המורעלים של צה"ל: עולים חדשים מארה"ב

בעוד שבועיים הם יפרדו מבני משפחותיהם בנמל התעופה ויתחילו בחיים חדשים בישראל. 160 צעירים יהודים אמריקנים עולים השנה ארצה במסגרת "גרעין צבר"' של תנועת הצופים ומשרד הקליטה במטרה להתגייס לצה"ל. רבים מהם מתכננים להישאר כאן כדי להתחיל חיים חדשים.

העולים הצעירים מאוחדים סביב הרצון העז להתגייס לצה"ל. את המילה השתמטות הם לא מוכנים לשמוע, ורק מחכים לרגע שבו יוכלו ללבוש לראשונה את המדים. הסטטיסטיקה מעידה על אופטימיות: 80 אחוז מבוגרי גרעין צבר נשארים בארץ לאחר שירותם הצבאי ו-30 אחוז משכנעים את משפחותיהם לעלות בעקבותיהם.

המתגייסים החדשים: לורן, טוביאס וקרן צילום: עירית יפה)

אחד העולים החדשים הוא טוביאס פינקלשטיין, סטודנט מחונן בן 20, בעל תואר ראשון במדעי המדינה מאוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז. לפני ימים אחדים הגיע לישראל כדי להתכונן לגיבוש סיירת מטכ"ל. חייו הישנים, חבריו ומשפחתו בניו-יורק, נשארו מאחור. עכשיו הוא עובר לגור עם גרעין צבר בקיבוץ ברעם.

"גדלתי עם רעיון העלייה", הוא מספר ל-ynet. "אבי רצה לעשות עלייה כשנולדתי, ולא עשה זאת בגלל כל מיני סיבות. באוניברסיטה הכרתי חברים יהודים שחשבו גם כן לעלות לארץ, ולמדתי הרבה על ההיסטוריה של ישראל. סיימתי את התואר מוקדם ובגיל 18 כבר ידעתי מתי אני בא".

"אמא, אני עולה מחרתיים לישראל"

"אחרי כיתה י"ב עבדתי קצת בקיץ כדי לחסוך כסף", אומרת קרן. "קניתי כרטיס טיסה ולא אמרתי לאף אחד. יומיים לפני הטיסה סיפרתי לכל המשפחה שלי והם היו המומים. תוך חודש מצאתי דירה בארץ, עבדתי קשה בשלוש עבודות - מלון, בית קפה ומסעדה - ולאט לאט הכרתי חברים. לפני שבוע התקשרה אחותי ואמרה שהיא גם מגיעה".

אלירם נוף בן 18, בן להורים ישראלים שירדו מהארץ, השאיר את חברתו מאחור והחליט לעלות למדינת היהודים. שתי אחיותיו הגדולות עלו בעבר לישראל במסגרת גרעין צבר. האח הצעיר הצטרף ליוזמה המשפחתית ובאחרונה התקבל לגיבוש חובלים.

"כשהתחלתי בתהליך בארצות הברית גיליתי שיש עוד ילדים שעושים את זה. פתאום לא אומרים לך 'אתה משוגע', שזו התגובה הרגילה", מתאר אלירם. "היחידים שאמרו שאני משוגע היו החבר'ה בלשכת גיוס. החיילים הופתעו כשראו אותי ולא הבינו למה רציתי לבוא לכאן כדי לשרת בצבא".

חאקי וציונות: ממנהטן עד לוס אנג'לס

השנה מגיע לישראל מספר שיא של מתגייסים דרך גרעין צבר של תנועת הצופים. 160 העולים הצעירים מחולקים לחמישה גרעיניים חילוניים, שייקלטו בקיבוצים ברעם, הזורע, שמיר, יפתח ובית העמק. הדתיים שביניהם נשלחו לגרעין דתי בקיבוץ שדה אליהו.

הנהגת צבר, שהוקמה על ידי תנועת הצופים במטרה לחזק את הקשר עם ישראלים בתפוצות, פועלת זה עשרות שנים בצפון אמריקה. בהנהגת צבר פועלים 15 שבטי צופים - ממנהטן במזרח ועד ללוס-אנג'לס במערב. כאלפיים חניכים מגיעים מדי שבוע לבושים בחאקי ועניבה ומקיימים פעילות ציונית בשפה העברית.  

העולים רוצים ללבוש מדים. חיילים ברצועת עזה (צילום ארכיון: צפריר אביוב)

צעירים המבקשים לעלות לישראל ולהתגייס לצבא נקלטים על ידי תנועת הצופים בקיבוץ מאמץ, שמשמש להם בית חם ותומך לכל אורך שירותם הצבאי ועד לשחרורם מצה"ל. התנועה מלווה את חברי הגרעין עד שחרורם ועוזרת להם במידע אודות זכויותיהם, עבודה ולימודים בישראל.

ואיך מגיבים ההורים?

"אבא שלי קיבל את זה יותר טוב מאמא שלי", מסביר טוביאס את יחס המשפחה לתוכניותיו. "העלייה לא מפריעה להם, אבל השירות הצבאי קצת הפחיד את אמי בהתחלה. אני בגיבוש מטכ"ל, אז זה טבעי".

"אמא שלי בכתה", משחזרת קרן. "לקחתי אותה למקום ציבורי, לסניף של בית הקפה 'סטארבקס', רק למקרה שהיא תרצה להרוג אותי. אבל בסוף היא הבינה. אמא שלי מאד ציונית והיא השפיעה על חיי. בזכותה אני אוהבת כל כך את ישראל. המשפחה ידעה שאני מאוהבת בישראל: נולדתי בחיפה ותמיד הרגשתי שישראל היא ביתי. רק בגלל שעזבתי את ישראל לאמריקה, אין סיבה שלא אתרום ואתגייס. אני מאד מתרגשת".

על אף הרצון והמוטיבציה, לא הכל ורוד עבור העולים הטריים. ישנם גם קשיים כלכליים המעיבים על החוויה. "זה מאוד קשה בלי משפחה ומאוד קשה

להיות עצמאי מבחינה", מוסיפה קרן. "אני זוכרת פעם שכל מה שהיה לי זה 18 שקל בארנק". למרות זאת, היא לא מתכוונת להרים ידיים. "פוגשים אנשים והם נהיים המשפחה שלך, הם תומכים בך.

"אני מתכוונת להישאר כאן אחרי. מאוד מרגש אותי לראות גברים ונשים במדים. הרבה שואלים למה עליתי ואני אומרת – אנחנו מדינה קטנה מוקפת בהמון אויבים. אני מודה לאמא שלי שילדה אותי כאן ושקיבלתי אזרחות ישר. לצערי, יש אנשים לוקחים את זה כמובן מאליו", מסכמת