ישראלית וברזילאי אוהבים לצלילי אַגַדוּדוּדוּ
לפעמים כשנוסעים לחופשה חלומית מתאהבים וחוזרים עם אהבה חדשה. אבל מיכל התאהבה בברזילאי במסגרת עבודתם בקלאב מד במכסיקו. כעבור שנה הוא בא בשבילה לארץ
היא השתלבה בתפקיד G.O. במיני קלאב, שאחראי על תפעולם והעסקתם של ילדי הנופשים. G.O הם הצוות הדואג להפעלת הנופשים והופך את החופשה לחלומית, בכל מה שקשור לספורט, משחקי מים, הריקודים המפורסמים (אה-גה-דו למיניהם), אוכל ועוד.
כעובדת חדשה במדינה זרה, מיכל לא הכירה אף אחד וחשה קצת אבודה. מגורי הצוות הסמוכים לאלו של של אנדרה לואיס גומס, הידוע יותר בשם דֶקוֹ, ה-G.O. האחראי על הספורט, גרמו לה להיתקל בו. "המזגן בחדר שלי התקלקל, ודקו הזמין אותי לשהות בינתיים בחדר שלו", אומרת מיכל וממשיכה, "הוא היה מנומס וסימפטי והחיוך שלו כבש אותי, וזה חימם לי את הלב".
דֶקוֹ, בן 27 מברזיל, מדריך כושר בהכשרתו, התחיל לעבוד בקלאב חודש לפני הגעתה של מיכל. העבודה כ-G.O. לא היתה זרה לו, והוא נדד במסגרתה בקלאבים שונים בעולם כבר שש עונות (כל עונה בת חצי שנה). אבל גם לו זו היתה הפעם הראשונה בקנקון.
בעודם נהנים מהמזגן בחדרו של דקו ומתוודעים זה לזה, מיכל, בוגרת בית הספר לאמנויות "תלמה ילין", סיפרה לדקו שהיא רקדנית. דקו, כברזילאי שהריקוד לא זר לו, התלהב מאוד. "הוא ניסה ללמד אותי סמבה", היא נזכרת, "ואחר כך גם הזמנו פיצה לחדר והיה מאוד כיף".
השניים נדלקו זה על זה, אבל מיכל לקחה את הקשר ביניהם לאט ובטוח. "שמעתי שהוא קצת פלרטטן בקלאב והזהירו אותי ממנו, אבל לא נרתעתי וזרמתי איתו", היא אומרת.
"הוא יעזור לי לשכוח את העבר"
לפני שפגשה את הברזילאי היה למיכל חבר במשך שש שנים, והפרידה לא היתה קלה. "רציתי להמשיך הלאה", מתארת מיכל את אותה תקופה, "ובגלל זה ברחתי לקלאב. ואז נוצר הקשר עם דקו, ואמרתי לעצמי שהוא יעזור לי לשכוח את העבר".
דקו ומיכל בקלאב מד באילת (צילם: זיו ריינשטיין)
בשלושת החודשים הראשונים, הישראלית והברזילאי לא ידעו בדיוק מה הסטטוס שלהם, והקשר ביניהם לא זרם בצורה חלקה. אבל אנשים בקלאב כבר התחילו לדבר, וברגע שהם הכריזו שהם לוקחים את היום החופשי השבועי שלהם יחד, הבינו הכל שזוג חדש נולד.
כעבור מספר חודשים מסתיים החוזה של ה-G.O. והם עוברים לקלאב אחר במדינה אחרת. לדקו ניתנה הארכה של עונה נוספת, אבל מיכל נותרה במצב של אי ודאות. היא ניגשה למנהל הכפר וביקשה להישאר. אחרי יומיים של התלבטות מצידו הוארך החוזה, ומיכל חגגה עם דקו את הבשורה בחופשה של שבועיים בריו דה ז'ניירו, עיר הולדתו.
"היינו שבוע אחד בקלאב מד אחר בריו", מספרת מיכל על החופשה, "ושבוע נוסף במלון בקופה קבנה. דקו נסע יום אחד לפגוש את אמו ואחותו בריו והראה לי את העיר ואת כל המקומות התיירותיים".
שבועיים חלומיים חלפו, והצמד חזר לעונה השנייה בקנקון כשהזוגיות בשיאה, אבל הם כבר התחילו לחשוב על היעד הבא אליו יעברו כשיסתיים החוזה. "לכל אחד מאיתנו יש משרד בארץ המוצא שלו, שדואג לענייניו", מסבירה מיכל. "התחלנו לעשות טלפונים ולבדוק אופציות. דקו מאוד רוצה להתקדם בחברה ולראות עולם, ואני בדיוק קיבלתי טלפון מאחותי שעומדת להתחתן בספטמבר הקרוב והייתי חייבת לחזור לארץ".
