קרב על הירושה המשפחתית במצרים

תזכורת קצרה: ב- 10 ביוני 2000 הלך לעולמו נשיא סוריה, חאפז אל-אסד, ובנו, בשאר, נכנס מיד לנעליו. זה היה סופו של תהליך ארוך שנמשך מספר שנים. במצרים לגלגו על "המשטר המלוכני" של סוריה ועל העברת השילטון בירושה, אך ככל שנקפו השנים התברר כי גם בקהיר כבר מסמנים את גמאל מובארק, כיורשו של אביו, הנשיא המכהן חוסני מובארק.

הצעדים למען מינויו של גמאל נעשים בזהירות והם כמעט חבויים, כדי לא למשוך ביקורת. מובארק הצעיר נחשף בהדרגה לעיני הציבור והתקשורת, הופעותיו מדודות יחסית והתבטאויותיו הפומביות נשקלות מראש. הכל כדי שלא לסכן את המטרה. למרות כל זאת, זוכים מובארק הנשיא ובנו לביקורת עזה מצד "האחים המוסלמים". גמאל אינו היורש הוודאי אלא רק מסומן ככזה - מוקדם לדעת האם הוא יהיה נשיאה הבא של מצרים.

סוגיית הירושה עלתה לכותרות בעקבות פניה של אזרח מצרי ל"מועצה העליונה לפסיקה" במצרים, מדובר במוסד שאנשיו ממונים על-ידי מובארק. האזרח שאל את המועצה, האם מבחינה הלכתית מותר להעביר את השלטון בירושה? התשובה היתה מפתיעה וגררה פולמוס נוקב. "ההלכה המוסלמית אינה מתירה את הורשת השלטון", קבעה המועצה בראשותו של המופתי הראשי, ד"ר עלי גומעה, "בשום מצב אין להוריש את השלטון".

המועצה קבעה עוד כי "אם מדובר בשלטון דמוקרטי ורפובליקני, כפי שקורה במצרים, כי אז יש לפעול לפי החוקה עליה הסכימו כל הציבור. זו חוקה שאינה מנוגדת להלכה המוסלמית ואשר סעיף 76 שלה שתוקן בשנת 2005 קובע כי הנשיא ייבחר בבחירה ישירה, כללית וחשאית. לפיכך, שיטת המשטר המוסכמת בין המצרים אינה מתירה את הורשת השלטון".

ראש המחלקה להלכה באוניברסיטת אל-אזהר (הממסד ההלכתי העליון בקרב הסונים), ד"ר עבד אל-פתח אידריס, הסביר השבוע בראיון לעיתון "א-שרק אל-אווסט" כי "לרעיון הורשת השלטון אין סימוכין הלכתיים ואין תקדים בהיסטוריה של המוסלמים".  

ירושה דמוקרטית

למרות זאת, הפסיקה אינה חד-משמעית וכל אחד יכול למצוא בה את מה שהוא רוצה. סעיף 76, בחוקה המצרית מתיר לכל אחד להתמודד בבחירות לנשיאות. הבעיה היא שהחוק גם מציב תנאים בלתי אפשריים למי שמבקש להתמודד בבחירות, במקרה והוא לא נציגה של מפלגת השלטון. כוכבה העולה של מפלגת השלטון הוא לא במפתיע גמאל מובארק.

כדי שמועמד עצמאי יוכל להתמודד בבחירות עליו להשיג את תמיכתם של 65 אחוזים מחברי מועצת העם, רובם המכריע מגיעים מהמפלגה הלאומית הדמוקרטית - זו שהנשיא מובארק עומד בראשה. בנוסף צריך המועמד העצמאי להשיג את תמיכתם של 25 מחברי הבית עליון בו אין למובארק אופוזיציה של ממש. פרט לכך, נדרש המועמד לקבל את תמיכתם של 190 חברי מועצות מקומיות. בגלל החוק הבעייתי הזה ה"אחים המוסלמים" הגיבו לפסיקה של המועצה העליונה ואמרו כי "החוקה מקבעת את הורשת השלטון".

