלב ניתנת לשאלות פרטניות דקדקניות ומיותרות, בעוד שהיא צריכה להינתן לתודעת החורבן ולרצון התיקון".
"על כן, לאחר קביעת חוט שידרה של מנהגי האבלות ייטיב כל אדם לעשות אם ירכז את תשומת ליבו להתקשרות לתחושת החורבן ולציפיית התיקון במובן התודעתי העמוק של המילה, ולא לחיפוש אחר כל הקומבינציות האפשריות של מציאויות ושאלות הלכתיות על מנהגי האבלות".