מכאן, הרעיון לבוא לעונה בקלאב מד אילת, היחיד בישראל, היה טבעי ביותר. דקו, שחברו הטוב בברזיל היה יהודי, למד ממנו דבר או שניים על הדת. "אני יודע מה זה שבת, מהם החגים, ואני מאוד פתוח לכל הדתות", הוא אומר.
הוא יצר קשר עם המשרד בריו, שיצר קשר עם המשרד בישראל וביקש העברה. מיכל קיבלה אישור לחזור ולהתחיל לעבוד באילת, אבל האישור על העסקתו של דקו בישראל בושש לבוא.
הוא חיכה חודשיים בברזיל ללא משכורת ובאי ודאות לגבי עתידו, ובעיקר לא ידע מתי יפגוש שוב את אהובתו. "דיברנו באינטרנט בלי הפסקה", אומרת מיכל, "וזה גם לא היה פשוט, עם הבדלי השעות עם ברזיל ועם העבודה. היינו מאוד לחוצים".
לבסוף הגיע האישור המיוחל. "זה היה הרגע המאושר בחיינו", אומרת מיכל.
"האנשים פה הם כמו בברזיל"
"כולם בקלאב ידעו ותמכו"
בתחילת יוני התחילה מיכל לעבוד במיני קלאב באילת, ואילו דקו היה אמור להגיע מאוחר יותר באותו החודש. "כולם בקלאב ידעו על הסיפור שלנו ומאוד תמכו", מספרת מיכל על הציפייה לבואו.
ב- 25.6.08 נחת דקו באילת. "הלכתי לקחת אותו משדה התעופה, התנשקנו והתחבקנו והיינו מאוד נרגשים", משחזרת מיכל את הפגישה עם אהובה. "לקחנו מונית לקלאב והכנתי לו את החדר שלנו עם תמונות של שנינו וכל מיני פינוקים שהוא אוהב. למחרת נתנו לנו יום חופש, לקחתי אותו לטיילת של אילת והיה מדהים".
דקו לא ידע למה לצפות. הוא תמיד שמע על מלחמה ושישראל מסוכנת. גם מה שידע ממיכל לא הכין אותו למפגש עם הארץ. "יש בישראל מקומות מסוכנים, נכון. אבל זה לא באמת ככה. זה יותר בטוח ממה שנראה", הוא אומר ומוסיף, "גם לגבי הדת חשבתי שיהיה כאן יותר סגור, אבל אני רואה בנות בכל מקום עם פירסינג וכדומה, בניגוד למרוקו, למשל".
עושה רושם שדקו גם התרגל למנטליות הישראלית בארץ. "האנשים פה הם כמו בברזיל", הוא מסביר, "לפעמים מאוד ידידותיים ולפעמים צועקים ורבים. הם מאוד תחרותיים, במיוחד בטורנירים בספורט, אבל הם גם אנשים טובים מאוד".
האמא קפצה לבקר ולפגוש את החבר
המשפחה של מיכל מכירה את דקו מהסיפורים ומהתמונות ששלחה עוד ממכסיקו. אמה של מיכל קפצה לאילת לבקר את בתה, ובאותה הזדמנות פגשה גם את הברזילאי. "התרגשתי קצת", מספר דקו על הפגישה, "פחדתי מהרושם הראשוני שאעשה. דיברתי איתה כמה פעמים בטלפון לפני כן אבל מעולם לא פגשתי מישהו ממשפחתה, חוץ מהדוד שלה שעבד בקלאב במכסיקו".
"אמא מאוד רצתה לראות את הבן אדם שעושה את הבת שלה מאושרת", אומרת מיכל, "דקו היה נרגש מאוד ולא ידע מה ללבוש, אבל גם אמא התרגשה. אכלנו ארוחת ערב והיה קליק נהדר".
מה צופן העתיד לשניים? לא ידוע. מיכל מתכוונת ללמוד מתישהו באוניברסיטה ודקו רוצה להמשיך בקריירה בקלאב מד. אבל בינם לבין עצמם הם מתכננים לעשות עוד עונה יחד, ובפנטזיות שלהם הם רואים את עצמם עם בית אחד בתל אביב ובית אחד בריו דה ז'יינרו. בינתיים הם מעדיפים לחיות את ההווה ולרקוד יחד לצלילי ה"אַגַדוּדוּדוּ".
- יש לכם סיפור היכרות מרגש / משעשע / מיוחד במינו? הצעתם נישואים באופן יוצא דופן? אתם מוזמנים לשלוח לנו
את הסיפור בצירוף תמונות.
