מהשבץ של אריק ועד למעטפות של טלנסקי

אהוד אולמרט, בן 63, קיבל את סמכויות ראש הממשלה ב-4 בינואר 2006, עם אשפוזו של אריאל שרון בבית החולים הדסה עין-כרם עקב שבץ מוחי. כחודש לאחר מכן, ניצב בפניו אתגרו הראשון - התנגשות בין אלפי מתנחלים ואלפי חיילים ושוטרים במאבק לפינוי המאחז הלא-חוקי עמונה. מאות נפגעו בעימותים, בהם ח"כ אפי איתם (האיחוד הלאומי-מפד"ל). במקביל, הוקדמו הבחירות הכלליות, בהן ניצחה קדימה כשזכתה ב-29 מנדטים - פחות משצפו לה הסקרים.

ב-5 במאי 2006 הושבעה הממשלה ה-31. אולמרט מונה לעמוד בראש הממשלה ובראש קואליציה שמנתה 67 חברי כנסת מ-4 מפלגות: קדימה, העבודה, גמלאים וש"ס. לתפקיד שר הביטחון מונה יו"ר העבודה דאז, עמיר פרץ, לתפקיד שרת החוץ מונתה ציפי לבני ולתפקיד שר האוצר, מונה אברהם הירשזון, שהואשם מאוחר יותר בגניבת מיליוני שקלים.

זה התחיל טוב. אולמרט ולבני, בערב ניצחונה של קדימה (צילום: חיים צח)

שניים מהאירועים המרכזיים שליוו את כהונת אולמרט, התרחשו כבר בחודשיים הראשונים לכהונתו. ב-25 ביוני נחטף החייל גלעד שליט סמוך למוצב צה"ל בכרם-שלום לרצועת עזה, במהלך מבצע משולב בו נהרגו קצין וחייל נוספים. המשא ומתן בין ממשלת אולמרט לחמאס בסוגיית שליט, הנמצא בחיים, ידע עליות ומורדות מאז החטיפה ונמשך בימים אלה באמצעות נציגיו של אולמרט - ראש המטה המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון, עמוס גלעד, והממונה בסוגיית החטופים, עופר דקל.

ב-12 ביולי 2006 נחטפו ללבנון שני חיילי המילואים, אהוד גולדווסר ואלדד רגב, במהלך מתקפה שביצע ארגון חיזבאללה בגבול הצפון. בעקבות החטיפה הורה אולמרט לצה"ל לצאת למבצע "שכר הולם" שהפך במהירות למלחמת לבנון השנייה.  

אולמרט ופורום מטכ"ל, ערב מלחמת לבנון השנייה (צילום ארכיון: לע"מ) 

המשא ומתן לשחרורם של רגב וגולדווסר החל זמן רב לאחר סיום הקרבות בחזית הצפונית. אולמרט ניצב במשך תקופה ארוכה בפני ביקורת קשה מצד המשפחות שאינו עושה די לשחרור הבנים. עם זאת, היה זה אולמרט שהצליח להביא להתקדמות במגעים על חיזבאללה לאחר שאיים להכריז על שני החיילים כמתים ובכך הביא להתמתנות בדרישותיו של חסן נסראללה.

ב-16 ביולי 2008 הושלמה עסקת השבויים שבמהלכה הוחזרו לישראל גופותיהם של רגב וגולדווסר תמורת רוצח משפחת הרן, סמיר קונטאר, חמישה אנשי חיזבאללה שנשבו במהלך המלחמה ו-200 גופות לבנונים.

"אחריות מיניסטריאלית וליקויים בחלטות"

כישלונו של אולמרט בהשגת יעדי המלחמה גרר את הקמת ועדת וינוגרד שהוקמה לבחינת התנהלות הדרג המדיני ובצבאי במהלך המלחמה ובתקופה שקדמה לה. הוועדה הטילה עליו אחריות וקבעה שאולמרט יצא למלחמה ללא תוכנית מגובשת והכריז על מטרות שאינן בנות השגה.

מחבק את קרנית גולדווסר, סיום עסקת השבויים (צילום ארכיון: לע"מ) 

"אולמרט אחראי לכך שהמטרות לא נקבעו בבהירות ובזהירות. הוא אחראי מיניסטריאלית ואישית לליקויים בהחלטות שהתקבלו ולליקויים בהליך קבלתם", כתבו חברי הוועדה, אך עם זאת נמנעו מלפרסם המלצות אישיות לגבי הצמרת שכשלה. חרף הביקורת הציבורית והפרלמנטרית, הודיע אולמרט כי אין בכוונתו להתפטר וכי בכוונתו לפעול לתיקון הליקויים שהתגלו בדו"ח.

מאז המלחמה נאלץ אהוד אולמרט להתמודד עם ירידה באהדה הציבורית כלפיו ובעיות קואליציות חדשות לבקרים. מצבו העגום בסקרי דעת קהל הובילו לנאומו המפורסם "אני ראש ממשלה לא פופולרי" ב-15 במרס 2007. "אני ראש ממשלה לא פופולרי. הסקרים מעידים על כך שאני לא פופולרי. העיתונים דואגים להזכיר לציבור שאני לא פופולרי. אפילו במפלגה שלנו יש מי שעוסקים בשאלה. אני חושב שהם צודקים - אני אכן ראש ממשלה לא פופולרי", אמר אז והדברים נותרו נכונים גם בחלוף הזמן.

