על מה חרְדָה ירושלים
שוקולד בד"ץ במקום בהשגחת רבנות, "המודיע" במקום "ידיעות אחרונות", פרוש במקום לופוליאנסקי וקווי מהדרין. אורי אורבך עם הפרטים הקטנים שהופכים את ירושלים לעיר חרדית
לא איכפת לי שמאיר פרוש מסיעת "שלומי אמונים" ב"אגודת ישראל" יחליף את אורי לופוליאנסקי מסיעת "דגל התורה" בראשות עיריית ירושלים. זה באמת עניין של מה בכך. מה, בגלל שהזקן שלו קצת יותר ארוך אני צריך לפחד ממנו? הרי מדובר באדם מוכר, סגן שר במשרדי ממשלה, ומה כבר הוא יכול לעשות שלופוליאנסקי לא עשה. העובדה שהוא נחשב לקצת יותר חרדי וקצת יותר כוחני לא מפחידה אותי במיוחד. זה פחות או יותר אותו דבר, ומה שהיה הוא מה שיהיה, ומה כבר ההבדל.
זו לא פעם ראשונה שלא איכפת לי. בקיוסק שבשכונה שלנו בירושלים הפסיקו כבר לפני שנים למכור "ידיעות אחרונות" ובמקום זה הציעו לנו את "יתד נאמן" ו"המודיע", אולי גם "ג'רוזלם פוסט", כי באנגלית מותר למכור חומר חילוני. לא היה איכפת לי, כי את העיתון שאני קורא ממילא קיבלתי בתור מנוי עד לדלת. את העיתון הנוסף שאני קורא בשבת נסעתי לקנות בשכונה הסמוכה. לא סיפור. מה כבר ההבדל?
גם לא היה איכפת לי שבמכולת הפסיקו למכור פסק-זמן סגול בגלל שהוא לא בד"ץ. זה ממש קטנוני. אז תאהב איזה שוקולד אחר. אם זה פוגע בחרדים שמוכרים במכולת השכונתית פסק-זמן סגול, אז לא חייבים לנקר להם את העיניים. יש עוד צבעים וטעמים לשוקולד ולתרכיז ולסלט טונה ולממרח שוקולד חלבי ואתה לא חייב להיתקע רק עם המוצרים שהתרגלת אליהם. מה כבר ההבדל?
ולא היה איכפת לי שבמופעים העירוניים זמרות לא שרות. אם זה מפריע לחרדים שנשים שרות, שישירו גברים. אם בנות רוצות לשיר, שישירו במקלחת, אם הן לבושות בצניעות. ואם שירי חול מפריעים להם, אז שישירו שירי קודש. שיר זה שיר ומה כבר ההבדל.
והאמת? גם לא היה איכפת לי אם פתאום לסופרמרקט אפשר להיכנס רק בלבוש צנוע. ממילא אני לבוש צנוע. ואם באוטובוסים 'מהדרין' נשים יושבות בסוף האוטובוס וגברים בתחילתו. התחלה, סוף, מה כבר ההבדל.
לא איכפת לי, אם כן, לופוליאנסקי או פרוש, קמצא או בר-קמצא ואם מוכרים רק בד"ץ במקום רבנות, אם יש "המודיע" ולא "ידיעות", ואם זמרים שרים ולא זמרות, ואם הילדות רוקדות עם שקים או לא רוקדות בכלל ואם העיר לא מאפשרת לך כל מיני דברים קטנים שממילא אתה יכול להסתדר בלעדיהם בקלי-קלות.
מה איכפת לי, מה כבר ההבדל. ממילא כבר שנה אני לא גר בירושלים.
