"ילדי השמש": הסרט הדוקומנטרי הטוב של השנה

טקס פרסי היצירה הקולנועית הדוקומנטרית לשנת 2008 נערך בשעות אחר הצהריים של יום חמישי באולם נקדי שבפאתי ירושלים ושודר בערוץ 1. מתוך יותר מ-150 סרטים תיעודיים שצולמו השנה בישראל, הוגשו כ-20 לתחרות של פורום היוצרים הדוקומנטריים שהעניקה 11 פרסים בקטגוריות שונות.

המנצח הגדול של הערב, סרטו של הבמאי רן טל, "ילדי השמש", גרף לצד פרסי הסרט והבימוי גם את פרס העריכה שהוענק לרון גולדמן, פרס עיצוב פס הקול לאלכס קלוד, פרס המוזיקה המקורית לאבי בללי, פרס התחקיר שנחלק בין רינה שתיל ורוני גפן ופרס מיוחד למפיקי הסרט אמיר הראל ואיילת קייט מחברת "למא הפקות". טל עלה פעם ושוב פעם על הבמה והודה לחברי הפורום ולעושים במלאכה על הבחירות.

מתוך "ילדי השמש". בלי גיבורים ובלי קול

עם ההכרזה על הפרס המרכזי אמר: "אני רוצה להודות למרואיינים בסרט שהפקידו בידינו את הזיכרונות שלהם. לא האמנו שהסרטים הישנים האלה, בלי גיבורים ובלי קול, יעשו את העבודה. אני רוצה לנצל את הרגע הזה ולהודות גם לצלמי הסרטים האלמונים האלה שברגעים לא פשוטים הרימו את המצלמה וצילמו ובזכותם, 60 שנה אחרי, היתה לי הזכות לעשות עם החומרים האלה משהו".

מפיק הסרט, אמיר הראל, הוסיף על דבריו של טל ואמר: "עשינו סרט שמבוסס כולו על חומרים ארכיוניים מהעבר. זה מאפשר לנו לא רק להסתכל אחורה אלא גם במובנים רבים קדימה על העתיד. בהקשר זה אני מקווה שערוץ 1, שנותן הערב אכסניה לטקס פרסי הקולנוע הדוקומנטרי, יעבור את המשבר בו הוא שרוי כמו שצריך. כי אם יש תקווה לקולנוע הדוקומנטרי, זה השידור הציבורי.

התקווה שלנו היא שתצליחו לצאת מזה כי אנחנו צריכים שידור ציבורי חזק בארץ. בסוף הסרט יש מישהי שאומרת שאי אפשר לשמוח לאידם של כשלונות כמו זה של התנועה הקיבוצית כיוון שהיתה בה שאיפה לתקן ולעשות עולם טוב יותר. אנחנו צריכים לקחת את זה לתשומת ליבנו ולמצוא את מה שיוביל אותנו קדימה כאינדיבידואלים וכחברה".

"ילדי השמש" הוא קולאז' מרהיב של קטעי וידיאו ביתיים מארכיוני הקיבוצים שצולמו בין שנות ה-30 לשנות ה-70. בעזרת עריכה יוצאת דופן מובא סיפורו של הדור הראשון של הצברים הקיבוציים שהיו אמורים לייצג באופן מושלם את חזון הוריהם ולהפוך לדור גאה וזקוף שישמש דוגמה ומופת לארץ כולה. בסרט משולבים קטעי ארכיב נדירים וראיונות עכשוויים עם ילדי מהפיכת שמש העמים בארץ ישראל שבגרו.

שתי הפתעות נרשמו בטקס כשבשתיים מהקטגוריות נרשמו תוצאות זהות בין מספר סרטים מתמודדים. פרס פרויקט תעודה טלוויזיוני נחלק השנה בין שלושה שגרפו את אותו מספר הקולות והם: "הופעת בכורה" של האחים ברק ותומר היימן, "יולקי פאלקי" של אלכס גנטלב והסרט "פשה" של שירילי דשא. גם פרס לתחקירנים נחלק בין שני פרויקטים שזכו למספר זהה של קולות והם "לראות אם אני מחייכת" והתחקירניות רינה שתיל ורוני גפן לבין "ילדי השמש" ורן טל.

פרס סרט הביכורים הוענק לסרט "סטפן בראון" בבימויו של הבמאי איתמר אלקלעי. את פרס הצלם גרף דנור גלזר על עבודתו בסרט "כלות המדבר" של הבמאית עדה אושפיז ופרס סרט התעודה הטוב הוענק לסרט "לראות אם אני מחייכת" של תמר ירום.

מתוך "סטפן בראון"

את הטקס, שסיכם שנת יצירה תיעודית משובחת, הנחה השנה טל ברמן בהרבה חן ובלי התחכמויות מיותרות. גם הבחירה בלהקת "הדג נחש" כאתנחתא האמנותית היתה מדויקת, לא מתחנפת וקולעת בול בהתחשב בעובדה שקצת כמו הקולנוע התיעודי, גם הלהקה הזו אינה מפחדת לומר לנו בפנים את מה שכולם חושבים בלב.

באופן כללי, חייבים להודות שגם אם יותר נהוג במחזותינו לחבוט בערוץ הראשון מאשר לפרגן לו, הפעם מגיע לעושי המלאכה ברוממה: "שאפו". כשבערוץ המתחרה נצנץ טקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה בהרבה אבק של כוכבים, על מסך ערוץ 1 הרימו בצנעה ועם הרבה מחשבה, אירוע שמכבד את כל העושים במלאכת התיעוד. להצדעה מעודנת זכו הפקות דגל דוקומנטריות של הערוץ הממלכתי כמו "עמוד האש" של יגאל לוסין, "תקומה" של גדעון דרורי ו"רימון בעזה" של מוטי קירשנבאום. אם יש לערוץ 1 יתרון מובהק שאין לו מחיר על מתחריו עתירי התקציב והרייטינג, הוא באוצרות הארכיוניים שלו ומה יותר מתאים מלשלוף אותם באירוע שכזה.