ראש ממשלה בחקירה - מכרמיה ועד טלנסקי

החלק השני של כהונת אולמרט היה רווי בחקירות משטרה בנוגע לעבירות שחיתות בהן היה מעורב במהלך תקופות שונות בקריירה הפוליטית שלו. פרשת בנק לאומי נחשפה על-ידי החשב הכללי באוצר לשעבר, ד"ר ירון זליכה, ובה נחשד אולמרט כי במהלך הפרטת הבנק, בהיותו ממלא-מקום שר האוצר בממשלת שרון, היטה את המכרז לטובת מקורבו, איש העסקים האוסטרלי פרנק לואי. המשטרה המליצה לסגור את התיק ללא כתב אישום, וההכרעה הועברה לידי פרקליט המדינה.

בפרשת הבית ברחוב כרמיה נחשד אולמרט כי רכש בית בשכונת המושבה הגרמנית בירושלים בהנחה של כ-320 אלף דולר - וזאת בתמורה לסיוע בהאצת פרויקט הנדל"ן, מתוקף תפקידו כשר התמ"ת. תיק זה ממתין להשלמות חקירה והמלצה של חוקרי המשטרה. בפרשת מרכז ההשקעות נחשד אולמרט כי פעל בניגוד עניינים שעה שהתערב בהליכים ובהחלטות במרכז ההשקעות שבאחריות המשרד, לטובת חברת "סיליקט דימונה" שיוצגה על-ידי מקורבו, עו"ד אורי מסר. בפרשת הרשות לעסקים קטנים ובינוניים, חשוד אולמרט בשורה של מינויים פוליטיים שלא כחוק. גם תיקים אלה ממתינים להמלצת המשטרה.

בחודשים האחרונים נוספו שתי חקירות נגד ראש הממשלה. הראשונה היא פרשת "מעטפות הכסף" בה חשוד אולמרט כי קיבל כספים מהנדבן היהודי-אמריקני, משה (מוריס) טלנסקי. לטענת ראש הממשלה, המזומנים - שזרמו אליו דרך ראש לשכתו שולה זקן ומקורבו אורי מסר - נועדו למימון הבחירות בעיריית ירושלים ולפריימריז בליכוד. במסגרת החקירה הובא טלנסקי להעיד בבית המשפט בהליך חריג של עדות מוקדת

יחד עם בוש ואבו-מאזן, ועידת אנאפוליס (צילום ארכיון: רויטרס)

הפרשה השנייה היא "אולמרטורס" בה נחשד אולמרט בקבלת כספים למימון נסיעות ושהיות בחו"ל שלו ושני בני משפחתו. במסגרת חקירת שתי פרשות אלה, הגיעו חוקרי המשטרה שלוש פעמים למעונו של ראש הממשלה והם צפויים לשוב ולחקור את ראש הממשלה ביום שישי הקרוב.

בין אנאפוליס, אנקרה לטהרן

במקביל לחקירותיו, ניהל אולמרט במהלך כהונתו גם שלושה מהלכים מדיניים משמעותיים: הראשון החל בנובמבר 2007 ועידת אנאפוליס, שהיוותה את יריית הזינוק למשא ומתן המתנהל עד היום בניסיון להגיע להסכם קבע בין ישראל לפלסטינים עד לתום כהונת נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, בסוף 2008.

מאז מתנהלים המגעים בין צוותי המשא ומתן בראשות לבני ואבו-עלא בעצלתיים. לפני כחודש וחצי אישרו גורמים מדיניים בירושלים כי החל שלב הניסוח בכתב של סעיפים מסויימים במשא ומתן, אולם הבהירו כי שלב גיבוש ההסכם עדיין רחוק מאוד. אולמרט עצמו אמר כי נראה שהצדדים לא יצליחו להגיע להסכם הסופי לפני סיום כהונת בוש.

מהלך שני הוא המגעים העקיפים המתנהלים בתיווך טורקי עם סוריה. עד כה נערכו ארבעה סבבי שיחות אך בשלב זה לא נראה כי חלה התקרבות משמעותית בין הצדדים שתוביל לשיחות ישירות בסוגיית רמת הגולן וניתוקה של סוריה מ"ציר הרשע".

המהלך השלישי, ואולי החשוב מכל, הוא המהלך לעצירת תוכנית הגרעין האיראנית. בהקשר זה פעל אולמרט להפעלת לחץ על הקהילה הבינלאומית להטיל סנקציות על איראן. מועצת הביטחון של האו"ם הצביעה שלוש פעמים בעד הרחבת של הסנקציות, אולם בשלב זה לא הוביל המהלך לעצירת פרויקט העשרת האורניום.

אולמרט רשם במהלך כהונתו גם שני הישגים צבאיים-אסטרגיים בלתי מבוטלים.

הוא ייזכר כזה שנתן לחיל האוויר את ההוראה להפציץ את הכור הגרעיני הסורי "אל-קיבאר" בתחילת ספטמבר 2007 ועמד בפברואר 20008, על פי פרסומים שונים, מאחורי חיסול קצין המבצעים של חיזבאללה, עימאד מורנייה, בפיצוץ מכוניתו בדמשק. הצלחת שתי הפעולות האיצה בסוריה, שנמנעה מתגובה צבאית כלפי ישראל, לגשת לשולחן המשא ומתן.

הודעתו של אולמרט על פרישתו הקרובה, תפסה את שרת החוץ, ציפי לבני, ושר הביטחון, אהוד ברק, כשהם מקיימים בפגישות עם צמרת הממשל האמריקני. השניים אמרו כי אולמרט קיבל את ההחלטה הנכונה. זו היתה הפעם הראשונה מזה זמן רב שבה שיבחו את התנהלותו.