במקביל להתפלפלות החוקתית נמשך השבוע המאבק המילולי בין מובארק הצעיר ל"אחים המוסלמים". בראיון שהעניק למגזין צרפתי נשאל גמאל כיצד מתמודדת ממשלת מצרים עם צמיחתה של "האחים המוסלמים" ותנועות דומות לה במצרים.

"זו בעיה שאנו לוקחים ברצינות רבה", הוא אמר, "כפי שאתם יודעים, הדת היא אחד מהמרכיבים המעצבים את זהותנו ותרבותנו. אולם, ישנן כמה תנועות אשר משתמשות בדת כאמצעי לפיתוח רעיונות הרסניים. מול איום זה מצרים לא שינתה את מדיניותה הברורה מאז המהפכה בשנת 1952".

גמאל הוסיף: "החוקה אוסרת עלינו באופן מוחלט להשתמש בדת בכל הקשור לפוליטיקה ואוסרת על הקמתן של מפלגות דתיות. אולם כל זאת אינו מספיק ומזה כמה חודשים מנסות כמה תנועות להפיק תועלת מהקשיים שנתקלת בהן המדינה. הן מציבות מחסומים בין התרבויות באמצעות הגברת הטונים נגד המערב. בכך הן הורסות את הגשרים בין המזרח והמערב אשר הדורות הקודמים סבלו קשות כדי להקימם".

מובארק הצעיר נשאל על דרכי הפעולה מול "האחים המוסלמים", והשיב: "הפתרון טמון בעידוד ההמונים להשתלב בעשייה הפוליטית ולהשקיע בה. במצרים ישנם כוחות חדשים ומתונים המעוניינים לחדש את המדינה, וישנן מפלגות המבינות את התפקיד אשר ממלאת המדינה באזור ובעולם. לכן, מצאנו כי זה יהיה חכם לשלבם במוסדות הדמוקרטיים".

אס.אם.אס מהגמאעה

מי שעוד מנסה לשפר את מעמדה הפוליטי היא תנועת "אל-גמאעה אל-איסלאמיה", קבוצה רדיקלית שביצעה פיגועים קשים בשנות השמונים והתשעים כמו "הטבח בלוקסור" בשנת 1997. התנועה הוצאה אל מחוץ לחוק ומנהיגיה הודיעו בשנים האחרונות כי הם מפסיקים את הפעולות האלימות.

"התנאים אינם כשרים להקמתה של ח'ליפות איסלאמית במצרים", כתב בכיר התנועה, השייח אסמאעיל אחד, בהודעה שפירסם השבוע באתר האינטרנט של התנועה. אולם זהו אינו הקול הפייסני היחיד שנשמע מהתנועה לאחרונה. העיתון "א-שרק אל-אווסט" דיווח בסוף השבוע על ניסיונות מצד התנועה להגיע לתומכים חדשים באמצעות האינטרנט והטלפונים הניידים.

"הגיעה אלי הודעת טקסט לסלולרי, החתומה על ידי ה'גמאעה', והמברכת אותי לרגל יום השנה למהפכת הקצינים החופשיים. זה היה דבר מוזר מצד תנועה שהכריזה מלחמת חורמה על כל מתנגדיה", סיפר איש אקדמיה וחבר הפרלמנט המצרי, גמאל זהראן.

האם אחרי שנים של אלימות רוויית דם ופיגועים רצחניים מנסה עתה התנועה המצרית לשקם את תדמיתה באמצעות הודעות ברכה ברשת הסלולרי והדואר האלקטרוני? נראה כי משפחת מובארק תשמח לשמוע שהתנועה תתמסר לשליחת הודעות טקסט ומיילים חגיגיים במקום לחזור להרגלי העבר.